בהמשך לדיון (יותר נכון, קטע פרוזה נפלא, לטעמי!)

שהציג את תיאורית היום והלילה, עלה בראשי עניין

הבועה שאנחנו לעיתים מוצאים עצמנו חיים בה, ומנסים

בכול כוחנו לשמרה ויהי מה, למרות ועל-אף החשד הסביר

שהיא לא מי-יודע-מה...

ההתפכחות ממנה, כמו ההתפכחות מליל שתייה כדבעי,

היא גם לא מי-יודע-מה...

וכך הגבתי באותו הדיון:

לאותו "נתק המצער בין המינים" קודם

אפקט של "הבוקר שאחרי...".

ולא מדובר דווקא בבוקר הראשון, זה שבא

אחרי הדייט החמישי, חלילה...,

אלא לאותו הבוקר שבא אחרי הלילה שקדם

לו, ובו מתעוררים (לאחר מחשבה שנייה ושלישית,

ולא תמיד המחשבות הללו הן דווקא שלך, אלא

לפעמים הן של מישהו אחר...) וחושבים שהמציאה

הזאת לא הייתה מי-יודע-מה..., וכי נקשרו לראשה

כתרים מיותרים..., וכי לתיאורים פסאודו-רומנטיים

בלבד אין את הכוח להחזיק את המים..., ושהזמן

שעבר בתוך התהליך היה בבחינת זמן מבוזבז ועכשיו

הוא לא יותר מאשר זמן-אבוד..., ובקיצור -  

ב"בוקר שאחרי..." שבו נופלות המסיכות, והתשוקות

כבר מומשו ושהאיפור זלג ירד לו, אתה איך-שהוא

מבין שבמקום כולשהוא הייתה חלופה הרבה יותר

טובה, אלא שמתוך גחמה, בחרת דווקא להלך בשביל

שבו אפילו הזאבים מפחדים לשחר לטרף...

יש בזה, משהו?..., או שאין דבר כזה שיש דבר כזה

שנקרא, טעות (חלילה...)

מבינה את נקודת המוצא שלך ניאו, הרבה כאב, אני רואה אותו כחוט השני עובר בכתביך, אתה אדם מאוד רגיש, וכתיבתך שלך משובחת בעיני, לפעמים בא לי לחבק.
עם זאת אני רואה את נושא חוויות האהבה, הפרידות והכאב שגם אני חוויתי כמוך, כמו כולם, בדרך קצת שונה.
אהבה היא רגש מופלא, בכל בחירה של אהוב באותו רגע שהחלטתי לא חשבתי שעשיתי טעות, אלא שעשיתי באותו רגע נתון, ובהבנות שהיו בי אז  את ההחלטה הנכונה ביותר עבורי, הטובה ביותר עבורי, חוויתי רגעי אושר ואת האושר הזה אני נוצרת, לא שוכחת למרות הכאב וגם אם נגמר.

את הנעשה אין להשיב, העבר הוא חלק בלתי נפרד מאיתנו, רק בסרט דימיוני יש דלתות מסתובבות, בחיים האמיתיים הן נפתחות לכיוון אחד בכל פעם והוא מי שהביא אותנו להיות מי שאנחנו היום, אולי לעשות בחירות טובות יותר לעצמנו, ללמוד ולהפיק מסקנות.

בכל מקרה אני לעולם לא שוכחת את רגעי האושר שהיו שם, ואותם אני לוקחת כצידה לדרך בתקווה לעשות בחירות טובות עד אותו אחד שישאר.

צטט: אילן גבע 2011-09-19 06:32:22

כאילו דא?, מה שנקרא "כשהז*ן עומד, השכל בתחת" אלו מאמין שיש אחד/ת שלא חוו את זה...

נסה למצוא למשפט הזה, מקבילה נשית,

כאילו שאין דבר שכזה...

גילוי נאות:

הנה, מצאת אחד.

יחד עם זאת, מצאתי עצמי, כששכלי בישבני

בעת שהתאהבתי...

צטט: מינואט 2011-09-19 06:40:39

"...את הנעשה אין להשיב, העבר הוא חלק בלתי נפרד מאיתנו, רק בסרט דימיוני יש דלתות מסתובבות, בחיים האמיתיים הן נפתחות לכיוון אחד בכל פעם והוא מי שהביא אותנו להיות מי שאנחנו היום, אולי לעשות בחירות טובות יותר לעצמנו, ללמוד ולהפיק מסקנות..."

