את זוכרת? את באמת זוכרת?

זוכרת..., הכול?

את זוכרת איך רקדנו?

אגלי הזיעה קטנים עיטרו את מצחך,

קווצת שיער נפלה על עינך.

ידייך התנועעו לצד גופך והן נגעו לא-נגעו, בי,

לפעמים באקראי, לפעמים לא.

ואז, אחזת בידי, קירבת אותי אל תחומך,

ניסית ליצור את השלם החדש. והצלחת.

וצחקנו.

זוכרת?

את זוכרת איך עשינו אהבה? זוכרת?

מתפתלים ונפתלים עד שלא ידענו די,

עד שלא היה חשוב היכן מתחיל מי, ומתי נגמר מה.

עד שעיניי נפקחו אל מולך ואת המתנת לי,

עם חיוכך.

וצחקנו.

זוכרת?

את זוכרת איך הלכנו על שפת הים?

מתרחקים ומתקרבים חליפות, משחקים איתו תופסת,

זה היה קצת, אחרי..., והלכנו חבוקים.

ידי על חלקת צווארך החם וידך על מותני,

וידי האחרת אוחזת ביד על המותן ומקרבת עוד, ועוד.

וצחקנו.

זוכרת?

את זוכרת איך הלכנו, וחזרנו?

דיברת על לבי, שהיה כבר כולו שלך,

ואני רציתי בו, בחזרה.

ושוב, נתתי לך אותו...

ובכינו. כי כה רצינו. וקיבלנו שוב את המתת.

וצחקנו.

זוכרת?

את באמת זוכרת? זוכרת את הכול?

כי, הרי לך עובדה:

אני שכחתי...

 

 

 

מוקדש לכול אלה ואלו ש...

עדיף להם לזכור את העתיד מאשר את העבר.

תמיד עדיף לחשוב על העתיד מאשר לשקוע בעבר.

~ ינואו ~,

הדחקה והכחשה, איכם פיתרון לשחכה.

והעבר, בין אם נראה או שלא, הוא חלק מאיתנו,

ברובו המעצב.

אמנם אין הוא צריך לנהל אותנו,

אבל הוא שם.

אני

כתבת נפלא.

"מתוך נאמנות לעבר, מסרב מוחנו להכיר,

כי שמחת המחר אפשרית, רק אם היום יפנה לה מקום,

כשם שיופי צורתו של הגל הגואה, הוא תולדת הגל הנסוג..."

במקום להסתכל על החיים עוברים, צריך להתחיל לחיות אותם לאחר פרידה,

אחרת נמצא עצמנו במציאות, שכובלת ומונעת בעדנו להיות מי שאנחנו באמת.

אבל, העבר הוא בהכרח נדבך בחיים שהפך להיות חלק מאיתנו, ויש לו חלק גדול

בעיצוב אישיותנו - כך שחושבת שנכון להמשיך הלאה, אבל בהחלט לזכור ולא לשכוח.

שנה טובה וחתימה טובה.

 

אוווו (משחררת אנחה) אתה כותב כל כך אותנטי,המילים קמות לתחייה, מייצרות תנועה ומחשבה כאילו היינו ממש שם בראשך/בלבך כשראית, כשאהבת, כשחשקת, כשנגעת.

 

היכולת הזו  שלך להעביר את החוויה השלמה היא מתנה, אתה זכית ואנו זכינו.

אני קוראת אותך ומגירת האושר הפרטית שלי נפתחת מעצמה, ובוקעים ממנה צלילים ענוגים של עונג, רגעים קסומים, כנראה שאנו דומים בדרך שלנו לחוות דברים.

 

אני נוצרת את הרגעים הללו כיהלומים נדירים , כל אותם רגעים שאספתי במסע חיי, כל אחד ואחד, הם שמורים אצלי במגירת האושר ואני אומרת תודה על הזכות שניתנה לי לחוות אותם, אתה יודע ניאו, איש יקר, שיש אנשים שלא חוו אהבה מימיהם, פגשתי אחדים מהם במסע , ורק אז הבנתי שזה כל כך לא מובן מאליו. 

 

אחרי כל סיפור אהבה שמסתיים, אני מצחצחת את מגירת האהבה שלי, ממרקת אותה, מכינה אותה לבאות, טומנת בה כוכבים של תקווה, מפזרת אבקת אופטימיות ואני שקטה ובוטחת

 

כי אני יודעת.

 

שחוויות מופלאות לא פחות יכנסו אליה, הן ממש שם בדרך....

 

 

 

אוי אהבה, אהבה, אהבה
איזו חוויה מופלאה

 

 

ניאו, שנה חדשה בפתח, חוויות חדשות, התחלות חדשות

גמר חתימה טובה (אני סלחתי לך על הכל)

אורלי

 

מוזר, לגמרי לא נקרא ששכחת,לכתוב, כתבת מקסים. שנה טובה!!

כמה טוב שלא חייבים לבחור. זה לא או-או.

זכרונות העבר לא מבטלים את אפשרויות העתיד. להיפך, הם מסמנים את ההבטחות. קוראים לזה תקווה.

אבל אתה הן יודע את זה ..

כתוב בטעם וקצת אכזרי לסיום.

יש רגעים קטנים בחיים שזוכרים.

זיכרונות ...כמה כייף לאהוב ולהיות נאהב.

כיף להיזכר בערגה ולדעת שכמו שזה היה זה עוד יחזור ובגדול.

לעולם אנצור בליבי זיכרונות קסומים ואהבות שחלפו, זה חלק ממני.

כל אהבה שחוויתי (ולא היו הרבה) היתה ייחודית והשאירה זיכרונות מתוקים.

לחיי האהבה שבדרך....

כתבת מקסים

 

היה כל כך רומנטי עד השורה האחרונה - שממש החמיצה לי ת'לב.. פויה!!!! ממש כמו להכניס סכין לאט לאט לאט... ובסוף גם לסובב.

נשמע לי שגם הכותב זוכר היטב את התחושה והפרטים הכי קטנים ושיש שם איזה כאב או כעס קטן כשמשהו נגמר הזכרונות האלה יכולים לכאוב אך אפשר עם הזמן לעשות להם סוג של המרה למשקע מתוק וטוב שנשאר חלק מאיתנו. לשחרר את הרע שבתכל'ס - משפיע כמעט לגמרי רק עלינו. קל לומר, קשה לעשות. בעיקר כשעוד כואב כתיבה נפלאה. תודה

לרגע קט נזכרתי בשיר שכתב אהוד מנור.

 

תגידי, האם את זוכרת אותי? 
האם את זוכרת את מה שהיה 
לפני שיצאנו לדרך שונה. 
האם את זוכרת אותי? 
את זה שהיה כה תמים, 
את זה שבכה לפעמים - 
תגידי. 

תגידי, האם את זוכרת מתי? 
מתי לא היתה עוד רכות בנשיקה, 
ואיך השתיקה נעשתה מעיקה, 
האם את זוכרת מתי? 
מתי נעשנו קשים. 
ואיך נעשינו חרשים. 
תגידי. 

אם נמצא ביננו 
למה זה קרה, 
אז אולי נבין 
ותהיה לשנינו 
דרך בחזרה. 

תגידי, האם את עוד שרה לבד? 
האם את טועה בעברית עמו תמיד, 
האם צליל גיטרה אותך עוד מרעיד. 
האם את עוד שרה לבד. 
היו לנו כמה דברים, 
עכשיו הם לרגע חוזרים. 
תגידי.