כמי ששכלה את אביה בגיל 20 , אני בהחלט מבינה את כאבך ואת האובדן.
גם אני הרגשתי ועדיין מרגישה שפיספסתי את אבי. שלא יצא לי לדבר איתו על חייו (שהיו לא קלים כלל), גם כיון שעדיין הייתי צעירה ושקועה בעצמי וגם כיון שמיעט לדבר על עצמו ועשה הכל רק למען הסביבה והחברה ולא למען עצמו.
כל הכבוד לך על שאתה דואג לעצמך. לא כולם בוחרים בכיוון הזה.
מאחלת לך שלא תדע עוד צער.
-- אל תקראו לי משוגעת, אל תקראו לי חולת-נפש - אני בסה"כ מאותגרת נפשית :-)
אמיר היקר - מאד ריגשת בסיפורך על אביך. גרמת לי לחזור אחורה 13 למקרה דומה של אבי היקר ז"ל שאף הוא סבל לפני מותו וגרם לי לחשוב על החיים, ועל איך כדאי לחיות אותם. כאן, בארצות הברית, אני מוקפת באנשים שמנים מאד , שכל מה שמעניין אותם זה לאכול ולאכול ואין להם טיפת מחשבה לעתיד הלא כל כך רחוק , בו הם יצטרכו להתמודד במקרה הטוב עם בעיות כולסטרול, סוכר ולחץ דם, ובמקרה הגרוע, עם התקפי לב והתקפי שבץ למיניהם. מאחלת לך ולבני משפחתך רק בשורות טובות וחג שמח. שלא תדעו יותר צער. *** גילה
-- If you want to make it to the top - you need to be willing to make the climb
כמי ששכלה את אביה בגיל 20 , אני בהחלט מבינה את כאבך ואת האובדן.
גם אני הרגשתי ועדיין מרגישה שפיספסתי את אבי. שלא יצא לי לדבר איתו על חייו (שהיו לא קלים כלל), גם כיון שעדיין הייתי צעירה ושקועה בעצמי וגם כיון שמיעט לדבר על עצמו ועשה הכל רק למען הסביבה והחברה ולא למען עצמו.
כל הכבוד לך על שאתה דואג לעצמך. לא כולם בוחרים בכיוון הזה.
מאחלת לך שלא תדע עוד צער.
תודה. משתדל לדאוג לעצמי, אבל גם לאחרים שראוי לדאוג להם.
אמיר היקר - מאד ריגשת בסיפורך על אביך. גרמת לי לחזור אחורה 13 למקרה דומה של אבי היקר ז"ל שאף הוא סבל לפני מותו וגרם לי לחשוב על החיים, ועל איך כדאי לחיות אותם. כאן, בארצות הברית, אני מוקפת באנשים שמנים מאד , שכל מה שמעניין אותם זה לאכול ולאכול ואין להם טיפת מחשבה לעתיד הלא כל כך רחוק , בו הם יצטרכו להתמודד במקרה הטוב עם בעיות כולסטרול, סוכר ולחץ דם, ובמקרה הגרוע, עם התקפי לב והתקפי שבץ למיניהם. מאחלת לך ולבני משפחתך רק בשורות טובות וחג שמח. שלא תדעו יותר צער. *** גילה
חג שמח גם לך ולמשפחתך. יש גם אנשים שאפילו אחרי שעברו התקף לב ונאלצו לקחת הרבה תרופות ממשיכים בהרגלי אכילה לא נכונים.
/null/text_64k_1#