איננו יכולים למהר או להאט בדברים

יש לדברים דרך משלהם להתפתח

הם מונחים שם בתוכנו ומול עינינו

עד שמגיע זמנם להיפתח

הם עוברים בינותינו; חלקם מיידיים וחלקם מושהים

וכשמגיע זמנם הם נחשפים בפנינו ואנחנו לוקחים את שבריר

הגילוי הזה ומחברים אותו לשברירי גילויים מקבילים.

ככה, אנחנו מבינים;

ככל שההבנה פתוחה ומוכנה לקבל

כך היא מצמצמת את המרחק בינה ובין הידיעה;

 

הכול החל באחד המסרים ששלחה אליי היליי

ובו קישור לקלף ה'איש התלוי'; המסר נח בתיבת המסרים שלי, ממתין;

קישור לקלף:

http://bendov.info/heb/tarot/major/m12.htm

חלף 'זמן' ומצאתי את עצמי בעמוד 348 בספר של גבריאל רעם 'אאוטסיידרים ומורדים על העומדים

מחוץ ומנגד' פרק 7 תיאוריה 6 'שבירה והיפוך' והנה לנגד עיניי מופיע קלף 'האיש התלוי'

מה שהחזיר אותי מיד למסר שהיה מעבר למסר מהיליי אליי; היו בו כפי שתיארה היליי :

חלום ערות וחיזיון;

 

ומן הספר 'אאוטסיידרים ומורדים על העומדים מחוץ ומנגד' / גבריאל רעם:

'קלף מספר 12. קלף האיש התלוי.

קלף זה הוא אחד המסתוריים ביותר בחפיסת קלפי הטארוט. הוא קלף פשוט, אך מורכב;

מושך אך גם מדאיג ומבלבל: סותר את עצמו בהמון דרכים, ומבלבל ומדאיג בדיוק מכיוון

שהוא מסמל את פעולת הפרדוקס בחיינו. פרדוקס הוא דבר שמופיע כסותר, אך עם זאת,

הוא נכון.

 

קלף מס' 12 מתייחס בעצם למצב תודעה של אנטי, של מרד, עמידה מנגד.

התנוחה בקלף זה הפוכה; האדם מנותק מן הקרקע, ראשו כלפי מטה רגליו

כלפי מעלה, ההפך מבני-האדם האחרים. אנו מכירים אנשים העומדים ברגליהם

על הקרקע (של המציאות) ואנשים התלויים בצווארם (החלק המחבר את השכל עם הרגש),

אך איננו מכירים אנשים התלויים דווקא דרך מה שמחבר אחרים את הקרקע, והכוונה לרגליים.

 

כלומר הקרקע שלו הולכת להיות הקרקע של מעלה, והוא מסתכל על המציאות (שכולם דורכים

עליה) - הפוך, הוא רואה את הכול הפוך. הטוב נראה לו רע, והרע טוב. חכמה נראית לו

כטיפשות וטיפשות - כחכמה. חזקים - חלשים וחלשים - חזקים.

 

והוא יודע שהוא רואה את המציאות כמות שהיא, דווקא כשהמבט שלו הפוך, הוא יודע שהמציאות

של בני-אדם כיום הפוכה למה שהיה יכול ואפשרי להיות אדם על-פי טבע בריאתו והפוטנציאל

הגבוה הטמון בו. האדם עשה תפנית של מאה שמונים מעלות וכיום הוא ניצב בכיוון ההפוך.

 

הרעיון הזה מזכיר סיפור על המלך ארתור, שהציב בפני אבירי השולחן העגול שלו חידה: 'דמיינו

שאתם באולם גדול, קיר אחד לבן והוא מסמל את האלוקים והשני (זה שמולו) שחור והוא מסמל

את כל שאלוקים אינו. מקמו עצמכם ביחס לשני הקירות.'

