לומר על תכונות אופי שזה מולד זה תרוץ של עצלנים.

דעתי היא שזה אפשרי אבל קשה.

אני לא מאמין שאדם ישנה עצמו בגלל שאחרים אומרים לו להשתנות.

 לי המילה הזו "תשתנה" עושה רק אנטי וגורמת לי להתבצר עוד יותר במקום המסוים שלי כי מה פתאום שאדם מהצד חצוף ומחוצף ירשה לעצמו להתערב לי ולהגיד לי איזה אדם להיות.

אבל אני כן בטוח שהסיכוי היחיד לבצע שינוי אמיתי באישיות יכול להגיע רק כשגם הרצון מגיע מתוכנו...וזה  די דומה לדיאטה.

 אפשר להגיד לנו עד מחר שאנחנו צריכים לרזות אבל רק כשאנחנו בתוכנו מבינים ומקבלים את ההבנה שזה הדבר הנכון ורק כשאנחנו נחושים והולכים עד הסוף השינוי גם יעבוד.

וכן,כמעט תמיד נדרשת עזרה מקצועית כדי לבצע שינוי באופי ונדרשת גם סבלנות כי שינויים מהסוג הזה לא קורים מהיום למחר.

אבל מי שנחוש ורוצה באמת יוכל לבצע גם שינויים מהותיים באישיות שלו.

ואני לא מדבר באויר.

עד הגירושים שלי הייתי אדם מאוד פסימי מטבעי ואחרי הגירושים עברתי סדנאות וקראתי ספרים שעזרו לי לבנות גישה שונה לחלוטין לחיים,גישה חיובית שעוזרת להתמודד גם עם הרע והכשלונות בלי לפחד או להישבר מהם ותוך קבלת כאב הלב הנלווה כרע הכרחי אבל זמני.

אני לא חושב שהצלחתי לבצע את השינוי כי יש לי כוח רצון חזק במיוחד.

אני כן חושב שבמודע הרגשתי שזה הדבר הנכון לעשות והייתי נחוש לעבור את השינוי.

והכל הגיע מבפנים...מתוכי...זה שורש הכל!

חניל'ה, אחלה דיון! נושא מרתק ומורכב!

ישנם מחקרים רבים בנושא שמדברים על כך שלגנטיקה ולסביבה יש השפעה על עיצוב תכונות אופי האדם.

רמת ההשפעה של כל אחד באחוזים לא ברורה.

תינוק נולד עם תכונות אופי שמושפעות מהמטען הגנטי. נקי מהשפעה סביבתית ונטול חוויות. עם השנים אישיותו מתפתחת ומתעצבת בהשפעת הסביבה החינוכית, תרבותית, חברתית שבה גדל והחוויות שצבר.

האדם קולט את האינפורמציה מעבד אותה בתהליכים נפשיים בתת מודע וההבנות השונות שאליהן מגיע מעצבות את תכונות האופי שלו על ציר הזמן.

התנהגות האדם במצב כזה או אחר תהיה מושפעת מאיך שהוא תופש את המציאות ברגע הנתון בתת המודע.

לשאלתך האם אפשר לשנות תכונות אופי/התנהגות?

מורכב, אני מאמינה שכן מצדדת בדעתו של הרמב"ם, בספרו "שמונה פרקים לרמב"ם" טוען הרמב"ם שלאדם יש בחירה חופשית ויכולת לשנות את תכונותיו. לדעת הרמב"ם אדם צריך לטפל בנפשו כשם שהו מטפל בגופו. אנחנו דואגים לגוף שלנו ברמה יומיות: אוכלים, שותים וכו'  זאת אומרת עבודה חד פעמית לא מספיקה.

זה לא פשוט! היכולת הזאת משתנה מאדם לאדם תלוי באמונה כוח הרצון "הכלים" שעומדים לרשותו וגם במטען הגנטי שעמו הגיח לעולם. 

 I changed my character. I used to eat beets for breakfast, but as of today

croissant!!! ..

נו , יש את המחקר הזה , על תאומים זהים שהופרדו בלידתם , מאילוץ ונמסרו לגידול במשפחות שונות מבחינת תרבות וערכים וכו'. ובכל זאת כשבדקו שוב אחרי שנים רבות , מצאו שהם מתנהגים בצורה דומה.

