צטט: liorony 2011-09-17 13:44:59

צטט: מינואט 2011-09-17 13:36:19

לפעמים עולה בי הרהור שאם היינו מקבלים מישהו אחר כמו שאנו מקבלים את הילדים שלנו, רובנו היינו בזוגיות.

זה מה שעלה בי כשקראתי את דברייך.

 

אורלי מתוקה.

לחבר שמזייף , מחליק, מתחמן...= אמון.

 חבר שנוהג כך דינו לדוגמה שווה התחסותינו לילד שלנו שנוהג כך ?

 

יש הבדל בין מעשה שנעשה בשגגה וללא כוונה לפגוע ולאחר שמלבנים מול החבר הוא מבין את משמעות מעשיו ומתקן, אם זה משהו מתמשך ושהוא חלק בלתי נפרד מההתנהגות שלו כאן בגדול זה לא יתאים, אבל אני לא מתנהלת בשחור או לבן ואני לא רואה את העולם באופן דיכוטומי, יש לי חברים ואני מודעת לתכונותיהם, גם אלו הפחות טובות, אבל גם מודעת לייתרונות שלהם, לדוגמא:

 

אם יש לי חברה לא אמינה שאני יודעת שמידע שאחלוק איתה ידלוף, אבל מצד שני היא מקסימה ומצחיקה אותי ונורא כיף לצאת לבלות איתה, אני לא אחלוק איתה מידע אישי, אבל אצא לבלות איתה בכיף, לא אנסה לשנות או לחנך אותה, אלא אבחר את דרך ההתנהלות שלי מולה באופן שישמרו הייתרונות מבלי שהחסרונות יפריעו לי.

 

לגבי ילד, זה שונה, ילד הוא לא חבר שלי, אני אמא שלו ורואה עצמי כמתוות דרך וכמחנכת, בעניין ילדים אין לי בחירה, הם שלי, הם נוצרו ממני ואני אקבל אותם בכל תנאי ואהיה שם בשבילם בכל תנאי, גם אם יכאיבו לי בהתנהגותם אלי, אני מאמינה בכל מאודי שילד אוהב כל אחד מההורים שלו תמיד, את יכולה לראות המון מקרים איומים שבהם הורים מתעללים בילדיהם (שלא נדע)  ועדיין הילדים אוהבים אותם, זה נשמע לא הגיוני, אפילו הזוי, אבל קשר בין הורים לילדים הוא משהו מאוד עמוק, מאוד ראשוני וזה קשר לחיים, ולא תמיד רק אנחנו אלה שסופגים, יש גם מקרים שגם הם. אולי אני כותבת כאן דעה לא מקובלת, אבל זו דעתי, וזכותו של כל אחד לחשוב אחרת.

 

נאמנות מתחילה קודם עם עצמך,ומשם מתפתחת נאמנות לאנשים קרובים (בני משפחה,חברים,בני\ות זוג) נאמנות היא חובה אלמנטרית בכדי לקיים קשר, בכל רמה אפילו הבסיסית ביותר...אם אני לא יכולה לסמוך או לתת אמון במישהו\מישהי הם לא יכולים להיות בין מקורבי
בקשר למסירות טוטאלית , אני נגד כל דבר שהוא טוטאלי, מאחר שזה לא מאפשר לי תהליכי בקרה ושיפוט נכון, קודם המסירות חייבת להיות כלפיי עצמנו ומתוך כך מסירות לאחר, אבל בהחלט לא טוטאלית, מאחר שאם היא טוטאלית זה אומר שגם אם חבר בן זוג וכ' עשה מעשה לא טוב, ע"פ אמות המידה והשיפוט שלנו, אנחנו עדין נהיה מסורים טוטאלית אליו..וזה מצב פסול בעיני.

צטט: גמבה 2011-09-17 13:54:06

נאמנות זו תכונה אישית אינה תלויה באחר ....בשבילי נאמנות זו יציבות פנימית ....נאמנה לדרכי לערכיי .....אמון זה תוצר של מערכת יחסים ......ומה קורה בקשר ....אז אפשר לומר שאני נאמנה אבל לא מאמינה לכל אחד

 

לא הייתי יכולה לנסח את דעתי בעניין יותר טוב.תודה גמבוש.