רוב האבירים ניצבו הרחק מן הקיר הלבן כשפניהם כלפיו ואליו (כלומר: 'אנו רחוקים מאלוקים, יש

לנו עוד דרך רבה, אך אנו מכוונים כלפיו ונמצאים בדרך אליו'). 'לא,' קרא המלך, 'לא כך, אני אציב

אתכם כפי שאתם באמת.' והוא הציב אותם קרוב מאוד לקיר הלבן, וכולם ניצבים כשגבם אליו. 'כך,'

אמר המלך ארתור, אתם מאוד קרובים, כל הזמן כמעט שם, בעצם שם, כל שאתם צריכים לעשות

זה להסתובב סיבוב שלם אחורה, כי אתם מתכוונים לכיוון הלא נכון.'

 

האיש התלוי, המורד לשנו, רואה את המציאות כמו המלך ארתור, הפוך מכולם, על-כן הוא אומר

למציאות זו: 'לא'.

 

אצל רוב בני-האדם הראש רוכב על יתר הגוף, כלומר השכל מושל. זהו תוצר של אכילה מעץ הדעת.

על האדם להתחבר חזרה לעץ החיים, דהיינו, להיות מחובר דרך הקול הפנימי לאמתות בסיסיות

ונצחיות, כאלה שהתקיימו עוד בזמן אדם וחווה. אך הם כאמור בחרו בעץ הדעת, והמליכו את השכל

על פני הישות הפנימית, את הראש על הלב, בעוד שחיבור לעץ החיים מחזיר את הלב למקום הראוי

ואת הנפש והישות הפנימית למקומם הראוי. כי כשהאדם תלוי הפוך, הלב מצוי מעל לראש, והבטן

מעל שניהם; מה שנמוך הוא גבוה ומה שגבוה נמוך. הכול מתהפך אצל המורד הטוטלי.

 

הוא מביט בהם ממרומי עץ התלייה שלו ורואה שכולם מתרוצצים למטה. הוא רואה שכולם הפוכים

למה שיכול ואמור להיות, ואילו הם, שרואים את התמונה שבמוחם (אינדוקטרינציה) - רואים אותו

כחריג, מוזר, לא משתלב, אאוטסיידר. או לא רואים אותו בכלל (אין להם תִּכנות עבורו).

 

והוא מצוי בתכונתו הבסיסית של המורד: להיות נגד, להיות הפוך. כי הוא מבין שהאנושות כרתה

ברית עם המקומי, הזמני, החלופי; זה שהאנושות המציאה, כתחליף לחיים הערים. האנושות

המליכה את החלומות על פני הריאליה. והריאליה היא משהו שרוב האנשים ישנים לגביו; רואים אותו

אך לא מטמיעים את שרואים, כי קיים נתק בין הריאליה ובין מערכת ההפנמה.

 

האיש התלוי רואה אנשים מתרוצצים ועובדים ומזיעים. וכל זאת רק כדי שבזמן שנותר להם עד

שילכו לישון - יוכלו להתיישב מול קופסה מהבהבת ששוטפת להם את המוח בפנטזיות, שמוכרות

להם את שהם כה רוצים להאמין בו.

הוא רואה מנקודת ההיפוך בה הוא מצוי - שהשינה כה עמוקה עד שיש להם צורך בחלומות מרתקים

כדי לא להתעורר, וזה מה שהקופסה המהבהבת מספקת להם. והיא לא מספיקה, יש צורך גם

בסרטים, ספרים, ספורט קריירה וכו'.

הוא מבין שהאמת מצויה בווקטור הפוך לאיך שאנשים חיים, וכי אנשים עושים הכול כדי לא להתחבר

אליה. ומה שהם עושים הוא הפוך למה שהם מתכוונים: הם מדברים ומשוחחים, אך עושים זאת דווקא

כדי לרוקן את מוסד השיחה מתוכן. הם מקיימים מערכות יחסים, אך הזולת לא קיים בהם (רק האגו,

ואם הזולת בכל זאת קיים, אז הוא קיים ככלי שימושי להגשמת צרכים, משאלות ופנטזיות).

