" איפה תרצי לחגוג יום הולדת 40? "

"בים,על החול,מוזיקה,ריקודים,אלכוהול,הכל כבר התיישב לי יפה בראש" כך אמרה לי מזמן ילדת היומולדת.

אין כמו לחגוג בים!

בשעות אחה"צ-ערב החול כבר לא מציק בין האצבעות,לפעמים מספיקים לראות שקיעה מרהיבה, יש בריזה נעימה ואין צורך להתייפייף מידיי, מספיקה שמלה קלילה ונעלי אצבע מדליקות  או ג'ינס וחולצה ויוצאים לחגוג.כמו בני 20 אחרי הצבא או אפילו לפני,לרקוד וליהנות בלי דאגות וטלפונים,בלי חשבות מיותרות.

40 זה כמעט חצי חיים ושתי נשות יום ההולדת חגגו.

נראה לי שמכאן ואילך זה החלק המהנה ועד כאן זה החצי היותר קשה: לידות,אסיפות הורים לא תכליתיות,משכנתא,עבודה,מעבר דירה,התבגרות,עוד קצת זמן בעבודה,ימי הולדת בר/ת מצוות,משברונים,התאוששות,התפתחות,חיפוש עצמי,לימודים,שינוי,שיפוצים,התרוצצויות,עבודה,עוד מעבר דירה אחרון ואז....מנוחה לכמה שנים טובות.

מוזיקה טובה,אלכוהול וקבב על מקל קינמון. מחצלות ומשענות גב,זוגות שלא ראיתי המון זמן,עוד קצת אלכוהול,צילומים,דיבורים וצחוקים. הרוב זוגות,רוקדים ושרים,שותים ונהנים ממסיבת יום הולדת באמצע החיים. בלי "אמא,הוא לקח לי" ובלי "אבל אבא,תגיד לה" בלי "אוף" "לא בא לי" ו"אני הייתי ראשון!" אנשים נהנים באמצע החיים.

היה משעשע לראות את כולם קורעים את רחבת הריקודים,משתוללים כמו תלמידי כיתה י"ב כששיר של כוורת וצביקה פיק התנגן, מחליפים סגנונות ריקוד עם ג'ון בון ג'ובי ופיטבול.

הסתכלתי על כולם ובתמונה המקסימה הזו היה עוד משהו אחד שראיתי: אינטימיות זוגית.

כמעט את כולם אני מכירה,אבל לא יצא לי לראות אותם כך (לפחות לא את חלקם)  אוהבים כזוג,בלי תווית של אמא ואבא,כזוג נשוי שאוהב ועדיין נוגע,כמהה לרגעי התפרקות יחד.

לא.זה לא מובן מאליו. יש שיגידו "ברור שכן,מה זאת אומרת" אבל,לא,זה ממש לא.. ברור מאליו.

דבר לא ברור מאליו,בטח לא במערכת יחסים ואסור לנו לקבל אף אדם ככזה.             

כי אנחנו חיים בעידן תחרותי. כל רגע קורה משהו חדש,המידע שגילינו לפני רגע כבר לא רלוונטי,הכל קורה כל כך מהר וצריך להספיק לא מעט.להישאר מעודכנים בנעשה סביבנו, בעבודה ובמשפחה. לדעת להכיל את מה שחשוב ולסנן את שלא רלוונטי ובעיקר ללמוד איך לא ללכת לאיבוד ולא לאבד.לא לוותר, לדעת לפנות מקום למי שאנחנו אוהבים ולמה שעושה לנו טוב.

כי כ"כ קל היום לאבד ולוותר באמצע החיים (וגם קצת לפני),קל להיכנע לתחרות,לאשליות ולמשקפיים הורודות. קל היום (יותר מפעם) לארוז מזוודה,כמה בגדים,אייפון ונעליים ו..שלום ולהתראות.נתראה בעוד שבוע שבועיים או בכלל לא.

כי חלק מהחברה האנושית היום קנאי יותר,חרד וזקוק לתשומת לב תמידית. וכשהוא לא מקבל את מבוקשו הוא לא מוצא טעם לשיחה מלב אל לב,בכנות ושיתוף,עדיף לעזוב.יש אשליה כזו שבחוץ תמיד נמצא משהו יותר טוב.

אז לא.לא תמיד יש גבר או אישה טובים יותר בחוץ וזה מאוד תלוי מה מחפשים. ( ולפעמים אין יותר מגוחך למצוא מישהו אחרי כ"כ הרבה זמן של חיפושים ותהיות ולגלות שהוא היה במרחק לא גדול ממך, ולא כ"כ שונה מהאקס שלך..)

הבטתי בשמיים מלאי כוכבים מוזהבים וזוהרים ובארץ אנשים שמחים ורוקדים.

כשהסתכלתי כל כולם היה לי רגע של אושר.משהו שגרם לי לחיוך אל עצמי עמוק בפנים.

זוגות זוגות,רוקדים ונהנים,עדיין אוהבים. למרות השנים שחלפו הם יחד,מתבגרים ומחכימים לצד הילדים, מפרגנים, מעריכים סבלניים וסובלניים.

מעודדים ברגעים משמחים וכן,גם ברגעים פחות זוהרים שמלווים את החיים.לא מתייאשים ולא שוברים את הכלים.יחד צועדים קדימה כבר שנים,מתחזקים ובונים באהבה מערכת יחסים נפלאה.

הלוואי ונפגש גם ביום הולדת 50.אותם מוזמנים.חוף ים.מוזיקה טובה.אלכוהול.ריקודים.

ואהבה – הרבה אהבה.