בעקבות בקשות

היום אני אספר לכם סיפור.

זה לא סיפור שאני כתבתי

אבל זהו סיפור שאני מאוד אוהב.

זהו סיפור על אהבה גדולה ושל נתינה 

ושם הסיפור

 מתנת חכמי קדם

ושם הסופר שכתב אותו הוא או הנרי

 

דולר אחד ושמונים ושבעה סנט, זה הכול. שישים סנט מסכום זה הוא בפרוטות שנחסכו מדי פעם.

שלוש פעמים מנתה דלה את הכסף. דולר אחד ושמונים ושבעה סנט, ומחר יהיה חג המולד.

העיפו נא עין על הדירה. דירה מרוהטת בשכר שמונה דולר לשבוע.

בפרוזדור למטה– תיבת מכתבים, ששום מכתב

 לא היה יכול להיכנס לתוכה, וכפתור חשמלי, ששום אצבע לא יכלה לסחוט צלצול ממנו.

מחר יהיה חג המולד, והיו לה דולר ושמונים ושבעה סנט לקנות בהם מתנה לג'ים.

זה חודשיים שהיא חוסכת פרוטה לפרוטה, וזו התוצאה.

עשרים דולר לשבוע שג'ים משתכר אין בהם ברכה מרובה.

ההוצאות גדולות מכפי שחישבה, כך דרכן תמיד.

 רק דולר ושמונים ושבעה סנט בשביל מתנה לג'ים, ג'ים שלה.

שעות רבות חשבה מה לקנות לו, משהו נדיר ומשובח ורב ערך,

משהו הראוי לו רק במעט להיות קניינו של ג'ים.

 ראי היה בין חלונות החדר. ראי ארוך וצר

 שרק איש רזה וזריז יוכל לראות מראהו בראי זה.

 דלה, הייתה רזה, התמחתה בכך. לפתע ניגשה לראי ועמדה מולו.

עיניה האירו באור יקרות אבל פניה החווירו היא שמטה את שערותיה במלוא אורכן.

מיד שבה לסדר שערותיה, ובתנועה חפוזה לבשה מעילה

 חבשה כובעה, וכשניצוץ מזהיר בעיניה ירדה במדרגות ויצאה אל הרחוב.

במקום שנעצרה אמר השלט "גב' סופרוניה, מוצרי שיער מכל המינים. 

"במרוצה עלתה דלת קומה אחת במדרגות. לפניה עמדה אישה מגודלת, צוננת.

"את מוכנה לקנות את שערותיי?"– שאלה גברת דלה .

"אני קונה שערות"– אמרה הגברת– "הסירי את כובעך ונראה אותן".

מטה השתפך האשד החום.

"עשרים דולר"– אמרה הגברת וביד למודה הרימה את שפעת השיער.

"תני לי אותם מהר"– אמרה דלה.

וכשעתיים לאחר מכן חיטטה דלה בחנויות , למצוא מתנה לג'ים.

לבסוף מצאה אותה. אין ספק שמתנה זו נבראה במיוחד בשביל ג'ים לבדו.

לא הייתה כדוגמתה באף אחת מהחנויות .

הייתה זו שרשרת פלטינה לשעון פשוטה וצנועה למראית העין

 מכריזה על ערכה בטיבה בלבד ולא בקישוטים זולים

 כיאה לכל הדברים הטובים. כאשר ראתה אותה ידעה

 כי שרשרת זו תהיה לג'ים. היא הייתה דומה לו, שקט עדין.

 לשניהם היה התיאור יאה. עשרים ואחד דולר לקחו ממנה

 והיא מיהרה הביתה וברשותה שמונים ושבעה הסנטים.

כאשר תהיה שרשרת זו על שעונו, יוכל לתהות ג'ים בנימוס מה השעה בכל חברה שהיא.

כל כמה שהשעון מהודר, לפעמים היה מביט בו בגניבה

בגלל רצועת העור הישנה אשר שימשה לו תחליף לשרשרת .