הם עובדים קשה, אך אינם יודעים מה לעשות בזמן שנותר. מקימים משפחה שהיא הכר הפורה

ביותר למאבקי כוח ועוינות, אך משוכנעים שזה הדבר היקר ביותר שקיים בחייהם.

מקימים דמוקרטיה שמנציחה יריבות מפלגתית במסווה של אידיאולוגיה.

מקימים בתי-ספר שמחנכים אותם לכאורה להיות אזרחים טובים יותר, בשעה שלמעשה הם מנתבים

אותם לשוק העבודה והמסחר המכניים.

בקיצור, הכול הפוך.

 

והוא (האיש התלוי) הפוך על הפוך. הידיעה של היות הפוך למה שהפוך - עדיין אינה עושה את

היודע לבעל תנוחה מאוזנת; רק לזָר, אחר. וככזה הוא לא יכול לקבל את התזה השלטת כאמת,

אך גם אינו מסוגל לחיות את האמת שלו, כי אין אקולוגיה שביחס אליה יעמוד על שתי רגליו.

הוא הפוך לכולם, והם הפוכים לאמת. הוא יודע שהוא הפוך להם, והם אינם יודעים שהם הפוכים

לאמת.'

 

בלילה

 

בלילה אנו רואים בחלומות

אבק כוכבים ופלנטות רחוקות,

שמים קרובים וחלקי גלויות

ששלחו לנו כרובים ושרפים.

 

בלילה אנחנו מתעוררים

לחלומות האבודים.

בלילה אנו חוזים בכוכבים.

בלילה אנו באים אל החיים,

בלילה.

 

וביום?

וביום, אנו סוגרים תריסים,

מכבים את האורות

ונמים.

שעה שעה ודקה דקה,

סוגרים את עיני תודעתנו

וצונחים,

לאפלה גדולה.

 

ג.ר. 13.01.2002

 

נקודת ההיפוך

 

בהיכרות עם אדם, במפגש עם יצירה,

אי שם במעלה הדרך - טמונה נקודת ההיפוך.

מֶתֶג סודי, אחראי לתבניות עומק.

עד לאותה נקודה - הכול שפיר, בריא

מנקודת ההיפוך ואילך - ממאיר וחולה.

נפתחה המורסה, נגלה הסוד.

 

מלמעלה הכול בסדר - למטה כאוס.

למעלה הגרסה לעיתונות - למטה ליודעי דבר.

למעלה המילים - למטה הבנת הנקרא.

למעלה הפשט - למעלה הדרש, הרז והסוד.

למעלה מהוגנים - למטה חיות טרף חושפות ניבים.

למעלה אופטימיות - למטה רדופי פחדים ושדים.

למעלה שומרי חוק - למטה פורעיו ומשחיתיו.

למעלה סיפור נדוש - למטה טרגדיה מצמררת.

למעלה מחפשים תיקון - למטה אין לנו תקנה.

 

ומפגש אמתי מתחיל בנקודת ההיפוך.

ואז פורצת זעקה איומה,

צווחה קשה ממעמקי הקרביים.

ואז מתגלה התבנית החסומה והנסתרת -

במלוא אימתה, עָצמתה וגדולתה,

מתגלה ועִמה ההתגלות.'

 

ג.ר. 2004

 

 

 גמר חתימה טובה, צ"ה

היום חשתי בעננים כבדים אופפים, רוויים, גושים גושים של חומר סחוף רגש

זה מן סבך תפישתי, ששט בי גם בתחושות גוף, במראות ובצלילים, והוא 'צריך' להתאפשר לכך

(לעיתים זו תחינתי לעצמי, לאפשר לו)

להיות במצב כמו בראשיתי.

אבל הוא אינו תוהו עבורי

יש בו את הסדר המופלא שלו,

כשאני מוכנה ויכולה לראות את הרמזים, לפענח את הסמלים, כי הם מתחברים לרשת ידיעה שקיימת כבר (ולכן הבראשית אינה אף פעם ראשית), הולכת ומצטופפת, משברירי גילויים אחרים.

