....................ובאור החיוור של הנרות אותם הדלקתי לכבודנו במקומות שונים בדירה,היית כמו מתאגרף שזה אתה ירד מהקרב בזירה, חבוט אך חיי ונושם ומוכן לסיבוב הבא.

אני לא הייתי אויב ראוי.

נכנעתי מראש ולא הייתה לי כל כוונה להלחם בך או בכניעה.

רציתי ללמד אותך את תיאורית היום והלילה שלי.

והלילה ההוא , היה השיעור הראשון  בו הראיתי לך איך פורקים נשקים, מורידים מגנים ואת כל שבעת הצעיפים,איך העירום והעור החשוף מפגין סוג של עוצמה שכל כוחה הוא בהיותה ערה לעצמה.

כפי שמראש  הרגשתי, היית לי מאהב נפלא.מילים ברורות לא נאמרו בינינו אך סימני הדרך העתיקים  התוו וניתבו היטב כל נגיעה שלך בגופי למקום המדויק, בחוזק ובעיתוי המתאים כאילו אין זה מפגש ראשון בין  גופי לגופך, שאגב היה רחוק מלהיות מושלם אך יחד עם זאת מושך ומקסים בפגמיו.

אתה ידעת אותי.אתה הרגשת בדיוק מצמרר מה לעשות בי.אתה קראת אותי נכון בכל שלב ושלב ואני נתתי לך חרות מלאה לעשות בי כרצונך.

כי רצונך היה רצוני.תואם מושלם.

כשסופסוף חדרת לתוכי זה היה נחוש וחד כמענה ברור לגעגוע.

למצות את הוד הרגע.

איך ידעת שכך בדיוק אני רוצה?שלרגע תניח לעצמך לעצור ללא תנועה ובלי זיע  מבטינו נפגשים לאורו העמום של הנר נשימותינו מתואמות כאילו שרביט של מנצח סמוי  מכתיב את המקצב ומסמן אתנחתא לפני קרשצ'נדו  וירטואוזי שייקח את נשמתנו לגבהים אחרים.

איך אני יודעת שמה שנכון לי ונראה כאושר רגעי,הוא גם נכון לך?

הסתבר לי עם הזמן, שאני צריכה לדבר בלשון יחיד כשאני מתארת בפניך חוויות מאין אלה.החוויות שלך,כך הבנתי,היו פחות קשורות ל"נשמות שלנו" ויותר לצורך פיזי לנער את מטען הזרע שהצטבר באשכיך במשך היום לתוך איזה נקב מסביר פנים ואגב כך גם להרגיש איזה פרץ של יכולת שליטה באחר ואדישות תהומית שנייה אחר כך.

נאמנה לתיאורית הלילה שלי,לא הרגשתי שום קושי לקבל את החלק השולט.בלילה.התייחסתי לכך כאל משחק, כשתפקיד השחקנים בו מובן לשני הצדדים ושניהם מסכימים לקבל עליהם את  החוקים.זמנית.ללילה.

מה שלא התאים כל כך זה החסר ב"נשמה" והאדישות התהומית שאחרי.

אך כאמור, דברים אלה היו מאד רחוקים מתודעתי באותו לילה שהיה בעיניי מושלם מכדי להיות אמיתי.

נרדמנו תשושים כאילו מאז ומעולם חלקנו את לילותינו יחד.

את תיאורית היום והלילה בניתי בשנות העשרים של חיי ונזהרתי שלא להפיץ אותה ברבים,מחשש לחוסר הבנה מצד הסובבים אותי.

היא מאד פשוטה ומטרתה העיקרית והצנועה, להביא לסיומה של "מלחמת המינים" ולישב פעם ולתמיד את הסכסוך ארוך השנים שבתוכנו ובינינו.

היא מתבססת על הכתובים , על רעיון "אחדות הניגודים" וכן על ההנחה שאין בעצם הבדלים מהותיים בין המינים כשמדובר בצרכים בסיסיים כמו אהבה מין וחברות וגם על אחד הציטוטים היותר מפורסמים מברנרד שו.

ליידי בחוץ,טבחית במטבח וזונה במיטה-אישה מושלמת.משהו כזה.זה באשר לברנרד שו .

חווה ולילית –זה מהכתובים,למרות שלילית לא מוזכרת בשמה ועם הזמן נשמטה מהטקסטים  המקראיים מטעמי אי נוחות שגרמה לפרשנים.

אבל לילית קיימת. ובמיוחד היום- כמאה שנים אחרי תחילת המהפכה הגדולה שחוללנו אנו הנשים כנגד אלפי שנות חושך בהם נאלצנו להתכחש ללילית שבנו עכב צרות המוחין והפחד של המין הגברי אותו ילדנו מכוחה שלה, של לילית וטיפחנו בזכות כוחות חווה.