בחרתי, ברשותך, לצטט רק חלק מהדברים שכתבת...

תראי,

אנחנו, לרוב, לא מוכנים להתפכח. אנחנו מעדיפים לבנות פנתיאון

ולעבוד לא יותר מאשר עבודת-אלילים מפוקפת לכשעצמה, שבה

אנחנו מוקירים ומכירים תודה על חלקם של כול ה"לשעברים"...

אנחנו מסרבים להודות, לפעמים, שמה שהביא אותנו להיות היום

למי שאנחנו, זה לא דווקא בזכותם - אלא, על-אף "זכותם" זאת...

ובאשר למילה "אולי" - זה באמת רק אולי..., לא פחות ולא יותר.

לעיתים נדירות אנחנו למדים מן העבר... 

צטט: ~ניאו~ 2011-09-19 06:52:14

צטט: מינואט 2011-09-19 06:40:39

"...את הנעשה אין להשיב, העבר הוא חלק בלתי נפרד מאיתנו, רק בסרט דימיוני יש דלתות מסתובבות, בחיים האמיתיים הן נפתחות לכיוון אחד בכל פעם והוא מי שהביא אותנו להיות מי שאנחנו היום, אולי לעשות בחירות טובות יותר לעצמנו, ללמוד ולהפיק מסקנות..."

 

בחרתי, ברשותך, לצטט רק חלק מהדברים שכתבת...

תראי,

אנחנו, לרוב, לא מוכנים להתפכח. אנחנו מעדיפים לבנות פנתיאון

ולעבוד לא יותר מאשר עבודת-אלילים מפוקפת לכשעצמה, שבה

אנחנו מוקירים ומכירים תודה על חלקם של כול ה"לשעברים"...

אנחנו מסרבים להודות, לפעמים, שמה שהביא אותנו להיות היום

למי שאנחנו, זה לא דווקא בזכותם - אלא, על-אף "זכותם" זאת...

ובאשר למילה "אולי" - זה באמת רק אולי..., לא פחות ולא יותר.

לעיתים נדירות אנחנו למדים מן העבר... 

ניאו יקירי, ברשותך אשתף אותך.

בשנה ומשהו האחרונות עשיתי שינוי דפוס בחירה, כל חיי נמשכתי לגברים מאוד דומיננטים, אפילו שתלטנים, הם היו החולשה הגדולה שלי,הבחירה לא היתה טובה לי,וחזרתי שוב ושוב על אותם דפוסי בחירה שבדיעבד הביאו אותי לאותם המקומות, מקום רע מבחינתי.

יחד עם עזרה מקצועית שהגיע מאדם אובייקטיבי שלא מעורב רגשית, מה שמאפשר ניקיון של מחשבה, הוא האיר בי נקודות בדפוס הבחירה שלי שחזרו על עצמן, בזכותו החלטתי לשנות את הבחירה וראיתי כי טוב, היום אני יודעת בוודאות שמי שמתאים לי הוא אדם שדומה לי בהתנהלות, בכל מקרה לא מדובר על אנשים שתלטנים, עברתי סיפור אהבה מקסים, עם אדם מקסים שלדאבון לבי (גם אני היום במקום של כאב) המערכת לא צלחה, אתה יודע מערכות יחסים מאוד מורכבות יש בהן כל כך הרבה גוונים.

אבל שמחה מאוד על השינוי שעשיתי, על ההבנות שיש בי היום, לא אשוב אחור לדפוס הקודם, ולא מאבדת תקווה למצוא אהבה טובה.

   

 

פעם ההתפכחויות האלו היו קשות לי

מאז למדתי לקבל את עצמי כאדם שעושה לפעמים טעויות

ולמדתי ששום טעות (לפחות לא מהסוג הזה) אינה גורלית

אם אנחנו לומדים משהו מטעויות

זו בוודאי לא למידה מודעת

אולי הן מייצרות אצלנו מעין רפלקסים מותנים :-)

אבל לדעתי אין לזה שום חשיבות

(לחיות זה לעשות טעויות

לא לעשות טעויות זה משתק)

החיים הרי מורכבים מכל כך הרבה עשייה חסרת תכלית

(שלא לדבר על השאלה הפילוסופית הגדולה יותר לגבי תכליתם של החיים עצמם....)

אז למה דווקא את העשייה הזו אנחנו מתקשים לקבל כעוד דרך ללא מוצא שבדקנו?

