אני חושבת שפירוק זוגיות או נישואים לא נעשים כלאחר יד רק כי "לא מתחשק" או כי "לא כיף" יותר. אני לא חושבת שהאצבע של מישהו עד כדי כך קלה על ההדק. אני חושבת, למרות הדעות הרווחות פה, שאנשים כן נלחמים (מילה שאני לא ממש אוהבת...) על זוגיות, כי פרידה בכלל וגירושין בפרט הם תהליכים כואבים וקשים ואף אחד לא ממהר לעבור אותם אם אין סיבות ממש טובות. אני יודעת על עצמי, שאני לא רואה את עצמי עומדת בעוד פרידה, ואני עברתי "רק" שתיים כאלה בחיי.
מה שכן, בשלבי הגישושים, יותר קל לחתוך אם זה לא מה שאנחנו מחפשים, אבל זה לא בהכרח דבר רע. כאנשים למודי נסיון אנחנו כבר יודעים מה אנחנו מחפשים, על מה נתפשר ועל מה לא, ואנחנו כבר הרבה יותר עצמאיים מבצעירותנו, ולכן אנחנו שואפים לטוב ביותר עבורנו.
אני יודעת על עצמי שאני מסתדרת מצויין לבד ואפילו טוב לי מאד. לכן, לזוגיות שתהיה צריך להיות ערך מוסף, משהו שישדרג את החיים שלי (לא, לא כסף!) ולא יוליך אותם אחורה לתפיסתי. ועד שהיא תגיע אני מרשה לעצמי את החופש להיות "בררנית" (עוד מילה מעצבנת!) ולבחור לעצמי את הטוב ביותר עבורי. אני לא חושבת שזה כי אני מחפשת הנאה מיידית. ממש לא. זה דווקא בגלל שאני רואה בזוגיות משהו גדול ורציני, ואני רוצה לעשות את זה עם האדם הנכון.
הוספת תגובה על "מקדשים את ההנאה"
נא להתחבר כדי להגיב.
התחברות או הרשמה