 

המושג נאמנות יכול להתיחס להרבה סוגי מערכות יחסים: בין אדם למדינתו, בין אדם למקום עבודתו, בין מנהל כספים למי שמסרו לו את כספם, בין חברים, כמובן שבין בני זוג ועוד. בגדול,  נאמנות מוגדרת קודם כל על דרך השלילה: לא לעשות מעשה שמטרתו המודעת היא לגרום נזק למי שמצפה ממך להיות נאמן לו . למשל, עובד נאמן לא יפעל במכוון ליצירת סכסוכים במקום עבודתו או הורדת התפוקה שם. נאמנות זה גם  לא לפעול בסתר באופן שסביר שאם אותו גורם שמצפה ממך לנאמנות היה יודע על כך, הוא היה כועס עליך. למשל, לא להיפגש עם מישהי אחרת, כל עוד אתה בקשר זוגי.  זה לא אומר שהקשר למי או למה שצריך להיות נאמן לו חייב להימשך לנצח ושנאמנות צריכה להיות ללא תנאי ובלי הדדיות כזו או אחרת- הכל כמובן תלוי בנסיבות. אבל במידה והצד השני מגלה  נאמנות, אז מצופה גם ממך (אם רוצים לסיים את הקשר מאיזושהי סיבה) לסיים את זה הכי יפה שאפשר. אבל מעבר להגדרות של מה אסור לעשות כדי להיחשב נאמן, מצופה גם לעשות מעשים על דרך החיוב כדי שקשר זוגי, או קשר בין אדם למקום עבודתו ועוד סוגי קשרים ימשיכו להתקיים: למשל, לגלות מספיק פתיחות כלפי הבן/בת זוג, ולא רק "סתם" לא לבגוד או לגלות מספיק איכפתיות כלפי מקום העבודה ולא רק "סתם" לעשות מה שצריך.

המון שאלות חשובות..

עבורי אישית, נאמנות זה כשאני מפקידה בידי חבר או בן זוג מידע הקשור בי, הוא לא מעביר אותו לאדם אחר או עושה בו שימוש ציני אחר. וגם, אם יש לו קושי מולי, שידע לפתור אותו מולי, ולא ידבר עלי עם אחרים..

כמובן שאנחנו הרבה יותר סלחניים כלפי ילדינו, וגם בעלי סלחנות גבוהה לבני משפחה שלנו

עד גבול מסוים. משערת שהגבול הרבה הרבה יותר רחוק כלפי ילדים, אבל גם שם יש גבול.. ואולי זה בדיוק אותו גבול, שבו אנחנו מגדירים את עצמנו, ואומרים לעצמנו ולסביבה: עד כאן. מעבר לזה, לא יהיה לך אותי.

כמה אקטואלי הדיון הזה עבורי היום...........:(

נוהגת זהירות לפני שינוי פאזה.

מבררת , בעיקר באופן ישיר.

"מקשיבה".

אם הגעתי למסקנה שהיתה זילות , כחלק מאופי ,

נגמר.

צטט: h a n i 2011-09-17 13:55:32

צטט: liorony 2011-09-17 13:30:55

תלוי ומשתנה.

על כל פנים, כמו שתיקנתי בתגובתי הקודמת... 

כאשר האמון נפגע, גם אם מאוד ארצה לשמור את הקשר. משהו אצלי משתנה.

אני מאוד שקופה ורואים לי מיד.  ואז,  באופן טבעי הקשר דועך מעצמו. 

מזדהה מאד עם מה שחני כתבה.

גם אצלי כשנפגע האמון, פשוט נגמר לי,

אין הזדמנות שניה,

ואני מאד מאד שקופה,

לא יודעת ולא יכולה להעמיד פנים.

 

 

צטט: לחפשולאבד 2011-09-17 15:58:26

צטט: גמבה 2011-09-17 13:54:06

נאמנות זו תכונה אישית אינה תלויה באחר ....בשבילי נאמנות זו יציבות פנימית ....נאמנה לדרכי לערכיי .....אמון זה תוצר של מערכת יחסים ......ומה קורה בקשר ....אז אפשר לומר שאני נאמנה אבל לא מאמינה לכל אחד

 

לא הייתי יכולה לנסח את דעתי בעניין יותר טוב.תודה גמבוש.

 

 

 גם ממני.

יש להפריד בין נאמנות שבה צד אחד כופה מחוייבות מהאחר. מין מערכת הירככית שבה הדרג התחתון מחוייב לציות לאלה שמעליו ויש מערכת ענישה לסוררים [מפקד ופקוד, בוס ועובד, אדון ומשרת וכאלה] לבין לויאליות [חסרה מילה טובה בעברית] שמשקפת איזשהו הסדר פנימי שיש בין שני שותפים, משרתת אינטרס משותף ונעשית מרצון.

לויאליות הינה מצב אישי שאפשר להעניק אבל אי אפשר לתבוע. כמו האהבה וכמו מחילה.

ברגע ששותפות לא עובדת [כבר אין אינטרס משותף שמחזיק אותה] זוהי סופה של שותפות.

שותפות כזאת שמסרבת להתפרק עוברת במישרין לנאמנות של שולט ונשלט ולמעשה טרור במסווה של יחסים.