ובזבוז זמן? ממש לא.

הרי עד לרגע ההתפכחות לא הרגשת כך, ומבחינתי - זה מה שקובע

בזבוז זמן זה רק להישאר במקום שלא טוב לך בו

ניאו...

ראשית תודה על המחמאה.

רק עכשיו ראיתי את נושא הדיון..

מעתיקה לכאן את תגובתי משם..:-))))))))

וכפי שאתה רואה...היא אינה שונה בהרבה מתגובותיהן של קודמתי.

לכל רגע,לכל פעולה שנעשית בין אם מתוך דחף רגעי או מחשבה תחילה....יש זכות קיום.

אנחנו צריכים לכבד ולאהוב את עצמנו.

הרגע שאתה מתאר,אני מסרבת לו.

לעולם לא אסכים לראות בזמן שעבר זמן אבוד או כזה שבוזבז לריק.

הרי על פי האפשרות הזאת,אנחנו יכולים לראות את כל הבחירות שלנו,לאו דווקא הזוגיות,כסוג של

טעות מצערת.מקצוע,לימודים......

אתה הרי מכיר את השיר של פרוסט....וגם אותו אפשר לקרוא בשתי צורות...

השאלה היא,איך נבין אותו..איך נפרש..או בלשונך: איזה סיפור נספר לעצמנו.

הרי האמת..שלא כמו הדרך הכה מוחשית..אינה קיימת.:-)))))))))

Two roads diverged in a yellow wood,
And sorry I could not travel both
And be one traveler, long I stood 
And looked down one as far as I could
To where it bent in the undergrowth;

Then took the other, as just as fair
And having perhaps the better claim,
Because it was grassy and wanted wear;
Though as for that, the passing there
Had worn them really about the same,

And both that morning equally lay
In leaves no step had trodden black
Oh, I kept the first for another day!
Yet knowing how way leads on to way,
I doubted if I should ever come back.

I shall be telling this with a sigh
Somewhere ages and ages hence:
two roads diverged in a wood, and I -- 
I took the one less traveled by,
And that has made all the difference.

Copyright © 1962, 1967,

ניאו.....

אל תיתן לבוקר שאחרי את הכוח לבטל את הלילה שלפני.

צטט: ~ניאו~ 2011-09-19 08:22:33

 

יש בזה, משהו?..., או שאין דבר כזה שיש דבר כזה

שנקרא, טעות (חלילה...)

 

תמיד יש בזה "משהו" ...השאלה מה הוא אותו "משהו" 

שקראתי את הקטע שאלתי את עצמי בתמימות: מדוע קראו לתופעת הבוקר שאחרי בשם  חֲמַרְמֹרֶת  ?

האם יכול להיות שקראו לה כך בגלל שאותו אחד ששתה יותר מדיי מרגיש עכשיו כמו חמור ? מסתבר שלא

בבדיקה קטנה שעשיתי עולה כי חלק מהסיבות לבחירה השם הזה מגיעה מכאן : "רְאֵה ה' כִּי צַר לִי מֵעַי חֳמַרְמָרוּ נֶהְפַּךְ לִבִּי בְּקִרְבִּי" 

שאני קורא את המשפט הזה אני כן יכול לחבר אותו למצב ריגשי והוא בהחלט מתחבר למה שכתבת ...

לעניין הבחירות שעושים בדרך יש מיקרים (כמו שציינה אורלי בתגובה שלה) שכדאי להעזר בגורם מקצועי הואיל ודברים שרואים מכאן לא רואים משם ...

פרק ראשון
אני הולך ברחוב.
יש בור גדול במדרכה.
אני נופל לתוכו.
אני אבוד.
אני חסר אונים.
זו לא אשמתי.
לוקח לי המון זמן לצאת מהבור.

פרק שני
אני הולך באותו רחוב.
יש בור גדול במדרכה.
אני מעמיד פנים שאינני רואה אותו.
אני שוב נופל לבור.
אינני יכול להאמין שאני שוב באותו מקום,
אך זוהי לא אשמתי.
עדיין לוקח לי המון זמן לצאת מהבור.

פרק שלישי
אני הולך באותו רחוב.
יש בור גדול במדרכה.
אני רואה אותו.
אני עדיין נופל לתוכו.
זהו כוחו של הרגל.
עיניי פקוחות.
אני יודע היכן אני נמצא.
זוהי אשמתי.
אני יוצא מהבור מייד.