צטט: הילייי 2011-10-03 20:47:19

היום חשתי בעננים כבדים אופפים, רוויים, גושים גושים של חומר סחוף רגש

מכביד את הגוף ואת הלשון, עוד לא יכול להתגשם במילה,

וזו מכבידה על העור, בקלותה הלכאורתית, אין בה הקלה או ידיעה.

זה מן סבך תפישתי, ששט בי גם בתחושות גוף, במראות ובצלילים, והוא 'צריך' להתאפשר לכך

(לעיתים זו תחינתי לעצמי, לאפשר לו)

להיות במצב כמו בראשיתי.

אבל הוא אינו תוהו עבורי

יש בו את הסדר המופלא שלו,

שנגלה לעיני בדיוק כשמגיע זמנו להתגלות

כי הבשילה בי ההקשבה למה שכבר מונח בי ולפני

כשאני מוכנה ויכולה לראות את הרמזים, לפענח את הסמלים, כי הם מתחברים לרשת ידיעה שקיימת כבר (ולכן הבראשית אינה אף פעם ראשית), הולכת ומצטופפת, משברירי גילויים אחרים.

כשקראתי בך כאן, הרגשתי שוב בהזדהות עם האיש התלוי, אבל תוך הקריאה הייתי כבר בנישה האקולוגית שגורמת לי להרגיש לא הפוכה ולא ישרה, אלא "יש", קיימת, הווה, נפרשת...

זה מתחבר לי בהתרחשותה של נקודת היפוך (כארוע בין הישר להפוך), שמבטלת את הכיוונים, ברגע ריסוק די מחריד.

כמו לעבור דרך דלת תפישתית, שאין דרך לחזור אליה, לאחור, כיוון שברגע המעבר, מסתבר שאין אחור, הדלת נעלמה ו'הכל' נוכח.

ליצור מפגש עם הדלתות הללו זו היצירה הכי מרתקת בעיני, גם כאקולוגיה של האפשרות להיות אדם שנוגע וננגע ב/מ-אדם אחר.

 

 

 

יש משהו שעבורי הוא בלתי נתפש למילה

התגשמות, של תנועות אינסופיות;

תנועות שמקרבות מרחוק קרוב

את אותו משהו בלתי נראה;

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

דומה לזה...

 

 

 

 

* נהוג לומר: כשהתלמיד מוכן, המורה מופיע! בהנחה שהכל מונח לפנינו כל הזמן ורק כשאנו מבשילים, אנחנו יכולים להיות נכונים לעלות מדרגה ועוד מדרגה בידיעה.

לילה טוב לך צ'ה ,תודה על השיתוף, למעשה כל התקדמות ושינוי בחיים דרושה איזו קפיצה , שיכולה להראות כקפיצת התאבדות, לפעמים אתה מחזיק בנכס , אטתה מפחד לאבד אותו, בין עם זה נכס פיזיקאלטי ובין אם זו משרה שאתה מפחד לאבד, אבל ברגע שאתה רואה שהחזקת הנכס מגלגלת אותך מדחי לדחי , אל תנקוב במחיר זרוק את הנכס לרחוב ואל תסתכל אחורה,וכמה שיותר מהר תבצע את ההיפטרות מהנכס כן ייטב, ואז אתה מתחיל מהתחלה, אם תתמהמה יתכן והמצב יגיע לנקודת אל חזור ,ותהיה כבול לשארית חייך לאותו נכס שהפך אבן ריחיים לצוארך, שיהיה לך גמר חתימה טובה יקירה, בידידות רבה , אשר

וביום?
וביום, אנו סוגרים תריסים,
מכבים את האורות
ונמים.
שעה שעה ודקה דקה,
סוגרים את עיני תודעתנו
וצונחים,
לאפלה גדולה.