התיאוריה עצמה בנויה על ניסוחם של חוקים שונים שחלים על יחסי הגומלין בין גברים לנשים ביום ובלילה וכן על עיקרון אי הנזילות.כלומר, חוקי לילה מסוימים לעולם אסור שיחולו על היום.ורצוי שחוקי היום לא ישבשו את הלילה.

במילים פשוטות אני דרשתי לחוות את עצמי במלוא תפארתי ויכולותיי כיצור מיני חסר עכבות מבלי שהדבר יחשב לי כחולשה .

כשפגשתי אותך,חשבתי שמצאתי את האיש שסופסוף יבין ויכבד ויעריך, את התיאוריה המופלאה שלי.

על מנת למנוע אי הבנות,הצגתי אותה בפניך מילולית וכן מעשית.

זכרתי את הווידוי שלך בדבר חיבתך לנשים שאת "אהבתן" קונים בכסף ואמרתי לך שמעתה לא תזדקק עוד לשרותיהן מאחר שאני אהיה הזונה שלך.

אני זוכרת שהיית די המום.

הסברתי לך שזה מאד פשוט והיות שהיא פועלת לטובתך,התיאוריה, איני רואה מדוע  שלא תאמץ אותה במלואה.

את החלק של הלילה ,הבנת היטב.

באחד הלילות הבאים,סיפרת לי על הלילות הארוכים בהם רוב מרצך הופנה למשחקים מוקדמים ארוכים שסופם לוליינות מתישה לשם סיפוקה של חברתך הקודמת ואמרת לי שאתה מאושר מכך שיש לך אישה כמוני, שאינה מפקידה את הנאתה בידך אלא יודעת לקחת לעצמה ורואה בגופך מקור הנאה  זהה להנאה שלך מגופה.

לו הייתי מבינה באותו זמן את ההערה הזאת  כלשונה,מן הסתם הייתי יכולה למנוע מעצמי את הכאב שנבע ישירות מההתעלמות מימנה..

הייתי מבינה כבר אז, שאין לך מושג קלוש איך באמת צריכה להראות מערכת יחסים בין אישה לגבר למרות שנות נישואיך הארוכות ומערכת יחסים שקדמה לפגישתנו עם האישה כהת העור שגרמה לך לשכוח את רוב חובותיך כלפי שני בניך ועד היום אינך יכול להסביר איזה כוחות משכו אותך אליה.

שאינך יודע את שפת האהבה והשפה היחידה אותה אתה מכיר היטב,היא שפה עסקית קרה של תן וקח.

נתינה מינימאלית ותשואה מקסימאלית.-מבחינתך וההפך מזה, מבחינת בת זוגך .

הייתי מבינה שהקדמתי המאוחר למוקדם ולפני הוראת חוקי היום והלילה,הייתי צריכה להסביר ולהראות את ההשתלשלות האומללה של המאורעות שבעקבותיהם נאלצה לילית להסתיר עצמה אפילו מפניה היא,ולתת לחווה את כוח השלטון הבלעדי בממלכת היחסים אשר חקוקים בדברי הימים.

אני אוהבת סרטים צרפתיים.

הם מאלצים את השחקנים שלהם להנפיק מעצמם עוצמות נדירות בגלל חוסר נדיבות הטקסטים ,תפאורה מינימליסטית וצילום חסר רחמים.

אחד הסרטים שהשאירו עלי רושם גדול היה "יפיפיית היום" של בונואל עם קטרין דנב המדהימה ביופייה האריסטוקראטי.ואולי היה זה הסרט הזה שהווה בסיס להתהוותה של תיאורית היום והלילה שלי.איני זוכרת אם היה זה אישוש או קטליזאטור בכל מיקרה הסרט בו אישה צעירה,עשירה,יפה ונשואה מוליכה את עצמה לבית זונות ומשמשת זונת צמרת מבוקשת בשעות הפנאי,גרם לי לעיין עיון חוזר בחומרים הארכאיים בהקשר לנושא הקדושה והקדשה, מהמקדשים ההינדים ועד לחומרים התנכיים.

לאחר סיום עבודת המחקר הקטנה שלי בנושא,הייתי בטוחה שנמצאה הנוסחא לטרגדיה ולאי ההבנה הגדולה שגרמה לנתק המצער בין המינים.

נו?????????.כל כך נורא?????

המשך יבוא.אולי.

ל הזכויות שמורות לי.

היה זה קטע מרומן בשם "ועכשיו".