פורסם ב: 2011-10-23 12:09:12  - שלח הודעה
- אוף ליין
- אוף ליין
| "בראשית לא היו מלים— כי כל המלים היו עם אלוהים. בראשית היו רק קולות. בראשית היו רק קולות ותנועות. בהיעדר מלים היינו פעם אמנים גדולים. פיסלנו את גופנו ניגנו בקולנו כדי לתאר את מאורעות היום. דרך שירה וריקוד סיפרנו על האש ועל הגשם, הרענו על הניצחון והתרענו מפני הצפת הנהר ומפני הסתערות הדב. בהיעדר מלים כמו "דב", "נהר", "ירח", "גשם", נאלצנו להשתמש בגופנו ובקולנו כדי לבטא את מהות הדברים. וכששרנו את שירת הדב או שירת הנהר, התייחדנו אתם, היינו כגוף אחד. יצרנו טכסים ופולחנים כדי להביע את האחדות עם הטבע. כשרצינו להביע פחד, הגברנו את קצב נשימתנו, הרעדנו את מיתרי קולנו, התכופפנו וכרכנו את ידינו סביב ראשנו כדי להתגונן. כששמחנו, דילגנו מעל פני האדמה, הרמנו את קולנו, הנחנו את ידינו על לבנו וחייכנו חיוך רחב. בשירה ובריקוד היתה מעורבות מוחלטת של גופנו וקולנו. ולא ניתן היה להביע רגשות מבלי להרגיש אותם. ואז באה השפה והפרידה בינינו לבין רגשותינו. במקום התחושות של חיל ורעדה, יש לנו מילה שמייצגת אותם: "פחד". אין צורך לתת לפחד קול—הרי נתנו לו שם. כשיש שפה, אין צורך לחוות רגש כדי להביע אותו. כשאלוהים נתן לנו את מתנת הדיבור, הוא נתן לנו את שפת השכל והחשיבה, ואימצנו אותה בשמחה . אך בהתלהבותנו שכחנו את שירת הלב, השתקנו אותה, נטשנו אותה. אבד לנו הקשב לעצמנו. הדרך חזרה על עצמנו, משמעה - לפגוש שוב את שפתם של הגוף והלב" - פול ניוהאם מייסד תרפיית קול ותנועה אני מחפשת את הקולות האלו והרגעים האלו בתוך המוסיקה שאנשים יוצרים ובשביל רגעים כאלו אני רוצה לחיות |
/null/text_64k_1#