באמת שככה, זה לא נעים ...
עד מתי ?
בעיני לפחות, עד שפוגשים בזה/בזאת שבאמת נכונים ופתוחים ומסוגלים להכיר. אז, לא קופצים מכל שטות כאילו היא "אות משמיים" למה לא, אלא מקשיבים בנפש חפצה ולומדים להכיר.
היכולת להניח בצד ספקות ומפגעים מן העבר לא פשוטה לרובנו (אי אפשר במקרים לא מעטים,פשוט להשליך את העבר בעיקר אם היה מצולק מאחורי הגב) ולא אחת גם לא מודעת והיא המנווטת את התגובות וההתנהלות בכלל.
כשאדם מביט על עצמו ועושה סריקה אילו מחשבות עוברות בראשו, מונעות, מעכבות, מעוררות חשש או חשד אפשר להפוך את המנגנון שמפעיל למודע יותר ולהחליט, עד כמה אני נותן לספקות ולחששות מקום, ועד כמה נותן לעצמי מקום ומרחב אמתי להכרות.
ההתנהלות כפי שהיא במקרים רבים היום, אינה תורמת לבניית האמון ולעובדה הפשוטה, שהכרות צריכה להיות (אם תנאי הפתיחה קיימים) דבר ממושך ואולי שאינו נגמר, אבל שניתן להנות ממנו הרבה יותר מהריצה המטורפת אחר הכיבוש הבא.
כשאדם יושב וכותב לעצמו ולעיניו בלבד את הדברים זה בהחלט יכול לשקף לו (ממש כמו מקרן ) מה עובר עליו, איך הוא פועל, מה מכשיל, מה היה רוצה אחרת ועוד שכל אחד יוסיף לפי מה שהיד מריצה על הכתב... :)
ושיהיה לכולנו חג בלב :)
הוספת תגובה על "מעבר לכל ספק.."
נא להתחבר כדי להגיב.
התחברות או הרשמה