 

החלומות הם האמת שלנו

היקיצה מוחקת אותם

היקיצה היא נקודת ההיפוך,

ביצירה הכנה והאמיתי יוצא האני האמיתי שלנו,

תודה על הדברים הנפלאים שהעלית,

חומר רב למחשבה

בעיקר בפרוס השנה החדשה

 

צטט: mzukan 2011-10-04 20:28:35

לילה טוב לך צ'ה ,תודה על השיתוף, למעשה כל התקדמות ושינוי בחיים דרושה איזו קפיצה , שיכולה להראות כקפיצת התאבדות, לפעמים אתה מחזיק בנכס , אטתה מפחד לאבד אותו, בין עם זה נכס פיזיקאלטי ובין אם זו משרה שאתה מפחד לאבד, אבל ברגע שאתה רואה שהחזקת הנכס מגלגלת אותך מדחי לדחי , אל תנקוב במחיר זרוק את הנכס לרחוב ואל תסתכל אחורה,וכמה שיותר מהר תבצע את ההיפטרות מהנכס כן ייטב, ואז אתה מתחיל מהתחלה, אם תתמהמה יתכן והמצב יגיע לנקודת אל חזור ,ותהיה כבול לשארית חייך לאותו נכס שהפך אבן ריחיים לצוארך, שיהיה לך גמר חתימה טובה יקירה, בידידות רבה , אשר

 

 

 

להרפות לתפארת ידידי הטוב;

 

 

 

 

צ"ה יקרה,

 
הדברים שהעלית בדיון זה מרתקים מאוד.

אני מודה שבכל פעם שאני קוראת דברים שאת מעלה נוצר בי חיבור שלם יותר לעולם הפנימי שלי והחיצוני,

המתבונן בקשת רחבה של בני אדם שאיתם אני באה במגע, בהם תלמידים.

ההזדהות שאני חשה מביאה אותי לצאת רגע מגופי ולהתבונן בי דרך עיניים אחרות.

ומשם אני רואה אותי "הפוכה" וחווה את החוויה.

תודה על זה.

 

אֲנִי לֹא כָּאן

כָּאן לֹא אִתִּי.

אֲנִי לֹא שָׁם

שָׁם לֹא אִתִּי.

בְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר

כָּל כָּאן הוֹפֵךְ

לְשָׁם

לְחַבֵּר אֶת חֶלְקִי

כָּאן

עִם חֶלְקִי

שָׁם.

 

גמר חתימה טובה,

מזי

הטקסט שהעלת חשוב מאוד עבורי... תופס אותי מכל מיני זויות

יש בי רסיסי מחשבות על עץ החיים - שורשיו בשמים וענפיו בקרקע, בעצם לא יודעת אם זהו שמו  -רואה ויזואלית מול עיני

 

זרות, התבוננות מהצד, פערים תפיסתיים בין אדם למשנהו , לשבת בצד על הגדר לפעמים מרגיש כמו להיות תלוי

בשבת קראתי קצת על בחירת האדם לאכול מעץ הדעת במקום לחכות לשבת ולאכול מעץ החיים שבסופו של דבר יגלום בתוכו גם תכונות דעת -  אז היה לי נורא מצמרר לקרוא התיחסות פה

 

התלוי לא פחות ערך ולא גבה רוח מהמקורקע או מהשמימי

הזמן רץ     והמיסוך נמשך     וחסרת סבלנות אנוכי    רוצה כבר לראות את הנמצא מבעדו

המילים בהם פתחת נגעו בי הכי, בשל חולשתי זו

 

 תוהה האם יש נקודות דומות לצמח בר ואולי בעצם לצמח בר יתרון על התלויים שבאנשים?

 

 

תודה צ.ה. שכתבת ושהזמנת

איזה יופי. בדיוק קורא (עדיין) את אקהרט טולה. THE POWER OF NOW. ואיך שהרגע הוא מקור מצויין לאינסוף. ואיך הרגע הוא מקורמ מצויין להריגע את המינד המשתולל. ואיך הרגע הזה הוא כל כך לא מה שמחנכים את הילדים. ואנחנו ? תודה צה יקרה. גמר חתימה טובה. באהבה.