רק מצטט בדילוג את דעת הרמב"ם בהלכות דעות (דעות, דהיינו תכונות אופי): בסוף אצרף ביאור קטן: "דעות הרבה יש לכל אחד ואחד מבני אדם, וזו משונה מזו ורחוקה ממנה ביותר: יש אדם שהוא בעל חמה, כועס תמיד; ויש אדם שדעתו מיושבת עליו, ואינו כועס כלל--ואם כעס, יכעוס כעס מעט בכמה שנים. ויש אדם שהוא גבה לב ביותר, ויש שהוא שפל רוח עד מאוד. ויש שהוא בעל תאווה, לא תשבע נפשו מהלוך בתאוותה; ויש שהוא טהור גוף ביותר, לא יתאווה אפילו לדברים מעוטים שהגוף צריך להם. א,ב ויש בעל נפש רחבה, שלא תשבע נפשו מכל ממון העולם, כעניין שנאמר "אוהב כסף לא ישבע כסף" (קוהלת ה,ט); ויש מקצר, שדייו אפילו דבר מועט שלא יספק לו, ולא ירדוף להשיג כל צורכו. א,ג ויש שהוא מסגף עצמו ברעב וקובץ על ידו, ואינו אוכל פרוטה משלו אלא בצער גדול; ויש שהוא מאבד כל ממונו בידו, לדעתו......וכל הדעות--יש מהן דעות שהן לאדם מתחילת ברייתו, לפי טבע גופו; ויש מהן דעות שטבעו של אדם זה מכוון ועתיד לקבל אותם, במהרה יתר משאר הדעות; ויש מהן שאינן לאדם מתחילת ברייתו, אלא למד אותן מאחרים או שנפנה להן מעצמו, לפי מחשבה שעלתה בליבו או ששמע שזו הדעה טובה לו ובה ראוי לילך, והנהיג עצמו בה עד שנקבעה. א,ה [ג] שני קצוות הרחוקות זו מזו שבכל דעה ודעה, אינן דרך טובה; ואין ראוי לו לאדם ללכת בהן, ולא ללמדן לעצמו. ואם מצא טבעו נוטה לאחת מהן, או מוכן לאחת מהן, או שכבר למד אחת מהן, ונהג בה--יחזיר עצמו למוטב וילך בדרך הטובים, והיא דרך הישרה. א,ו [ד] הדרך הישרה--היא מידה בינונית שבכל דעה ודעה, מכל דעות שיש לאדם; והיא הדעה שהיא רחוקה משני הקצוות ריחוק שווה, ואינה קרובה לא לזו ולא לזו. ולפיכך ציוו חכמים הראשונים שיהא אדם שם דעותיו תמיד, ומשער אותן ומכוון אותן בדרך האמצעית, כדי שיהא שלם. וכיצד ירגיל אדם עצמו בדעות אלו עד שייקבעו בו--יעשה וישנה וישלש במעשים שעושה על פי הדעות האמצעייות, ויחזור בהן תמיד, עד שיהיו מעשיהן קלים עליו ולא יהיה בהם טורח, וייקבעו הדעות בנפשו. הלכות דעות פרק ב ב,א חולי הגוף, טועמים המר מתוק והמתוק מר. ויש מן החולים מי שמתאווה ותאב למאכלות שאינן ראויין לאכילה, כגון העפר והפחם, ושונא המאכלות הטובים, כגון הפת והבשר--הכול לפי רוב החולי. כך בני אדם שנפשותיהם חולות, מתאווים ואוהבים הדעות הרעות; ושונאים הדרך הטובה, ומתעצלים ללכת בה, והיא כבדה עליהן למאוד, לפי חוליים. וכן ישעיהו אומר באנשים הללו, "הוי האומרים לרע טוב, ולטוב רע: שמים חושך לאור ואור לחושך, שמים מר למתוק ומתוק למר" (ישעיהו ה,כ). ועליהם נאמר "העוזבים, אורחות יושר--ללכת, בדרכי חושך" (משלי ב,יג). ב,ב ומה היא תקנת חולי נפשות--ילכו אצל החכמים, שהם רופאי הנפשות, וירפאו חוליים בדעות, שמלמדין אותם עד שיחזירום לדרך הטובה. והמכירים בדעות הרעות שלהם, ואינם הולכים אצל החכמים לרפא אותם--עליהם אמר שלמה, "ומוסר, אווילים בזו" (משלי א,ז). ב,ג [ב] וכיצד היא רפואתם: מי שהוא בעל חמה--אומרים לו להנהיג עצמו שאם הוכה וקולל, לא ירגיש כלל, וילך בדרך זו זמן מרובה, עד שתיעקר החמה מליבו. ואם היה גבה לב--ינהיג עצמו בביזיון הרבה, ויישב למטה מן הכול, וילבוש בלויי סחבות המבזין את לובשיהן, וכיוצא בדברים אלו: עד שייעקר גובה הלב ממנו, ויחזור לדרך האמצעית, שהיא דרך הטובה; ולכשיחזור לדרך האמצעית, ילך בה כל ימיו. ב,ד ועל קו זה יעשה בשאר כל הדעות: אם היה רחוק לקצה האחד, ירחיק עצמו לקצה השני, וינהוג בו זמן מרובה עד שיחזור לדרך הטובה, והיא מידה בינונית שבכל דעה ודעה. ב,ה [ג] ויש דעות שאסור לו לאדם לנהוג בהן בבינונית, אלא יתרחק עד הקצה האחר--והוא גובה הלב, שאין הדרך הטובה שיהיה האדם עניו בלבד, אלא שיהיה שפל רוח, ותהיה רוחו נמוכה למאוד. ולפיכך נאמר במשה רבנו "עניו מאוד" (במדבר יב,ג), ולא נאמר עניו בלבד...." עד כאן הציטוט. כמובן שהיום יש עוד שיטות רבות ומגוונות ליצור שינוי פנימי, ובניגוד לדעה הרווחת שטיפול הוא בזבוז זמן, טיפול בהרבה מקרים יוצר שינוי כאשר יש שיתוף פעולה. עוד דבר קטן לגבי דרך האמצע של הרמב"ם (חוץ מן הגאוווה והכעס): רבים טועים לחשוב שהמדובר בפשרה, "קיצוניות זה לא טוב, אמצע זה טוב". אין זה עומק דברי הרמב"ם. האמצע אינו פשרה, אלא מצב שבו יש לאדם את היכולות החופשית לזוז לכל קצה, הוא שולט על האופי, ולא האופי שולט עליו, זה נקרא שיא המצב של הבחירה החופשית (לפי פרויד ה"אגו", האני, שולט על הסופר אגו ועל האיד שליטה מוחלטת), הוא רכש את תכונת הקמצנות, וגם את תכונת הפזרנות, אבל הוא נמצא במקום האמצע, מקום שבו יש לו שליטה מלאה לאן לפנות, אם הוא נוטה לאיזשהו צד, אזי בבואו להגיב באופן הפוך, הוא קודם יאלץ להתאמץ לקצץ את שאריות הצד הנוכחי, להגיע לאמצע , ואז למדוד כמה לעבור לצד השני, מאמץ שלפעמים אינו אפשרי. זו חוסר גמישות, מחמת השתייכות קודמת לצד אחד, זה מצב לא רצוי. המצב הרצוי הוא שלא המידה שולטת עליו, אלא הוא שולט ומודד כמה לקחת מכל צד בגמישות נפלאה ומרבית.
/null/text_64k_1#