אני תמיד תוהה למה אנחנו צריכים להתפשר בעבור זוגיות.
אני מוצאת שזה מוטיב חוזר ונשנה בדיונייך.
מה אנחנו סחורה פגומה?
אנחנו כל כך נואשים לזוגיות שאנחנו מוכנים להוריד מהסטנדרטים שלנו.
כתבה מהיום fresh off the presses
בדיוק בנושא הזה. כתוב מהצד הנשי
אולם אפשר בהחלט להמיר לצד הגברי:
http://www.onlife.co.il/בלוגים/33441/למה-אתם-חושבים-שאני-עד-כדי-כך-נואשת
הנה כמה מהאמירות בכתבה שנגעו לליבי (ושוב אפשר לקרוא גם בשפת זכר):
"האמנם מגיעים גיל וסטטוס מסויימים בהם עלינו לוותר באופן גורף על בחירותינו והעדפותינו בכדי שלא להישאר לבד?
למה לעזאזל מרבית האנשים יוצאים מנקודת מבט (מתנשאת ומקוממת, יש לומר) שבחורה ללא בן זוג, רווקה או על אחת כמה וכמה גרושה, רחמנא ליצלן, תעשה כמעט הכל כדי לחוות זוגיות, אפילו במחיר ויתור על הדברים החשובים לה בבן הזוג הפוטנציאלי?
למה ומדוע פתאום הרצונות והמאוויים שלי, כמו גם תכונות שהייתי רוצה לראות בבן הזוג העתידי שלי (במיוחד אלו שהתחדדו להפליא אחרי הנסיון הכושל), נתפסים כמשהו אליטיסטי ומופרך?"
הרעיון של המועדון חביב בעיני אולם אם מראש את מבקשת מאיתנו להתפשר, מה זה אומר על איך את רואה אותנו?
הוספת תגובה על "מועדון היין הטוב ( וינטג' ) "
נא להתחבר כדי להגיב.
התחברות או הרשמה