הידיים בשבילי מקשרות בין עולם הרוח לעולם החומר שהוא עולם העשיה כיוון שהם עושות את מה שהנשמה שבעולם הרוח רוצה שתעשינה. ידיים שקטות ממש מחברות את שתי העולמות הנ"ל כיוון שהשקט מחבר לאין הקשור לאינסוף הקיים בעולם הרוח בעוד הידיים לכשעצמן הן חלק מהגוף החומרי שבעולם החומר.

הי,
אני חושב שהידיים הם שרידי הכנפיים שלנו...

http://youtu.be/DUT8PVE90Bw

אהבתי אולי יותר מהכתוב את מיתר הרגישות שבך

כמה חשוב. כמה חשוב. כמה עצוב. מצד אחד. וכמה תקווה. מצד שני. תודה יקרה. שבוע מבורך לטוב. הרבה טוב.

אני כל כך שמח על מה שאת מביאה כאן. שתדעי לך. כמה אור כמה אור וכמה אהבה. כמה אור וכמה אהבה. כמה זה חשוב. כמה אנשים מסתובבים ביננו ופוחדים כל כך להביא לאור את יחודם הכל כך מיוחד. את השוני שלכולנו יש כל כך הרבה מה ללמוד ממנו. כמה כיף וכמה תודה יש לי לך על המהפכה שעשית פה צ"ה יקרה. איזה עונג. עולמות קסומים קמים לתחייה. עולמות שלמים. תודה !

כשקראתי את הדברים הרגשתי חנק בעור, כאב בעיניים, אילמות בקול. הרגשתי את הדברים פיזית.

צ"ה יקירה, את מביאה לכאן חומרים שתופסים את הבטן ומאפשרים לה להתבונן ברגישות על העולם.

וכמובן, אני תמיד נזכרת בשיר שלי שנוגע במשהו שלך:

 

יֵשׁ לִי מִלִּים הַכְּתוּבוֹת בְּלַק

עַל צִפָּרְנַי הַמְפֹאָרוֹת

כְּמוֹ סִפּוּר הַבְּרִיאָה הַמְגוֹלָל

בְּאוֹתִיּוֹת שֶל טַל וּמָטָר

עַל קְמֵעוֹת.                                                                             

וְגַם אִם תִּשָּׁבַרְנָה צִפָּרְנַי

יִשָּׁאֵר מַסְפִּיק אָדֹם

לְקַשְׁקֵשׁ אֶת סִפּוּר חַיַּי

בְּלַק הָאֶצְבָּעוֹת

שֶׁל יַלְדָּה נְבוֹכָה.

 

תודה על כל זה ושבוע טוב,

מזי

זו ימין מקרבת..זו שמאל דוחה

פעם זו מסרבת..וזו דמעה מוחה...

 

 

בידי מחבקת מ♥

אוי ידיים ידיים ידיים. כמה שהן מואנשות מלאות בגוף ובאופי בעצמן, מדברות, שותקות, רכות, טובות, קשות, מסתירות, מחבקות, מכות, מאיימות, אימהיות.... כמה שהן יכולות "לדבר" ולהיות. ידיים... פגיעות ופוגעות, יוצרות או מנועות... ידיים הם חיים שלמים.

לפני מספר ימים ביקשתי לעצמי נגיעה אחרת בעולם, כזו "המרגישה" מזווית אחרת, עמוקה וצלולה יותר. לאט לאט, איבר אחר איבר נתקתי עצמי מאמצעי התחושה המוגבלים....עצמתי את עיני כדי להרחיב את ראיתי, אטמתי את אוזני ע"מ לחדד את הקשב, אטבתי את אפי...זה כאב אבל יכולתי לנשום, באמת, אפילו הפה נשאר סתום. רק ידי הוסיפו לנוע, לקצב פעימות הלב, מתרגמות אותו למילים, מציירות תחושה לתמונה, תמונה למגע, נוגעות מהפנים לחוץ...מהחוץ לחדרי הלב...שלובים. ידעתי שעוד ניתוק אחד ואכבה...לתמיד בחרתי להיות...יד עם לב