תכונות אופי? גנטי לטוב ולרע :( שינוי .......אפשרי (אך ורק בגיל צעיר כשעוד ניתן לעצב) .....נרכש !

חני,לשאלתך האם ניתן לשנות תכונות אופי ? התשובה כן (כמובן שתלוי בכוח הרצון,ועד כמה התכונות האופי הלא רצויות, מעכבות ומפריעות לנו בחיים).
ההסבר לכך : המוח שלנו מחולק לגנים קבועים, שעוברים בתורשה מההורים(כמו: מבנה עצמות,גובה,צבע עיניים וכו') שאותם לא ניתן לשנות. ולגנים משתנים, שהם תכונות אופי ואישיות(סובלנות,עצבנות,יצירתיות וכו') שאותן כן ניתן לשנות בתהליכי עבודה פנימיים, וע"י ביטול של תכונת האופי המולדת/נרכשת הלא רצויה, והטמעת תכונת האופי הכן רצויה ע"י למידה.
למשל:אם אב מוריש לבנו תכונת אופי של חוסר סבלנות, לבן יש את היכולת לשנות את תכונת האופי, הלא רצויה, ע"י תהליך עבודה פנימי,ולהפוך לאדם יותר סבלני. 

האם "תכונות אופי" דבר נרכש או גנטי?
כל המחקרים בנושא גורסים, שיש גם תכונות אופי שעוברות בתורשה(גנטיקה), וגם תכונות אופי שנלמדות/נרכשות ע"י הסביבה וחינוך, לסביבה החברתית יש השפעה גדולה עלינו,הן בשינויים ההתנהגותיים והן בתכונות האופי המולדות שלנו(העוברות בתורשה).

חני יופי של דיון

דיון פילוסופי משהו , ולמרות זאת הייתי רוצה להציע נקודת מבט שונה מרוב המגיבים שכוללים את רוב הספקטרום של הקשת- בני- אדם: מרוזמרין, דרך דורון ועד אספרסו כפול ..........
נקודת המבט שלי היא, שבהנחה שאתם מאמינים באבולוציה ולא בבריאה , אז אתם מאמינים שבין חיות ובין בני אדם יש הרבה במשותף . אם תיזכרו לרגע בקרקס , אם צפיתם בהופעה שם פעם , הרי שיש שם חיות מכל מיני סוגים שעושות דברים כמעט בלתי נתפסים ,כמובן ,למסתכל מהצד בפעם הראשונה בלבד.
החיות הגיעו לביצועים אלו ,כמובן לא ביום אחד , אלא לאחר תקופות ארוכות של אילוף ואימון .
מי שהחזיק פעם כלב/ה יודע מניסיון שגם כלבים ,בהינתן נסיבות מסוימות ,יכולים לשנות את התנהגותם בצורה מרחיקת לכת ומעוררת התפעלות ............
טענתי היא ,שגם בני אדם יכולים להשתנות ואפילו במידה משמעותית מאוד, בכפוף לנסיבות כמובן .
אפשר להסתכל על זה גם כסדרה טלויזיה בהמשכים ,כאשר כל פרק מתחבר עם הפרק שקדם לו ועם הפרק שלאחריו , ועם הרבה מאוד פרקים, ומי שלא עוקב בקביעות אחר כל הפרקים , יכול לאחר פספוס מספר פרקים רב, פתאום לשים לב ,שהוא לא מבין בכלל , מי נגד מי , למה וכמה בסדרה הזו ?!
("ותחשבו על זה , "

צביקה הדר -קומדי סטור )

