נזיד עדשים

כיצד זה..את אהבתנו מכרת..

בנזיד עדשים אותה החלפת

בעזות מצח את קולך הרמת

ומשפתותייך ..לענה.. ואש יוקדת.

לרגע חיכיתי.. לסליחה..ציפיתי

למילת חרטה..ובקשת מחילה..ייחלתי

אך המרצע מהשק..יצא

הקוץ שבאליה לפתע התגלה..

ומגדל הקלפים אל תוך עצמו התמוטט

סהרורי מסתובב..מתבודד..מתחבט

מלכים ונסיכים תחתיו.. נקברו..נמחו

וימים של כאב וזעם.. את חיי עטו..

נואשות בתחינה מסביר לה..ומבטיח..

רק ביחד.. את התבשיל  לא נקדיח

ובלהט הבצע..את הקדרה הפכה..

ולהבת האש את הנזיד ליחכה.