נאמנות זה א ב בכל מערכת יחסים (לפחות מבחינתי)..

היו לי בעבר חברות שבגדו בי, סלחתי.. אבל הקשר לא חזר להיות כפי שהיה..

צטט: מינואט 2011-09-17 14:09:27

צטט: liorony 2011-09-17 13:44:59

צטט: מינואט 2011-09-17 13:36:19

לפעמים עולה בי הרהור שאם היינו מקבלים מישהו אחר כמו שאנו מקבלים את הילדים שלנו, רובנו היינו בזוגיות.

זה מה שעלה בי כשקראתי את דברייך.

 

אורלי מתוקה.

לחבר שמזייף , מחליק, מתחמן...= אמון.

 חבר שנוהג כך דינו לדוגמה שווה התחסותינו לילד שלנו שנוהג כך ?

 

 

אם יש לי חברה לא אמינה שאני יודעת שמידע שאחלוק איתה ידלוף, אבל מצד שני היא מקסימה ומצחיקה אותי ונורא כיף לצאת לבלות איתה, אני לא אחלוק איתה מידע אישי, אבל אצא לבלות איתה בכיף, לא אנסה לשנות או לחנך אותה, אלא אבחר את דרך ההתנהלות שלי מולה באופן שישמרו הייתרונות מבלי שהחסרונות יפריעו לי.

 

חסרונות של אדם לעתים בולטות לעין...אז במקרה כזה כפי שתיארת לוקחים בחברות מה שיש וזה אופי הקשר

חברות על הגל הקל..

מדובר על חברות אינטימית  שבה רובדים אישיותם ניכרים ככל שהקשר חזק יותר .

חלקים שלא ידענו קודם לכן כי לא הכרנו לעומק.

  

לגבי ילדים ישנה סלחנות ,קבלה, הכלה ונתינה אין סופית. אבל... הורה אינו סמרטוט וחייב לשמור על כבודו. בגבולות ברורים.

צטט: ציפור עפה 2011-09-17 17:35:15

נוהגת זהירות לפני שינוי פאזה.

מבררת , בעיקר באופן ישיר.

"מקשיבה".

אם הגעתי למסקנה שהיתה זילות , כחלק מאופי ,

נגמר.

הדרך הישירה  היא הטובה ביותר למרות שהרבה בורחים מעימותים, חוץ מאלה שמתים על זה...

כמובן כדי להיות צודקים... 

אבל... אם ה-"פרטנר" לא מוכן להתדבר או שישנה שיחה שלא מתועלת נכון... יש פה בעיה.

והשאלה בכלל אם יש מקום לשיח לאחר שגילית את התכונות הבסיסיות שמחברות לוקות בחסר ?...

צטט: אספרסו כפול 2011-09-17 19:16:13

יש להפריד בין נאמנות שבה צד אחד כופה מחוייבות מהאחר. מין מערכת הירככית שבה הדרג התחתון מחוייב לציות לאלה שמעליו ויש מערכת ענישה לסוררים [מפקד ופקוד, בוס ועובד, אדון ומשרת וכאלה] לבין לויאליות [חסרה מילה טובה בעברית] שמשקפת איזשהו הסדר פנימי שיש בין שני שותפים, משרתת אינטרס משותף ונעשית מרצון.

 

לויאליות הינה מצב אישי שאפשר להעניק אבל אי אפשר לתבוע. כמו האהבה וכמו מחילה.

ברגע ששותפות לא עובדת [כבר אין אינטרס משותף שמחזיק אותה] זוהי סופה של שותפות.

שותפות כזאת שמסרבת להתפרק עוברת במישרין לנאמנות של שולט ונשלט ולמעשה טרור במסווה של יחסים.

 

ש'מון

אני שמחה על ההקצנה הזאת שיצרת (לעניות דעתי הבלתי קובעת ), כדי להמחיש כפיה של מחוייבות שבסיסה שליטה.

פריק קונטרול...במסווה של יחסים ....גם אנחנו כחברה צריכים להעמיד גבולות ברורים בשל חוסר רצון בסיסי להיות נשלטים.

אני מאמינה שאדם מיסודו רוצה להיות בעל החלטה חופשית ולא נשלט.

תודה.

צטט: liorony 2011-09-17 20:39:42

צטט: אספרסו כפול 2011-09-17 19:16:13

יש להפריד בין נאמנות שבה צד אחד כופה מחוייבות מהאחר. מין מערכת הירככית שבה הדרג התחתון מחוייב לציות לאלה שמעליו ויש מערכת ענישה לסוררים [מפקד ופקוד, בוס ועובד, אדון ומשרת וכאלה] לבין לויאליות [חסרה מילה טובה בעברית] שמשקפת איזשהו הסדר פנימי שיש בין שני שותפים, משרתת אינטרס משותף ונעשית מרצון.