כשהגיעה הביתה הסתכלה שעה ארוכה בבואה שלה בראי בשום לב ומתוך רוח ביקורת.

אם ג'ים לא יהרוג אותי אמרה לנפשה  לפני שיציץ בי פעם שנייה

 יגיד שאני נראית כמו נערת מקהלה. אבל מה יכולתי לעשות?

 הו! מה יכולתי לעשות בדולר אחד ושמונים ושבעה סנט?

בשעה שבע הכינה את הצלעות והקפה. ג'ים מעולם לא איחר.

 דלה החזיקה את שרשרת השעון בידיה הקפוצה וישבה

על קצה השולחן הסמוך לפתח בו היה נכנס תמיד.

אחר כך שמעה את קול צעדיו על המדרגות למטה בקומה הראשונה. לרגע קל החווירה.

רגילה הייתה לומר תפילות חרישיות וקטנות על הדברים הפשוטים

 ביותר שבחיי היומיום, ועתה לחשה: "אנא אלוהים שיחשוב שאני עדיין יפה"

 הדלת נפתחה וג'ים נכנס וסגר אותה. הוא נראה כחוש ורציני מאוד.

 מסכן שכמותו, רק בן עשרים ושתיים היה, וכבר עול משפחה עליו.

זקוק היה למעיל חדש, וכפפות לא היו לו. ג'ים נעצר בפתח.

עיניו היו נעוצות בדלה, והיה בהן מבע שדלה  לא יכלה להבינו.

הוא הפיל עליה פחד. לא כעס היה זה, לא גנאי,

לא חלחלה אף אחת מן הרגשות שהכינה עצמה לקראתם

 הוא פשוט הביט בה ולא גרע מבטו ממנה ועל פניו תו מבע מיוחד .

בצעדים כושלים זזה דלה מן השולחן וקרבה אליו.

 " ג'ים חביבי "  קראה " אל תביט בי ככה .

 אני גזזתי את שערותיי ומכרתי אותם כי רציתי לקנות לך מתנה לחג המולד

. שערותיי תצמחנה שוב , אתה לא כועס נכון ?

פשוט הייתי מוכרחה לעשות את זה. שערותיי צומחות מהר- מהר .

אמור חג שמח ג'ים , והבה נהייה מאושרים.

אתה אינך יודע איזו מתנה נחמדה, איזו מתנה יפה יש לי בשבילך"

"את גזזת את שערותייך?" שאל ג'ים ביגיעה רבה

 כאילו עובדה זו טרם חדרה להכרתו.                                                                 

"גזזתיו ומכרתי אותן" אמרה דלה"אינך אוהב אותי באותה מידה? 

 בין כה וכה גם בלי השערות שלי הריני אני,לא כן ?"

ג'ים סקר את החדר בתמיהה.

"את אומרת ששערך איננו?" – אמר בסבר של טמטום כמעט.

אינך צריך לחפש אותו אמרה דלה , הוא נמכר אני אומרת לך , נמכר ואיננו עוד.

 עכשיו חג המולד, בחורי, נהג עמי יפה

כי למענך הלך ואיננו אולי היו שערות ראשי ספורות המשיכה

"אך לעולם יוכל איש למנות ולחשב את אהבתי אליך . אשים את הצלעות , ג'ים?"

דומה היה כי ניעור ג'ים מהזיותיו. הוא חיבק את דלה שלו .

ג'ים הוציא מכיס מעילו חבילה קטנה, ושם אותה על השולחן.

"אר תטעי בי דלה " אמר  "אינני חושב שאיזה דבר

 כמו תספורת או תגלחת, או חפיפת ראש יפחית במשהו את אהבתי לנערה שלי.

 אבל אם תפתחי את החבילה הזאת אולי תראי מדוע בלבלת אותי בהתחלה ".

אצבעות לבנות וזריזות התירו את החוט והנייר.

ואחר כך נשמעה צווחת גיל נלהבת , ואחר כך  אבוי , מעבר נשי מהיר אל דמעות ובכי היסטרי .

כי הנה היו בחבילות מסרקות  מערכת מסרקות לשיער.

