אני מניחה את כפותיי על המקלדת.. מחבקת אותך קרוב..
הידיים .. היד היא בעצם האדם עצמו.. הרוח והחומר ומגע היד הוא הנשמה של האדם..
אז איך "ידיים שקטות" ?? איך??!!
ידיי מביעות את תוכתוכי.. ידיי ועיניי...וזה הכי אמיתי שיש.. וכמובן לא ניתן לשלוט בכך..
עוול נוראי לנטרל את יכולת ההבעה של האדם בכלל, הכלי הכה משמעותי ואולי היחיד של האוטיסט בפרט !
עוול נוראי גורמת החשיבה המקובעת והלא גמישה והלא מכילה את האחר (לא משנה מיהו האחר ! )
זה ממש כמו האזיקים שהילד האוטיסטי אמור לאזוק את עצמו בשליטה של ידיים שקטות...
זה פוצע את הנשמה.. זה נוטע בו חרדה וחשש לבטא את עצמו , זה מייבש את הטיפות הבודדות שברשותו לעשות כך.. והנהר ממשיך לזרום...אך הוא לא חלק ממנו... למרות שהוא מאד אוהב מים...
להבין את האחר, זה לתת לו מקום.. מקום להביע עצמו בכל דרך אפשרית שלרשותו..
הרי כל ביטוי מתקיים במרחב פיסי... מקום וזמן.. ולא אחרת.
אם רוצים לשמוע , לא חייבים להקשיב...
אם רוצים להבין, אז חייבים להקשיב. חייבים לאפשר זאת לכל אחד באינטראקציה, בדיאלוג (עבור כל אדם באשר הוא ולאו דווקא אוטיסט)...עושים זאת דרך ההקשבה לצלילים של אותו האחר.. הצלילים שהוא מפיק בכל כלי שברשותו..
כשמאפשרים אז רואים את ליבתו...
רואים את הסנכרון המדהים הזה של הכל...של הנשמה..
וזה כמו שמיים. אין טוב ורע.. יש אחר. בכל דקה ודקה..
/null/text_64k_1#