 

לויאליות הינה מצב אישי שאפשר להעניק אבל אי אפשר לתבוע. כמו האהבה וכמו מחילה.

ברגע ששותפות לא עובדת [כבר אין אינטרס משותף שמחזיק אותה] זוהי סופה של שותפות.

שותפות כזאת שמסרבת להתפרק עוברת במישרין לנאמנות של שולט ונשלט ולמעשה טרור במסווה של יחסים.

 

ש'מון

אני שמחה על ההקצנה הזאת שיצרת (לעניות דעתי הבלתי קובעת ), כדי להמחיש כפיה של מחוייבות שבסיסה שליטה.

פריק קונטרול...במסווה של יחסים ....גם אנחנו כחברה צריכים להעמיד גבולות ברורים בשל חוסר רצון בסיסי להיות נשלטים.

אני מאמינה שאדם מיסודו רוצה להיות בעל החלטה חופשית ולא נשלט.

תודה.

 

אז זהו שכשיש ערעור בדימוי עצמי ואנחנו נזקקים לחיזוקים מבחוץ... זוהי שעתו היפה של האגו המשתולל.

ומה יותר מזין את האגו מאהבה, הערכה, כבוד וגם נאמנות?

ואגו? ככל שתאכיל אותו, התיאבון רק גובר. וזה אומר שתמיד יהיה שיא חדש שנדרוש ברגע שרק נחשוב שאנחנו יכולים. ואכן... רובם של היחסים שאני מכיר מושתתים על סחיטה, טרור וכוחנות.

לא תמיד קל לראות את זה כי העמדת פנים [שקר וזיוף] היא חלק בלתי נפרד ממשחק היחסים [שמזין בנפרד את האגו של כולם].

וגם, בהרבה מקרים, אנשים חיים בהכחשה [גם טריק של האגו] ואפילו לא ממש מודים בפני עצמם שהם קורבן טרור

מכאן, מסתבר שרוב האנשים יוותרו די בקלות על חופש [והאחריות הנלוות אליו] תמורת העמדת פנים נוחה ונדרשת הקצנה מהותית בכדי שיזוזו בכלל.

צטט: liorony 2011-09-17 20:40:34

צטט: ציפור עפה 2011-09-17 17:35:15

נוהגת זהירות לפני שינוי פאזה.

מבררת , בעיקר באופן ישיר.

"מקשיבה".

אם הגעתי למסקנה שהיתה זילות , כחלק מאופי ,

נגמר.

הדרך הישירה  היא הטובה ביותר למרות שהרבה בורחים מעימותים, חוץ מאלה שמתים על זה...

כמובן כדי להיות צודקים... 

אבל... אם ה-"פרטנר" לא מוכן להתדבר או שישנה שיחה שלא מתועלת נכון... יש פה בעיה.

והשאלה בכלל אם יש מקום לשיח לאחר שגילית את התכונות הבסיסיות שמחברות לוקות בחסר ?...

 

 

מאמינה שתמיד יש מקום לשיח.

ביני לבין הפרטנר ואחר כך

ביני לביני , עם מסקנות.

 

צטט: ציפור עפה 2011-09-17 22:44:48

צטט: liorony 2011-09-17 20:40:34

צטט: ציפור עפה 2011-09-17 17:35:15

נוהגת זהירות לפני שינוי פאזה.

מבררת , בעיקר באופן ישיר.

"מקשיבה".

אם הגעתי למסקנה שהיתה זילות , כחלק מאופי ,

נגמר.

הדרך הישירה  היא הטובה ביותר למרות שהרבה בורחים מעימותים, חוץ מאלה שמתים על זה...

כמובן כדי להיות צודקים... 

אבל... אם ה-"פרטנר" לא מוכן להתדבר או שישנה שיחה שלא מתועלת נכון... יש פה בעיה.

והשאלה בכלל אם יש מקום לשיח לאחר שגילית את התכונות הבסיסיות שמחברות לוקות בחסר ?...

 

 

מאמינה שתמיד יש מקום לשיח.

ביני לבין הפרטנר ואחר כך

ביני לביני , עם מסקנות.

 

אסביר :

כשיש עימות קשה להידבר. 

על מנת להגיע לשיח צריכים להתקיים מספר שלבים.

1. רצון הדדי לשיח (מפגש)

2. רגיעה הדדית  .

3. תיעול השיחה עצמה. ישנן כמה שלבים.

     שלב א - מה הרגשתי לגבי בנושא

     שלב ב- מה אני חושב שאתה יכול לעשות עם האינפורמציה.

     שלב ג'- מה אני יכולה לעשות עם האינפורמציה.

שיחות כאלה יכולות להיגרר למקומות של צדק...כלומר מאבק נוסף מי צודק ומי לאו. וזה בדרך כלל מה שקורה.