פרק רביעי
אני הולך באותו רחוב.
יש בור גדול במדרכה.
אני עוקף אותו.

פרק חמישי
אני הולך ברחוב אחר.

 

 

צטט: shall we dance 2011-09-19 13:06:12

צטט: ~ניאו~ 2011-09-19 08:22:33

 

יש בזה, משהו?..., או שאין דבר כזה שיש דבר כזה

שנקרא, טעות (חלילה...)

 

תמיד יש בזה "משהו" ...השאלה מה הוא אותו "משהו" 

שקראתי את הקטע שאלתי את עצמי בתמימות: מדוע קראו לתופעת הבוקר שאחרי בשם  חֲמַרְמֹרֶת  ?

האם יכול להיות שקראו לה כך בגלל שאותו אחד ששתה יותר מדיי מרגיש עכשיו כמו חמור ? מסתבר שלא

בבדיקה קטנה שעשיתי עולה כי חלק מהסיבות לבחירה השם הזה מגיעה מכאן : "רְאֵה ה' כִּי צַר לִי מֵעַי חֳמַרְמָרוּ נֶהְפַּךְ לִבִּי בְּקִרְבִּי" 

שאני קורא את המשפט הזה אני כן יכול לחבר אותו למצב ריגשי והוא בהחלט מתחבר למה שכתבת ...

לעניין הבחירות שעושים בדרך יש מיקרים (כמו שציינה אורלי בתגובה שלה) שכדאי להעזר בגורם מקצועי הואיל ודברים שרואים מכאן לא רואים משם ...

פרק ראשון
אני הולך ברחוב.
יש בור גדול במדרכה.
אני נופל לתוכו.
אני אבוד.
אני חסר אונים.
זו לא אשמתי.
לוקח לי המון זמן לצאת מהבור.

פרק שני
אני הולך באותו רחוב.
יש בור גדול במדרכה.
אני מעמיד פנים שאינני רואה אותו.
אני שוב נופל לבור.
אינני יכול להאמין שאני שוב באותו מקום,
אך זוהי לא אשמתי.
עדיין לוקח לי המון זמן לצאת מהבור.

פרק שלישי
אני הולך באותו רחוב.
יש בור גדול במדרכה.
אני רואה אותו.
אני עדיין נופל לתוכו.
זהו כוחו של הרגל.
עיניי פקוחות.
אני יודע היכן אני נמצא.
זוהי אשמתי.
אני יוצא מהבור מייד.

פרק רביעי
אני הולך באותו רחוב.
יש בור גדול במדרכה.
אני עוקף אותו.

פרק חמישי
אני הולך ברחוב אחר.

 

 

 

אבל יש שאלה בסיסית יותר -

מה נחשב כבור?

(ברחוב, זה פשוט. אבל בחיים?)

 

צטט: ~ניאו~ 2011-09-19 13:55:24

..., ושהזמן

שעבר בתוך התהליך היה בבחינת זמן מבוזבז ועכשיו

 

הוא לא יותר מאשר זמן-אבוד..., ובקיצור -  

ב"בוקר שאחרי..." שבו נופלות המסיכות, והתשוקות

כבר מומשו ושהאיפור זלג ירד לו, אתה איך-שהוא

מבין שבמקום כולשהוא הייתה חלופה הרבה יותר

טובה, אלא שמתוך גחמה, בחרת דווקא להלך בשביל

שבו אפילו הזאבים מפחדים לשחר לטרף...

 

יש בזה, משהו?..., או שאין דבר כזה שיש דבר כזה

שנקרא, טעות (חלילה...)

 

 

הזמן האבוד שאני רואה פה הוא בעיקר זמן ההתייסרות על "הזמן האבוד".

כי גם כשמתגלה לך שעשית מקח טעות, עדיין השארת מאחוריך רגעים קסומים של התרגשות וסערה שעומדים בפני עצמם, ריחפת בפסגות של אושר והגעת למעמקי רגש, ששווה לך לגלות שיש בך. בלי קשר למושא רגשותיך, או לחלופות.

מי שבוחר לקונן על כך באמת מאבד את זמנו.

אבל מי שהתנסויותיו מאפשרות לו להעמיק את ההיכרות עם עצמו, להכיר את המלכודות בהן הוא נוטה ליפול, לבחון את מנגנוני הרגש והכחש - יצא עם שיעור שווה לחיים.