צטט: חייםגונסון 2011-11-02 22:26:16

דיון פילוסופי משהו , ולמרות זאת הייתי רוצה להציע נקודת מבט שונה מרוב המגיבים שכוללים את רוב הספקטרום של הקשת- בני- אדם: מרוזמרין, דרך דורון ועד אספרסו כפול ..........
נקודת המבט שלי היא, שבהנחה שאתם מאמינים באבולוציה ולא בבריאה , אז אתם מאמינים שבין חיות ובין בני אדם יש הרבה במשותף . אם תיזכרו לרגע בקרקס , אם צפיתם בהופעה שם פעם , הרי שיש שם חיות מכל מיני סוגים שעושות דברים כמעט בלתי נתפסים ,כמובן ,למסתכל מהצד בפעם הראשונה בלבד.
החיות הגיעו לביצועים אלו ,כמובן לא ביום אחד , אלא לאחר תקופות ארוכות של אילוף ואימון .
מי שהחזיק פעם כלב/ה יודע מניסיון שגם כלבים ,בהינתן נסיבות מסוימות ,יכולים לשנות את התנהגותם בצורה מרחיקת לכת ומעוררת התפעלות ............
טענתי היא ,שגם בני אדם יכולים להשתנות ואפילו במידה משמעותית מאוד, בכפוף לנסיבות כמובן .
אפשר להסתכל על זה גם כסדרה טלויזיה בהמשכים ,כאשר כל פרק מתחבר עם הפרק שקדם לו ועם הפרק שלאחריו , ועם הרבה מאוד פרקים, ומי שלא עוקב בקביעות אחר כל הפרקים , יכול לאחר פספוס מספר פרקים רב, פתאום לשים לב ,שהוא לא מבין בכלל , מי נגד מי , למה וכמה בסדרה הזו ?!
("ותחשבו על זה , "

צביקה הדר -קומדי סטור )

 

........

אפשר לאלף בעלי חיים לעשות ביצועים כלשהם, אבל אי אפשר לשנות את אופיים.

 

הדוגמא המפורסמת ביותר לנושא הזה, הוא הוויכוח הציבורי שהיה בן אנשי דת לא יהודיים לחכמי ישראל והתרגיל המפורסם שעשה הרמב"ם ( יש המייחסים זאת לרבי יהונתן איבשיץ )  למופתי או לארכיבישוף שאי אפשר לשנות אופי של בעלי חיים או של בני אדם ( כןכן נושא הדיון הזה הוא עתיק יומין )

 

כאמור הרמב"ם טען שאי אפשר לשנות אופי וכי הוא  מולד ולראיה הוא הביא עמו לדיון הציבורי עכבר קטן בתוך קופסה קטנה שהייתה במעילו או בתיקו.

לפי הסיפור המקורי העכבר הזדמן לו בדרכו הוא לכד אותו והכניסו לקופסא בלי תוכניות מסוימות, של מה יהיה ואיך יהיה אלא זרם עם המצב.

המופתי הכניס לאולם המאוכלס בקהל רב חתול שאולף להיות מלצר המהלך על שני רגליו והמגיש שתייה לאורחים.

אחרי שכולם התפלאו מהמחזה המרהיב, שלף הרמב"ם את הקופסא ממעילו פתח אותה וחיש קל קפץ העכבר מהקופסא ואץ רץ בחדר, החתול שראה את העכבר זרק את המגש עם הכוסות ועם הבקבוק, קפץ על ארבעת רגליו ורץ לתפוס את העכבר, או אז הוכח קבל עם וקהל שאופי ( טבע )  בסיסי הוא מולד ולא ניתן לשינוי.

