אני תמיד מקשיב לתחושות הבטן שלי, הם אומרות לי מה כדאי להזמין לאכול, שוארמה כבש או שיפודי לבבות. הבטן שלי לא מתערבת לי בחיי האהבה, כבר מזמן חילקתי סמכויות ללב לראש ולבטן, עם הוראות ברורות שחריגה מן הסמכויות לא תתקבל בהבנה

כן, אני מכיר את העניין...

קוראים לזה, תחושת-בטן..., כן בטח,

ולרוב הולכים נגדה ואז בוכים על התוצאות...

אגב, גם בכיות על הליכה עם תחושת-בטן

לא חסרות.

א'קיצר -

כדאי לשמוע להן אבל לא להקשיב להן.

עדיף, רגש.

אם לחצת כנראה שממש רצית.
וכשרצונות לא מתממשים, האכזבות לא מאחרות להגיע.
לא נורא.
מחר יבוא יום חדש.

אין כמו יום חדש לפתוח דף חדש.

ובקשר לאינטואציות - אסור לתת להן לעצור אותנו מלמצוא את אהבת חיינו.
כי בסופו של דבר, בשביל לזכות בטוב מכולם, חייבים ללכת נגד כל הסיכויים (או האינטואציות...)

אני קשוב לאינטואיציה...לעיתים תיתן לנו מסר מדוייק על אירוע (יש שיאמרו שהמסר תמיד מדוייק רק שצריך להקשיב לו...)

עם זאת, למרות שאני קשוב הרי שמעצם המילה קשוב זה אומר שאני גם מפרש...פרשנות אינה אינטואיציה והיא עלולה להיות מוטה...

לכן בפרט במצבים שזה חשוב לי, גם אם האינטואיציה אומרת לי משהו ואני רוצה אחרת, אז מנסה לפעול בעניין...לעיתים מצליח ולעיתים לא...אבל מנסה...

אפשר לקרוא לזה תחושות בטן

אפשר גם לקרוא לזה לקיחת אפשרויות לכאן או לכאן.

החיים לימדו אותנו שלא כל הציפיות מתממשות

לא תמיד אנו מפיקים לקחים מכשלונות עבר באופיינו

וכשמגיעה סיטואציה דומה, תחושות הבטן או נסיונות העבר מביאים אותנו לצפות לתוצאות דומות.

מקשיבה, רק מבררת מי מדבר שם מהבטן, האינטואיציה או הפחד.