מזעזע.

בביקור בבתי חולים וראיית חולים כואבים ודואבים ניתן לקבל ראיה נכונה על החיים ולהבין שאנחנו חיים במציאות הנהדרת לנו.

אנחנו בריאים!!

בריאים בכל רמ"ח אברינו ושס"ה גידינו, בריאים בנפשינו, בריאים ברוחנו, בריאים ברגשותינו.

שזה כלל לא מובן מאליו.

שהשאר זוטות, כסף הולך וכסף בא.

פרידה מהחיים היא קשה להבנה.

עבדתי כמה שנים במחלקה אונקולוגית.

בניגוד לתפיסות הקיימות גם אנשי הצוות חווים תקופות קשות.

אף אחד לא מחוסן לרגשות והזהות. האווירה היא של הצלת חיים וכבוד האדם.

הבחירה להיפרד מהעולם בבית חייבת להיות ממקום של מוכנות לתהליך ומלווה באנשי צוות מקצועיים.

לא כל משפחה יכולה לעמוד בזה.

מבינה שקבלת בעיטה לפרופורציות.

זה לפעמים משנה תפיסות עולם.........

יש חברות שמקבלים בהן את המוות כחלק מהחיים

אצלנו... לא ממש

יודעים שזה יבוא אבל לא מצליחים להכיל אותו

אז לא מאשימה אותו שהוא לא מסוגל להכיל אותו

ולכן גם בטוח שהבת לא תוכל

זה קשה נורא

אבל הרי פעם - לא מתו בבתי חולים אלא בבית

(ומוות בגיל צעיר היה די שכיח)

אז מה - כולם הסתובבו עם טראומות?

מבינה אותו. את הפחד שלו.

ומאוד כואבת את הכאב שלה.

זה נורא להיות מורחק מכל מה שיקר לך

ולהרגיש בדידות

דווקא כשאתה הכי זקוק לנחמה

את מתארת מצב של חוסר יכולת להתמודד עם המוות.
מין טאטוא והדחקה שבבסופם אנחנו מהזה מופתעים. [מה? באמת? אשכרה מתים בסוף?]
כי... למה הילדה לא יכולה לראות מוות? מה בדיוק נחסך ממנה? יספרו לה שעפה לשמים? [כשהיא תגדל, גם היא תהיה מאד מופתעת פעם]
אז נכון. מדובר בכשל תרבותי יותר מאשר אישי. ההשתנקות שלך היא חלק מזה.

כן , מורכב, כואב ובכל זאת

אם היא יודעת שהיא הולכת למות

ורוצה שזה יקרה בבית (בצדק)

מה הוא מתפנק לו מאחורי גבה של הילדה?

למות זה חלק מהחיים

אבל לכבד את יקירך לקראת מותם

זה שיעור לא פחות חשוב....

צטט: אספרסו כפול 2011-11-22 16:09:12

את מתארת מצב של חוסר יכולת להתמודד עם המוות.
מין טאטוא והדחקה שבבסופם אנחנו מהזה מופתעים. [מה? באמת? אשכרה מתים בסוף?]
כי... למה הילדה לא יכולה לראות מוות? מה בדיוק נחסך ממנה? יספרו לה שעפה לשמים? [כשהיא תגדל, גם היא תהיה מאד מופתעת פעם]
אז נכון. מדובר בכשל תרבותי יותר מאשר אישי. ההשתנקות שלך היא חלק מזה.

הי כולכם,

בהחלט טעון. אני זוכרת כמה היה קשה לי לראות את סבי עליו השלום ממש לפני מותו - כמוה, היה כולו עור ועצמות - ומת בביתו. אז, לדאבוני, לא יכולתי לגשת ללטף..

כאן,  אותו דבר אבל שונה לגמרי..

לא מכירה את המשפחה באופן אישי.  יודעת שהמחלה בת 10 שנים בערך ובשנתיים האחרונות הדרדרות קשה.

לא הייתי במקום הזה. לא רוצה לשפוט.

השחלות אומרות - בטח למות בבית, ובטח שהמוות הוא חלק אינטגרלי מהחיים - ואת זה אני אומרת מהמקום שלי עכשיו.

מניחה שהילדה הקטנה היתה עדה להדרדרות.. רק בחודשים האחרונים האמא בבי"ח. הילדה מגיעה אחת לשבועיים שלושה.

בהחלט מנער.

שלום לכולם, מצטער על הסטת הדיון, אבל בכל הזדמנות שניקראת על דרכי, אני מעלה את רעיונותי בנושא החינוך לנהיגה נכונה וטוען שכחלק מלימודי הנהיגה - חובה לבקר נפגעי תאונות דרכים בבתי חולים, ולמי שרוצה רישיון לאופנוע - חובת מתן עזרה לנפגע ראש, לפחות ליום אחד רק כשרואים בעיניים את המוות מבינים ומעריכים את החיים (וכאן, סוף סוף, החיבור לדיון הנ"ל)