מכתב מאת מיטל גואטה - מועבר ככתובו:

עדכון בעקבות כנס  טיפול באמנויות - רב שיח- בנושא " פנינו לאן"  שהתקיים בסמינר לוינסקי אתמול ה22.09.11

 חברים יקרים שלום, בכנס שהתקיים אתמול, יוזמה ברוכה של מס' מטפלות וסטודנטיות השתתפו כ150 מטפלים וסטודנטים, ונראה שהיה בו יצוג די מהימן לקשת המקצועית והאנושית, ולמגוון הדעות השונות הקיימות תחת מטריית המקצוע "טיפול בהבעה ויצירה".

 זה היה כנס חשוב, שהשטח היה צמא לקראתו, ואיפשר לקהל ולמשתתפים בפאנל לבטא את עמדותיהם לגבי המקצוע שלנו. 

 ניכר היה שהקבוצה שהגיעה לכנס אתמול הינה קבוצה של אנשים מהתחום שאיכפת להם, שחשוב להם, שרוצים לראות שינוי, שעשו את המאמץ להגיע, לשמוע ולהשמיע. אם דברים נאמרו לעיתים בעוצמה זה בעיני לא צריך להבהיל, אלא בעיקר ללמד על מידת המעורבות, ומידת הצמא.

 כמה נקודות שחשוב לי להתעכב עליהן כנציגת הסטודנטים: 1.  הכנס הסתיים עם טעם של עוד ולטעמי מבלי שהספקנו להגיד תודה ראויה: תודה למארגנות הכנס המושקע, על הרמת הפרויקט ושיווקו, על הדאגה לכל פרט (כולל כיבוד!), על ניהול מוצלח של הדיונים- הצלחתם לספק במה לשיח מעניין וחשוב לתחום כולו. ההשקעה והמאמץ היו ניכרים בכל פרט- כל הכבוד לכן וישר כח! 

 2. לעניין הפאנל הראשון שעסק בחקיקה. הדיון בפאנל הזה היה סוער ובמהלכו הופנו בקשות ודרישות (גם מצידי) ממוטי מקמורי יו"ר י.ה.ת. להצטרף לעמדה של המכללות ושל הסטודנטים ולדרוש מועדת המשנה לאשר רשיון עיסוק למקצוע לכלל בוגרי התעודה, ללא התניות. מוטי טען שאינו יכול להעלות דרישה כזו כי פוליטית אין לה סיכוי מול הגורמים המחוקקים, וכי ההסכמה של הועדה היתה לפשרה שהיא השלמת לימודים בתוכנית מקוצרת.

 חשוב לי לציין, כנציגת הסטודנטים, שלפני הועדה נפגשה גם היא עם יו"ר ועדת המשנה שדברי מוטי בעניין זה מדוייקים, וזה גם המסר שעלה בפגישה שהיתה לנו איתה. ההתעקשות של מוטי, למוד המשחק הפוליטי, על עמדה זו נובעת, כנראה, מהאמונה המלאה שלו שיותר טוב מזה לא נוכל להשיג, ואני מניחה שגם מהעובדה שכמי שמייצג את התחום פוליטית הוא מרגיש מחוייב להסכמים שעולים במשא ומתן מול הגורמים המחוקקים (שכמו שציין מוטי, נראה שהרוב מתנהל בסופו של דבר מאחורי הקלעים ולא בועדה...ואולי חבל כי זה מעמיד את מוטי בלחץ גדול מידי. אני שהתנסתי בזה, יכולה להעיד). השאלה היא, כפי שנאמר גם אתמול, היא באיזו עמדה צריך התחום לנקוט מול עמדת הועדה- האם להסכים איתה או לנסות לשנותה. אני חושבת שתמיד כדאי לנסות, ומציעה להפריד בין שני תפקידים של הארגון היציג, שלתפישתי אין בהם זהות: יצוג התחום מתוך עמדה עניינית ומקצועית, וניהול משא ומתן פוליטי. הציפייה שלי מהארגון היציג של המטפלים באמנויות היא שבאופן ברור יתן את עמדתו לגבי איכות ההכשרה הקלינית במסלולי התעודה, וידגיש שכפי שהכשרה זו היתה מספקת בעיניו בתקופה שהסטנדרט נקבע על ידו (ואח"כ על ידי משרד הבריאות), וכפי שהכשרה זו מספקת להנפקת תעודות רישוי ללא חיוב בהשלמות ל"דור המדבר", כך ההכשרה הזו איכותית ומספקת מבחינה קלינית עבור כל מי שלמד או לומד במסלולים האלו, כולל הדור הצעיר-סטודנטים ומטפלים צעירים.

