דיון זה, למרות הפן הרציני לכאורה שלו, למעשה מצחיק.
המושג "לזרוק" בן זוג מצחיק.
או שקיימת זוגיות, או שלא.
אם אחד הצדדים מרגיש שהזוגיות אינה קיימת יותר, אז אין זוגיות, וממש לא משנה מי זורק את מי.
יתרה מכך, הצד הנפגע לכאורה מפגין פה כהות חושים בזאת שלא הבחין בזמן בגסיסת הזוגיות, אולי כי היה יותר מדי עסוק בעצמו ולא מספיק קשוב לבן זוגו...
מה עושים ? גם שאלה זו מצחיקה. הרי כל אחד יבטא את אובדנו בדרכו.
הנטיה שלי זהה לזו של אילן. כשאני עצוב, אני פותח שולחן עם חבר או שניים, ואחר כך מבלה כמה שעות עם חברה וקורע אותה לעומק.
אגב, הרגל זה (לפתוח שולחן) דומה למנהג אחרי לוויות בלא מעט עדות ואמונות. בעיקר בנוצרות דווקא.
אבל שוב, כל אחד ינהג לפי דרכו ואופיו, ועצה בעניין זה היא בגדר בדיחה חביבה.
יעקב
שיר נפלא זה עונה בדיוק לשאלת הדיון
/null/text_64k_1#