צטט: רוזMרין 2011-11-02 23:08:11

צטט: חייםגונסון 2011-11-02 22:26:16

דיון פילוסופי משהו , ולמרות זאת הייתי רוצה להציע נקודת מבט שונה מרוב המגיבים שכוללים את רוב הספקטרום של הקשת- בני- אדם: מרוזמרין, דרך דורון ועד אספרסו כפול ..........
נקודת המבט שלי היא, שבהנחה שאתם מאמינים באבולוציה ולא בבריאה , אז אתם מאמינים שבין חיות ובין בני אדם יש הרבה במשותף . אם תיזכרו לרגע בקרקס , אם צפיתם בהופעה שם פעם , הרי שיש שם חיות מכל מיני סוגים שעושות דברים כמעט בלתי נתפסים ,כמובן ,למסתכל מהצד בפעם הראשונה בלבד.
החיות הגיעו לביצועים אלו ,כמובן לא ביום אחד , אלא לאחר תקופות ארוכות של אילוף ואימון .
מי שהחזיק פעם כלב/ה יודע מניסיון שגם כלבים ,בהינתן נסיבות מסוימות ,יכולים לשנות את התנהגותם בצורה מרחיקת לכת ומעוררת התפעלות ............
טענתי היא ,שגם בני אדם יכולים להשתנות ואפילו במידה משמעותית מאוד, בכפוף לנסיבות כמובן .
אפשר להסתכל על זה גם כסדרה טלויזיה בהמשכים ,כאשר כל פרק מתחבר עם הפרק שקדם לו ועם הפרק שלאחריו , ועם הרבה מאוד פרקים, ומי שלא עוקב בקביעות אחר כל הפרקים , יכול לאחר פספוס מספר פרקים רב, פתאום לשים לב ,שהוא לא מבין בכלל , מי נגד מי , למה וכמה בסדרה הזו ?!
("ותחשבו על זה , "

צביקה הדר -קומדי סטור )

 

........

אפשר לאלף בעלי חיים לעשות ביצועים כלשהם, אבל אי אפשר לשנות את אופיים.

 

הדוגמא המפורסמת ביותר לנושא הזה, הוא הוויכוח הציבורי שהיה בן אנשי דת לא יהודיים לחכמי ישראל והתרגיל המפורסם שעשה הרמב"ם ( יש המייחסים זאת לרבי יהונתן איבשיץ )  למופתי או לארכיבישוף שאי אפשר לשנות אופי של בעל חיים או של אדם ( כןכן נושא הדיון הזה הוא עתיק יומין )

 

הרמב"ם טען שאי אפשר לשנות אופי וכי הוא  מולד ולראיה הוא הביא עמו לדיון הציבורי עכבר קטן בתוך קופסה קטנה שהייתה במעילו או בתיקו.

לפי הסיפור המקורי העכבר הזדמן לו בדרכו הוא לכד אותו והכניסו לקופסא בלי תוכניות מסוימות, של מה יהיה ואיך יהיה אלא זרם עם המצב.

המופתי הכניס לאולם המאוכלס בקהל רב חתול שאולף להיות מלצר המהלך על שני רגליו והמגיש שתייה לאורחים.

אחרי שכולם התפלאו מהמחזה המרהיב, שלף הרמב"ם את הקופסא ממעילו פתח אותה וחיש קל קפץ העכבר מהקופסא ואץ רץ בחדר, החתול שראה את העכבר זרק את המגש עם הכוסות ועם הבקבוק, קפץ על ארבעת רגליו ורץ לתפוס את העכבר, או אז הוכח קבל עם וקהל שאופי ( טבע )  בסיסי הוא מולד ולא ניתן לשינוי.

 

OK , טוב ,

 אז עם כל הכבוד לרמב"ם

 (ויש כבוד ,בגלל שאני יודע שמלבד זה שהוא היה רב-דתי הוא גם היה רופא-חילוני מפורסם.......) ,

 זו בסך הכל רק מעשיה "מהציפורים" (במקור :פון-פליגן) .

ותשובה עניינית לתגובת רוזמרן  שמעליי שמתחלקת ל-2 חלקים :

חלק ראשון : לא יודע בדיוק לגבי חתול -יחד- עם- עכבר , אבל בהחלט לגבי חיות אחרות , ראיתי כבר בטלויזיה יותר מפעם אחת ,חיות ממינים שונים ,שונות לחלוטין אחת מהשניה ,  שותפות- הרמוניות- לחיים, באידיליה , זאת כאשר הן מורגלות אחת לשניה כמעט מיידית לאחר הולדתן .

חלש שני: ודבר נוסף ,עובדה שאני לא יודע אם כולם מודעים לה :חיות שנתפסו והוחזקו בשבי מינקותן (כלומר בכלוב תוצרת בני-אדם) ,כאשר הן גדלות למימדיהם הסופיים ובני האדם מחליטים לשחרר אותן חזרה לסביבתן הטבעית , הן פשוט לא מסוגלות לשרוד , כי איןן להן את כישורי-ההישרדות- הנלמדים-בטבע    ,הן לא שורדות ומתות . זו עובדה ידועה. ייתכן שלפעמים יצליחו לשרוד , אבל סטטיסטית באחוזים ניכרים , הן לא יצליחו.