אם אתה בבסיס אוהב , מחבב את הבן אדם , ואפילו שלא כדאי מאוד ורצוי לנהל אתו את השיח.

כי האינטרס האישי הוא להתנקות ולא להשאיר שאריות של כעס בנשמה שלך.

צטט: liorony 2011-09-18 06:37:18

צטט: ציפור עפה 2011-09-17 22:44:48

צטט: liorony 2011-09-17 20:40:34

צטט: ציפור עפה 2011-09-17 17:35:15

נוהגת זהירות לפני שינוי פאזה.

מבררת , בעיקר באופן ישיר.

"מקשיבה".

אם הגעתי למסקנה שהיתה זילות , כחלק מאופי ,

נגמר.

הדרך הישירה  היא הטובה ביותר למרות שהרבה בורחים מעימותים, חוץ מאלה שמתים על זה...

כמובן כדי להיות צודקים... 

אבל... אם ה-"פרטנר" לא מוכן להתדבר או שישנה שיחה שלא מתועלת נכון... יש פה בעיה.

והשאלה בכלל אם יש מקום לשיח לאחר שגילית את התכונות הבסיסיות שמחברות לוקות בחסר ?...

 

 

מאמינה שתמיד יש מקום לשיח.

ביני לבין הפרטנר ואחר כך

ביני לביני , עם מסקנות.

 

אסביר :

כשיש עימות קשה להידבר. 

על מנת להגיע לשיח צריכים להתקיים מספר שלבים.

1. רצון הדדי לשיח (מפגש)

2. רגיעה הדדית  .

3. תיעול השיחה עצמה. ישנן כמה שלבים.

     שלב א - מה הרגשתי לגבי בנושא

     שלב ב- מה אני חושב שאתה יכול לעשות עם האינפורמציה.

     שלב ג'- מה אני יכולה לעשות עם האינפורמציה.

שיחות כאלה יכולות להיגרר למקומות של צדק...כלומר מאבק נוסף מי צודק ומי לאו. וזה בדרך כלל מה שקורה.

אם אתה בבסיס אוהב , מחבב את הבן אדם , ואפילו שלא כדאי מאוד ורצוי לנהל אתו את השיח.

כי האינטרס האישי הוא להתנקות ולא להשאיר שאריות של כעס בנשמה שלך.

כל כך מסכימה איתך.

ונתקלתי במי שלא היה פרטנר למהלך המאד חברתי הזה.

אז נוצר ההפסד.

( כל מה שתיארת נכלל בתגובתי הראשונה , כשאמרתי

שמנסה לברר ישירות ו"מקשיבה" . ואז אם לא הולך ( מה שתיארת כאן ) נגמר..)

צטט: שפנדוזה מרדימון 2011-09-18 09:58:05

לכאורה נושא מסובך אבל בפועל זה ממש פשוט: קודם כל תהיה נאמן לעצמך ומשם כבר תגיע הנאמנות הנכונה גם לסובבים אותך...

לפעמים גם לנו עצמנו יש אינטרסים סותרים. למשל הרגש מול השכל.

ואז - למי מהם תגלה נאמנות??

צטט: ציפור עפה 2011-09-18 13:00:02

צטט: שפנדוזה מרדימון 2011-09-18 09:58:05

לכאורה נושא מסובך אבל בפועל זה ממש פשוט: קודם כל תהיה נאמן לעצמך ומשם כבר תגיע הנאמנות הנכונה גם לסובבים אותך...

 

לפעמים גם לנו עצמנו יש אינטרסים סותרים. למשל הרגש מול השכל.

ואז - למי מהם תגלה נאמנות??

================================

להיות נאמן לעצמי זה להיות נאמן למה שנכון לי באותו הרגע.

אז יש אנשים שכמעט תמיד יקשיבו יותר ללב ויש אחרים שכמעט תמיד הולכים אחרי השכל ובקושי קשובים

ללב ואני מפרגן גם לאלה וגם לאלה ובלבד שכל אדם נאמן למה שבאמת נכון לו.

זה להבדיל מאנשים שפונים ימינה רק בגלל שהם רואים המונים פונים לשם אבל הם בתוך עצמם בכלל לא מבינים

מדוע כל ההמונים האלה פנו לשם ואולי דווקא נראה להם(בראש/בלב) נכון יותר לפנות שמאלה.

להיות נאמן לעצמך זה להיות נאמן גם כשאתה הולך עם הזרם אבל גם כשאתה הולך נגדו.

להיות נאמן לעצמך זה לא לפנות ימינה ולא לפנות שמאלה....זה ללכת בעקבות מה שהאני הפנימי רוצה ובעיקר...

להיות מסוגל להיות קשוב לו ולא חשוב כרגע עד כמה הפעולה הזו היא שכלית או רגשית.