 אשר זה ימים רבים הייתה דלה מתפעלת מהם באחד מחלונות הראווה.

 מסרקות יפים עטורים באבני חן, זאת ידעה

ולבה פשוט נכסף אליהם כל פעם שראתה אותם .

לא היה לה כל צל של תקווה לזכות בהם! ועתה הם שלה.

 אבל השיער שהיה צריך לפאר את הקישוטים – לה היה לה עוד.

היא אימצה את המסרקות אל ליבה, נשאה עיניה וחייכה:

"שערותיי ממהרות כל כך לצמוח "

ואחר כך קפצה דלה כמו חתלתול שנכווה וקראה:

"הוי , הו! "

ג'ים עדיין לא ראה את מתנתו היפה. בלהיטות הושיטה לו אותה על כף ידה הפתוחה.

המתכת היקרה התנוצצה כאילו נשתקפה בה רוחה המאירה והיוקדת. "נכון שזה יפה ג'ים?

בכל העיר התרוצצתי עד שמצאתי אותה. עכשיו תצטרך להסתכל 100 פעמים ביום מה השעה.

תן לי את שעונך אני רוצה לראות איך היא נראית עליו.

במקום לציית לה, התיישב על הספה, שילב ידיו מאחורי עורפו וחייך.

"דלה"- אמר- בואי ונניח למתנות שלנו. הן נאות כל כך עד שאין כדאי להשתמש בהן עכשיו.

אני מכרתי את השעון כדי שיהיה לי כסף לקנות את המסרקות שלך ועכשיו

מה דעתך לשים את הצלעות על האש?

***

   את הסיפור הזה קראתי עוד בילדותי ותמיד התפעמתי ממנו מחדש.

 לאחרונה  בעקבות בקשות  נזכרתי שוב בסיפור הזה

 והייתי חייב לכתוב משהו שקשור לסיפור.

***

 

בכל מערכת זוגית יש משהו מהויתור.

אנו תמיד מותרים על משהו כדי שהמערכת הזוגית שלנו תמשיך להתקיים

ברוב המקרים אנו מותרים מרצון על דברים מסוימים ולעיתים אנו מותרים עליהם לא מרצון

כי אנו יודעים שאין לנו ברירה כי אם לא נוותר לא נוכל לחיות באותה מערכת זוגית.

בכל ויתור אנו למעשה מותרים גם על חתיכת אגו. ולוותר על האגו זה תמיד קשה.

במערכת זוגיות טובה אנו יודעים להניח את האגו בצד לשתף פעולה ולפעמים גם להתפשר

על דברים מסוימים  כדי לא לפגוע בבן הזוג .

אבל יש עוד דבר אחד במערכת הזוגית שקשור בויתור והוא הדבר החשוב ביותר

והוא ההקרבה. שזו הדרגה הגבוהה ביותר של הויתור.

 אני מקריב את הדבר החשוב לי  והיקר לי ביותר

כי אני רוצה שהאדם שאותו אני הכי אוהב עלי אדמות יהיה מאושר.

ההקרבה יכולה להתקיים במספר צורות ואופנים שונים אך המשותף לכולם הוא

שאנו מקריבים את הדבר שהוא הכי הכי יקר לנו למען הזוגיות או למען בן זוגינו.

***

 

אז מה אני בכלל רוצה להגיד לכם בכל הפוסט הארוך הזה.

בשורה התחתונה של הפוסט הזה יש רק דבר אחד......

המלצה:

***

 אם אתם במערכת זוגית

הביאו למערכת הזאת רק 50 אחוז מהאגו

הצד השני גם כן יביא רק 50 אחוז אגו

והרי לכם 100 אחוז אגו של זוגיות נפלאה!

***

והקליפ שמצורף לפוסט זה הוא

אחד השירים שאני מאוד אוהב של הזמר

ELTON JOHN

 ושם השיר הוא כשם הנטשא של הפוסט 

 SACRIFCE ( הקרבה )

*

*

שלכם בחיבוק

*