אלו היו 2 חלקי תשובתי שמשאירות אותי איתן בדעתי.

הייתי רוצה להציג פאן נוסף של האופי והתבלטותו בחיינו. לדעתי ככל שהגבר \ אישה מצליחים יותר בחיים..הם אינם מתביישים בתכונות פחות טובות באופי שלהם. וככל שהאדם או האישה נמצאים במצב של מבוכה או של חוסר בטחון עצמי,תקופה פחות מוצלחת בחיים..,הוא\היא משתדלים להסתיר את ההיבטים הפחות פופולריים באופי שלו. מה דעתכם?

 

העיקר: להיות נאמן לעצמך !

 

 

         שוחחנו על ימי-הולדת, אודרי, בן, קריסטי ואנכי.  כל שלשת הילדים זה עתה היו לבני שש שנים והם זכרו את מסיבות יום-הולדת שלהם בשמחה רבה.

 

         עם הבַּעֲרוּת הנורמלית של המבוגר שאלתי את סוג השאלות אשר ילדים רואים אותן  כממש טפשיות.  או שהתשובה נשמעת יותר מדי מובנת מאליה או שלשאלה יש משמעות אשר הילדים אינם מסוגלים לרדת לסוף דעתה.  בכל מקרה הילדים מתיחסים אלי בסלחנות סבלנית ואני עומדת על דעתי היות וזה מסייע לי להבין כיצד הם מרגישים וחושבים.  השיחה המסויימת הזאת הוכיחה את עצמה כמועילה.

 

         אני שאלתי, "האם אתם מרגישים שונה כעת, כשהינכם בני שש?"

 

         קריסטי השיבה בתקיפות:  "מה פתאום!!  מדוע שארגיש אחרת?  אני תמיד אני עצמי, איזה הבדל עושה הגיל שלך?"

 

          "כמה אמת הדבר!"  חשבתי לעצמי והרגשתי גם טיפשה וגם מיוסרת.

 

         אולם, מאוחר יותר במשך היום, כאשר הרהרתי על משמעות הדברים שקריסטי אמרה לי  בזמן שחבריה הסכימו עמה בכל ליבם, הבחנתי שאינני כל כך טיפשה בסופו של דבר.  שאלתי היתה די מתאימה לרבים מתלמידי בית-הספר סדברי-ואלי המבוגרים יותר, באותה מידה כמו לרוב המבוגרים שאני מכירה.  היות ולמען האמת, כה רבים מאיתנו מאבדים במשך השנים, ובזמן שמתרחש תהליך החִבְרוּת (סוֹצְיָאלִיזַצְיָה - תהליך התאמה או אימון לצרכים ולשימושים חברתיים, לסביבה חברתית.- מילון וובסטר), את החוש העצמי שלנו.  ככל שטוב יותר  אנחנו לומדים להתאים את עצמנו לתבנית, ללכת אחרי מורינו, ולעשות מה שמצפים מאיתנו (להצטיין בצייתנות) -- יותר תועים אנחנו מהעצמי האמיתי שלנו.

 

         אנשים בני כל הגילים, החל מגיל עשר בקירוב סובלים מתקופות של משברי זהות.  הם יכולים להיות בעלי מקצוע מאד מוצלחים על סף הפרישה לגמלאות, עובדי מתכת מובטלים לאחרונה, בוגרי מכללות אשר אינם יודעים לאן לפנות בזמן שעליהם להכנס למעגל החיים בעולם המציאות, או בני-עשרה אשר מנסים לברר מה לעשות כאשר יגדלו.  נראה שבזמן שהחיים זורמים ואנחנו פוגשים שינויים, סוג זה של פרשות דרכים ממתין לכולנו.  אלה מבינינו אשר מכירים את עצמם הם אלה אשר עומדים בפני המשברים הללו ולמעשה מנצלים אותם כזמנים להעמקת ההבנה-העצמית והשיפור העצמי.  אולם אלה אשר הוטו מעצמם מוצאים את הזמנים הללו כמכאיבים ובלתי פוריים.  הם אינם מצוידים רגשית כראוי כדי לבצע שינויים היות והם אינם מרגישים בנוח עם עצמם.  הם כבר אינם מאמינים באמת שיש להם מידה גדולה של שליטה בחייהם.  הם הסכימו וקיבלו על עצמם את מה שהחברה רצתה שהם יסכימו ויקבלו על עצמם.  אולי זה עבד אצלם תקופה ארוכה יחסית אולם כאשר התנאים החברתיים משתנים פתאום הם מרגישים אבודים. הם מרגישים שהחברה רימתה אותם כאשר היא הבטיחה להם ביטחון ויציבות בתמורה לכך שיעשו את מה שציפו מהם שיעשו.  הם המירו את ההרמוניה הפנימית שלהם תמורת הצלחה חיצונית והם מרגישים שהונו אותם.

