| צטט: מינואט 2011-09-26 07:18:22 צטט: אופטימית זהירה 2011-09-25 23:39:42 צטט: מינואט 2011-09-25 23:31:01 אופטימית, אני יכולה להבין את שיר, אולי כי גם לי לקח זמן לצאת מהתמימות שלי ולהבין שבעולם יש הכל, אנחנו לא חייבים להתחבר להכל, אבל זה לא אומר שזה לא קיים. עניין של התפקחות של זמן, ומה שעזר לפחות בנושא של שולט ונשלט היתה ההתנדבות שלי בסדנאות של נשים מוכות, שם הבנתי את אי הרציונליזציה שאנשים חיים בה, שעבורם זה הרציונל וזו הנורמה לה הורגלו שנים רבות, נשים מכל השכבות ומכל המינים, נשים משכילות, אינטליגנטיות, יפות, מוצלחות שעבורן זה מה שצריך להיות, זה רציונל, שחיות בהכחשה עמוקה, המודעות לנושא עלתה מאוד בשנים האחרונות מה שמעניק כלים עבור אותן נשים לצאת משם, לפתח הבנות ולהתמודד, כי סיבולת לאלימות ולגיטימציה לאלימות היא רק סימפטום, הבעיה האמיתית טמונה עמוק מאוד באישיות ובנסיבות חיים ולא לכולם יש היכולת הרגשית להתמודד. מה זה BDSM או SM אם לא סוג של "טובת הנאה"רגשית או מינית בסבל ובאלימות של שני המינים אחד כלפי השני, בחילופי תפקידים של נשים וגברים, כמו בדוגמא ששיר הביאה שמדובר בגבר ש"טובת ההנאה" היא להיות נשלט ומושפל ע"י נשים. שמעתי מפיהן של הנשים בסדנאות "הוא אוהב אותי", כן שאלתי?, אז אם הוא אוהב למה הוא מכה אותך?, איך זה מסתדר עם "אוהב", קשה מאוד היה להבין את החיבור, אבל העובדה שהן חיברו, אלה מהנשים שהבינו את האפשרות שלהן לבחור אחרת, אלה שהבינו את הפרשנות השגוייה שנתנו למילה "אהבה", הצליחו לצאת משם להתגרש ולבנות חיים חדשים, אלה שלא, כי לא כולן היו מסוגלות לחפור בעצמן , לנקות ולהבריא נשארו עם אותם גברים, וכל כמה שהיה לי עצוב, גם אני הבנתי שאי אפשר לעזור למי שלא עוזר לעצמו. ושיחררתי. אורלי אני מדברת על משהו אחר לגמרי, לא על נשים שחיות תחת אלימות או השפלה בעל כורחן, ולא על גברים שתלטנים, וגם לא להיפך. אני מדברת על פטיש. אנשים שממש חווים גירוי פיזי ומנטאלי מהכאב וההשפלה, אני מניחה שלבחירה הזו יש יסודות בנסיבות חיים, לא יודעת, באמת לא מתמצאת בזה. אבל זה ממש לא בכיוון של מה שאת מתארת. אופטימית, האנלוגיה היא לא שלי, אני לא בעלת מקצוע, אני רק התנדבתי, בעלי המקצוע שהנחו את הסדנא עשו את ההקשר, במובן העמוק המניעים הם אותם מניעים, הסימפטומים דומים, והבעיה העמוקה היא אותה בעיה. מה ששיר מתארת זה לא איזה פליק בתוסיק, או לשחק בכאילו לרגע, להיות עבד או מלכה מבחירה, זו דרך חיים, משנית, אבל התנהלות של ממש. בשני המקרים מדובר על אנשים שמבחוץ לא תבחיני בדבר, נשים או גברים מוכות או מכים, או מוכים, הם בעלי מקצועות חופשיים ונורמטיבים להפליא בשאר תחומי חייהם, כמו אותו מהנדס מכובד ששיר הביאה בדוגמא שלה. כשאני חושבת על כך מעצמי, וכאן יש הסכמה ביננו, אולי ההבדל הוא שיש יותר מודעות לבחירה כמו של אותו מהנדס בדוגמא שהביאה שיר, שכן לא מדובר כאן על מערכת ממוסדת כמו נישואין, אבל יש כאן סגנון חיים בבחירה משנית ואותם אנשים מתמכרים לאותה הנאה שנים ויש מהם שחוברים לזוגיות. ואולי בשונה משיר עלי הם לא מאיימים, אינני שוללת בחירה של אנשים אחרים לחיות את חייהם כרצונם, כל עוד זה מוסכם על שניים ולא פוגע באחרים. אורלי, יתכן שמה שיושב בבסיס של הסאדו-מזו זהה למה שיושב בבסיס של גברים או נשים מכים. אבל גם אם כן - זה מתועל בצורה שונה מאוד. לחיות עם מישהו מכה זה לא לדעת אף פעם מתי תגיע האלימות או מתי תיגמר. אין שום דרך לצד המוכה לשלוט בפרץ האלימות. יתרה מכך - הוא לא הסכים לאלימות ובוודאי שלא ביקש או הזמין אותה. לחיות במערכת של סאדו-מזו זה לשלוט בצורה מלאה על הפסקת האלימות (שליטה שקיימת גם אצל הצד המכה וגם אצל הצד המוכה). אני חושבת שזה הבדל גדול מאוד. (אולי זה אפילו סוג של תיקון למי שהיה מוכה וחבול בילדותו, ללא יכולת לשלוט בכך. אין לי מושג) כך או אחרת, כפי שכתבת, כל עוד זו בחירה של שני אנשים בוגרים וזה מה שטוב להם - אין שום סיבה לדה-לגיטימציה. לא של האנשים ולא של ההתנהלות שלהם. | 
חבל שאין נשים כאלה.
/null/text_64k_1#