עת הרוח סוער,

והעבים מתחשרים,

אני חושב לעצמי:

זה פירושה של אהבתי

אל מי שמחוץ לעולמי...

אבל את,

אותך למדתי, לאהוב,

ואהבתי זאת, יקירה, כזמיר בכלוב,

שלולא מתיקות שירו – שאין דומה לה,

לא סובל היה כול מכאוב.

אהובה,

גורלם של אוהבים, בידיהם,

כמו גם של אהוביהם...