צטט: ת מ ר . 2011-09-11 22:13:03

מתייעצת עם כל העולם ואישתו, אוספת נתונים, משקללת משקלים, מגיעה להחלטה נחושה....

ואז פועלת מהבטן, לפעמים בניגוד לכל ההחלטות ובניגוד לשכל הישר...

 

אני שכללתי את העניין לכדי אומנות.

קודם עושה ואחרכך מברברת עם מי שמוכן לשמוע.

אני למשל,ממש לא מוכנה לשמוע את עצמי.

מה אני פראיירית???????.

 

לידרי,אכן למצוא מטפל מתאים זה מפעל הפיס. ויש לנו מזל שחלפה לה תקופת ההמהומים והיום המטפל הוא משתתף פעיל בשיחה.זה בעצם לא כל כך טיפול...אלא שיחה עם אדם נבון שיש לו השכלה מתאימה בתחום ויודע איך לשקף לך אותך באופן כזה שאת יכולה ללמוד ולא להרגיש מותקפת.... אכן זכית...:-)

צטט: לחפשולאבד 2011-09-10 21:32:51

צטט: ~ניאו~ 2011-09-10 17:09:52

בעצם, אנחנו לא באמת מתייעצים. אנחנו מספרים סיפור

.ומקווים שמישהו יקנה אותו בשתי ידיים.

אם אותו מישהו קונה אנחנו חושבים שאנחנו נ-ו-ר-א חכמים

ונ-ו-ר-א צודקים, ואם לא - אנחנו חושבים שהוא שופט אותנו

ומבקר אותנו, וככזה אנחנו פוסלים על הסף את העצה שלו.

ביקורת בונה?, חחח..., מצחיק מאוד.

מישהו שמשפיע עלינו? כן, אבל רק אם הוא חושב כמונו ומגבה אותנו.

 

טוב,אם זה ממש אין לי וויכוח.

אבל,בכל זאת..כפי שסטונס ציינה...לפעמים אנחנו באמת בסערת רגשות.

וקצת מודעים לכך שאבדנו את הצפון ואת שיקול דעתנו.

ואז....קורה שאנחנו לא נכנסים ללופ שתיארת.

או קיי....לי קורה.:-)

 

יקירתי,

כשאנחנו נמצאים ב"סערת רגשות" ו"קצת" מודעים

לכך ש"איבדנו את הצפון ואת שיקול דעתנו" - עצה ממשהו

אחר (אפילו אם אנחנו סומכים על כנותו ובלתי-תלותיותו (מה

לעשות..., יצאה לי מין מילה שכזאת..., חחח) היא הדבר האחרון

שנקבל ונפעל לפיה.

כדי לא להיכנס ללופ הזה צריכים אומץ וכנות עצמית ואת זה

לא "קונים" בשום מכולת..., ומשום יועץ-סתרים חיצוני, טוב ומקובל

עלינו ככול שיהיה.  

((~:                               

ניאו האחד והיחיד...הסיפור שאנחנו מספרים לעצמנו , זה כל מה שיש לנו.לא חשוב כמה חכמים ומודעים אנחנו...ברגע שאנחנו נחושים לפעול כך או אחרת,הסיפור הוא מה שמאפשר את המעשה או ההפך.זה לא משנה את העובדה שנכון לאותו זמן ומקום....אנחנו מרגישים צודקים ומאמינים לחלוטין שזה הסיפור היחיד והטוב ביותר עבורנו.סערת רגשות ואדם מבולבל נוטה דווקא על פי ניסיוני לקבל עצות ממי שהוא סומך עליו. בתנאי שהסיפור של נותן העצה מספק אותו.זה למה הכל יחסי וזאת הסיבה לכך שבפרספקטיבה של זמן,ההחלטות שלקחנו יכולות להיראות דביליות ומזיקות.הכאן ועכשיו והסיפור....זה כל הסיפור. ובינינו,אתה מכיר הרבה כאלה שיש להם כנות עצמית ואומץ כפי שאתה מתאר?????..אני, לא.