 -ולגבי עניין היצוג הפוליטי, בהחלט אפשרי, ואפילו אחראי בעיני לנציג של מגזר לפנות לועדה בכנסת שמסדירה את המקצוע שלו ולומר "אני משנה את העמדה  שלנו כי זה המסר שהציבור שאני מייצג מבקש ממני להעביר לכם, ואני כנציג מחוייב להם"

 מוטי היקר, אם תעשה זאת כ-ו-ל-נ-ו נהיה איתך, לפניך, מצדדיך ומאחוריך, וכ-ו-ל-נ-ו גם נתמודד עם כל השלכה של בקשה כזו. הימים הם ימים של שינוי. אתה כבר לא תעמוד בועדת הכנסת לבד- אתה תעמוד בועדת הכנסת כשבאותה עמדה יחזיקו נציגי בתי הספר, נציגי המטפלים הצעירים והסטודנטים- זה המון כוח לאותו כיוון, ומי יודע? אולי מספיק כוח ורצינות כדי לשנות החלטה. אם לא ננסה, לא נדע.

 3. לעניין תנאי המעבר לדור המעבר- מס' נקודות:  אני, כנציגת הסטודנטים, מעריכה את ההתגייסות של נציגי בתי הספר למען שינוי הגזרה ודרישה של הכרה מלאה בלימודינו ללא חיוב בהשלמות, וכמעט מיותר לציין שאנחנו כסטודנטים, כמובן, מצטרפים לדרישה כזאת, אבל, חשוב לחזור ולומר ובאופן ברור- כרגע עמדת המחוקקים שלילית לגבי הדרישה הזו והסיכוי לשנות את עמדתם קטן, יש בהחלט לעשות כל מאמץ ולמצות את האפשרות הזו, אך רצוי גם להיות ריאליים ומחושבים ולחשוב גם על אופציה ב'.  מחובתם של מרכזי ההכשרה, וכפי שציינתי קודם גם של י.ה.ת, לשקף את איכות המסלולים בהם אנחנו לומדים\למדנו ולעשות כל שביכולתם כדי שיובן שמבחינה קלינית אנחנו לא נופלים ממי שילמד במסלולי הM.A העתידיים לכשיאושרו, ושלכן אין כל צורך בחיובנו לעשות השלמות-אני סומכת עליהם שיעשו את מלוא המאמץ.

