י אשת-חיל, מי ימצא; ורחוק מפנינים מכרה.
יא בטח בה, לב בעלה; ושלל, לא יחסר.
יב גמלתהו טוב ולא-רע-- כול, ימי חייה.
יג דרשה, צמר ופשתים; ותעש, בחפץ כפיה.
יד הייתה, כאונייות סוחר; ממרחק, תביא לחמה.
טו ותקם, בעוד לילה--ותיתן טרף לביתה; וחוק, לנערותיה.
טז זממה שדה, ותיקחהו; מפרי כפיה, נטעה כרם.
יז חגרה בעוז מותניה; ותאמץ, זרועותיה.
יח טעמה, כי-טוב סחרה; לא-יכבה בלילה נרה.
יט ידיה, שילחה בכישור; וכפיה, תמכו פלך.
כ כפה, פרשה לעני; וידיה, שילחה לאביון.
כא לא-תירא לביתה משלג: כי כל-ביתה, לבוש שנים.
כב מרבדים עשתה-לה; שש וארגמן לבושה.
כג נודע בשערים בעלה; בשבתו, עם-זקני-ארץ.
כד סדין עשתה, ותמכור; וחגור, נתנה לכנעני.
כה עוז-והדר לבושה; ותשחק, ליום אחרון.
כו פיה, פתחה בחכמה; ותורת חסד, על-לשונה.
כז צופייה, הליכות ביתה; ולחם עצלות, לא תאכל.
כח קמו בניה, ויאשרוה; בעלה, ויהללה.
כט רבות בנות, עשו חיל; ואת, עלית על-כולנה.
ל שקר החן, והבל היופי: אישה יראת-יהוה, היא תתהלל.
לא תנו-לה, מפרי ידיה; ויהללוה בשערים מעשיה.
משלי לא
/null/text_64k_1#