 

         בתי-הספר שלנו הם הכלי החשוב ביותר בתהליך זה של עיצוב צעירים.  זו היתה מטרה שימושית ואולי מוצדקת כאשר החברה ידעה אילו הן המיומנויות המסוימות שהיו נחוצות לכלכלתה.  באותם הימים, זה התאים לחלק גדול מהאוכלוסייה לאורך כל חייהם.  היום, הזמנים השתנו.  איננו יכולים עוד לחזות מראש מה טומן בחובו עבורנו העתיד.  איננו יודעים איזה כישורים יהיו בעלי ערך יותר מהאחרים.  כאשר עשיתי מחקר בביוכימיה לפני שלושים שנה, השתמשתי בסרגל חישוב לחישובים שלי.  זה היה תהליך איטי ובלתי מדוייק.  היום, לכל אחד יש מחשבון-כיס בשווי של עשרה דולר והצורך בחשבון הוא מיושן.  אבוי, כמה שעות על גבי שעות בזבזנו בזה!  אותו הדין בנוגע לכתיב ולאיות.  מעבדי התמלילים ביטלו את המטלה הזאת גם כן.

 

         מה שעל בתי-הספר שלנו ללמד את ילדינו היום הוא להיות גמישים במחשבתם, לסמוך על עצמם ביכולתם לקבל החלטות ומעל הכל להרגיש אחראים לחייהם באותה מידה כמו לקהילותיהם.  ידע זה יכול להיות מועבר אך ורק לאנשים אשר יודעים מי הם-הם, לאלה אשר הם-הם עצמם.

 

         אני מאמינה שדבר זה קורה בבית-ספרנו.  זה קורה בתוך תוכו של כל ילד בדרך המיסתורית והפרטית שלו.  זה לא אנחנו, המבוגרים, אשר עושים זאת -- אנחנו רק מאפשרים שהדבר יעשה.  עדיין,רבים מתלמידנו מודים לנו על כך שהחזרנו להם את מה שהיה ברשותם כאשר הם היו בני שש שנים ולאחר מכן אבד להם [את האני העצמי (האמיתי) שלהם].  רבים מהם אומרים לי שזו המשמעות עבורם להיות תלמיד בבית-הספר סדברי- ואלי.  התלמידים, אלה אשר באו אלינו בטרם פקדו בתי-ספר אחרים אינם מודעים לתהליך זה, הם רק חוו אותו.  אולם מאלה אשר באו אלינו כילדים מבוגרים יותר אני שומעת לעיתים קרובות ניסוחים שונים למילים בהן ג'ניפר השתמשה כאשר היתה בת שש-עשרה:

 

        "כאשר הייתי בת שש שנים ידעתי מי אני.  ואז, הלכתי לבית-הספר ושכחתי.  היום אחרי שלוש שנים בבית-הספר סדברי-ואלי שוב מצאתי את עצמי ואני יודעת מי אני".

 

 

[היה נאמן לעצמך, מאת: חנה גרינברג, מתוך הספר: הנסיון של בית-הספר סדברי-ואלי, הוצאה לאור של בית-הספר סדברי-ואלי, 1987.]

 

 

בתי-הספר ה"קונבנציונליים" "גוזלים" מרבים מתלמידיהם את האני העצמי (האמיתי) שלהם.

 

[ BELIEVE IT OR NOT ]