 במקביל, (וזו הנקודה החשובה) בתי הספר מוכרחים גם לשלוח בהקדם מתווה לתוכנית מקוצרת להשלמה לתואר שני, שמתבססת על לימודי התעודה (אבל מקוצרת על אמת!). התוכנית הזו צריכה להיות צרה ומסובסדת ולהכיל רק קורסים שחסרים בהשכלתנו הבסיסית בהשוואה לתוכניות הM.A. שהוגשו לאישור, ויקנו למסיימה תעודה שהיא שוות ערך מבחינה תדמיתית ומבחינת תנאי עבודה. ונדגיש- לא תוכנית בת שנה ולימודי יום ארוך של 12 שעות אקדמיות+אינטנסיבים בקיץ שעולה שוב 20 אלף שקל. אלא תוכנית לימודים מקוצרת, שנקודת המוצא שלה היא שהאוכלוסיה שתלמד במסגרתה כבר קיבלה הכשרה קלינית מספקת וכעת חוזרת להשלמה אקדמית מינמלית ביותר. (4-5 קורסים, שתעלה בהתאם) כך, במקרה הטוב ביותר נצליח בצדק ובהגינות לקבל רישוי שאינו מותנה בהשלמות, וגם את האפשרות להשלים תוך השקעה נוספת לימודים לסטנדרט החדש בתוכנית קצרה ומותאמת שלוקחת בחשבון שכבר למדנו שלוש שנים ארוכות את המקצוע. ובמקרה הפחות טוב (שהוא כרגע, לצערנו, גם האופציה הריאלית) אם נצליח להשיג כתנאי מעבר עבור הדור שלנו רק את התוכנית המקוצרת, אז היא באמת תהיה המקוצרת וההוגנת ביותר. אדגיש ואציין, שבעיני המצב שמצטייר כרגע בו "התותחים הכבדים" של ראשי בתי הספר מכוונים לשינוי החלטה של הגורמים המסדירים ודרישה של הכרה מלאה ללא חיוב השלמות, מבלי לפעול במקביל ומהירות גם לכיוון רעיון התוכנית המקוצרת (אבל על אמת מקוצרת!) מדאיג, כי המשמעות היא שבמידה ו"מלחמת ההכרה" לא תסתיים בהצלחה, היא שדור המעבר יחוייב בתנאי מעבר של תוכנית השלמה "מקוצרת" שהוא לא יוכל לעמוד בה. נכון, יתכן שהמל"ג לא יאשר תוכנית מאוד מקוצרת, אבל גם כאן- אם לא ננסה, לא נדע! תבנו תוכנית מקוצרת  (אבל על אמת, כן?!) שרעיונית נשענת על השלמת החומר הלימודי שמבחין בין לימודי התעודה לM.A. ואנחנו נעשה גם מצידנו כל מאמץ כדי שתתקבל.  לפיכך, כסטודנטים דרישתנו מבתי הספר שלנו היא: -לשקף נאמנה את איכות המסלולים שלמדנו ולעשות כל שביכולתם לשנות את ההחלטה ולאפשר לנו לקבל תעודת הכרה ללא חיוב השלמות, ובמקביל להגיש בהקדם למל"ג  מתווה לתוכנית מקוצרת שתקנה בסופה M.A. על התוכנית להיות מינמלית וצרה ככל שניתן- שלחנו לפני יומיים מכתב המתאחדות הסטודנטים הארצית בנושא לכל ראשי התוכניות ואנו מצפים לתגובותיהם. דרישתנו מי.ה.ת- למסור את דעה עניינית ומקצועית כארגון היציג של מטפלים באמנויות באשר לאיכות הקלינית של מסלולי התעודה ולחזק בכך את ניסיון גופי ההכשרה, המטפלים והסטודנטים במאבקם למען הכרה בלתי מותנת (ולשקול להצטרף אליהם גם פוליטית), ובמקביל לקדם את רעיון תוכנית הלימודים המקוצרת, ולדאוג שתהיה מקוצרת (על אמת, אבל!) -אנחנו מצידנו מתחייבים לתמוך ולפעול יחד עם כולם בכל הכוח על מנת להביא להשגים הללו.  -בנוגע לפאנל השני בנושא הארגון היציג- כל הכבוד למשתתפים! למרות שהדיון נאלץ להתקצר בשל אילוצי זמן, היה חשוב מאוד לשמוע אתכם, השאלות הוצפו ומהדהדות בי ואני בטוחה שגם בשאר הנוכחים והדיון בהן בוודאי ימשיך כי ההתעוררות שקיימת היום, לא בקלות תדעך! כולנו נדאג לכך ביחד! -סטודנטים מהמוסדות השונים- נא להגיש מועמדות לנציגות בית ספרית במועצת סטודנטים לטיפול באמנויות! - מי שיש לו הערות או רוצה לקבל את נייר העמדה המורחב, שיכתוב למייל - מי שמרים את הכפפה ורוצה לעזור ביסודה של קרן מלגות לסטודנטים לטיפול באמנויות, שיפנה אלינו. (גם סטודנטים שרוצים לעזור, גם עמותה ויש לה סעיף 46 ורוצה לקחת על עצמה את החלקים הפרוצדורלים, גם תורמים, גם בתי ספר שרוצים לספר לנו שהם מקצים מלגות) הכל במייל- art.therapystu@gmail.com גם תגובות- אני לא נמצאת בפייסבוק, מי שחשוב לו שאני אקרא, אנא למייל.... יום טוב, מיטל גואטה נציגת סטודנטים למען טיפול באמנויות בעבור התאחדות הסטודנטים הארצית

מאמר התגובה של קובי קאולי

אני מעלה אותו כאן

לכניסה