צטט: beautiful girl 2011-12-04 11:21:35

חושבת שהתגובה ההתחלתית נובעת מאגו שנרמס. אחכ' כשמתחיל להתפוגג הכעס והעלבון, אז אם והתקיימו איזשהם רגשות אמיתיים ולא מילוי צרכים - אז זה כואב. אם הזמן מתכשלים, מפתחים שרירים וקמים יותר מהר :

ילדה יפה, מסכימה איתך לחלוטין

לדעתי זה תלוי באופי הקשר שנגמר, בצורת סיום הקשר ובנפשות הפועלים.

בכל מקרה האגו משחק פה בתפקיד הראשי.

אני אישית גיליתי לאחר עבודה עצמית גדולה ובעזרת איש מקצוע שהאגו הפגוע

לא נותן לי מנוח ומשתלט לי על החשיבה הרציונלית.

אבל בעזרת עבודה על עצמך אפשר לנטרל את האגו.

ולך אורית מאחל "החלמה" מהירה וקלה.

צטט: אורית1420 2011-12-04 18:04:15

 

מדבריה של חברתי הסופרת שכתבה את הספר ללכת אחרי הלב

 

יונית עובד

"אין דבר יותר כואב משברון לב
אבל לפעמים בתוך המולת הרגשות אנחנו לא שמים לב
שזה לא הלב שנשבר
זה רק האגו שהתרסק
וכשהאגו מתרסק זה לא פשוט (בלשון המעטה)
כי האגו שלנו אינו מסונכרן עם הנשמה שיכולה לראות את פני הדברים ממקום של אהבה ממקום של חמלה. אלא הוא מסונכרן רק עם עצמו
ואותו עצמו לא יודע דבר מלבד פגיעות ילדותית שנובעת מתוך רצון להחזיר
את שהיה שייך לו.
הוא חסר יכולת הסתכלות רחבה על פני הדברים.
אין לו הכלה, הוא בוטה, הוא כועס, והוא נקמן.
כשהאגו נפגע הוא יוצא למלחמה
כשהלב נשבר הוא עדיין באהבה
כנות רגשית במצבים בהם אנחנו נשברים
תיתן בנו את היכולת להבחין מי באמת נשבר
האגו שלנו
או הלב.
ואיך משתיקים את האגו"

 

אז חברים

מה באמת קורה לנו ?

הלב נשבר או האגו נרמס?

שתפו אותי

אני חושב שהאגו אינו בודד במערכה כמו שאת מציינת ..

אגו - מכיל בעצם מקבץ של המלצות ,מחמאות,יכולות,ותעודות שבעליו קבל לאורך השנים .

מתי אגו נשבר?

אגו יכול להישבר כאשר בעליו מאבד שליטה עליו,

אגו יכול להישבר כאשר מתברר לבעליו שכל המחמאות שקבל אינן נכונות והוא הוטעה\הולך שולל\נעשתה עליו מניפולציה.

אגו יכול להשבר כאשר אדם גאה במשהו..נניח גאה בבן שלו,והבן שלו מאכזב אותו קשות.

כנ"ל לגבי אהוב \אהובה.

כשאת מתארת אגו נרמס- זוהי לדעתי רמה מאד קיצונית בשבר שמתווספת לשבר גם השפלה.

אכן כאשר אגו נשבר הוא יוצא למלחמה- אבל לדעתי רק אם יש סיכוי להחזיר את הכבוד האבוד,ואם חשוב לו לדעת מה הצד השני חושב עליו.

צטט: h a n i 2011-12-04 10:48:22

זה שילוב של גם גם...

ומי שאומר שלא .. חוטא לאמת.

 

מש"א

נתקלתי בציטוט נחמד:

"לעולם אינך חוצה את אותו הנהר, פעמיים.

הנהר, אינו אותו נהר ואתה אינו אותו, אתה..."

מכאן שהרצון להבין לעומק תהליכים נפשיים פשוט

נידון לכישלון ולא סתם כישלון אלא כישלון קולוסלי.

נגיד ונצליח להבין את המאפיינים של פרידה מסוימת,

ונגיד שנלמד ממנה לקח כולשהו, ונגיד ונגיד ונגיד...

האם את באמת חושבת שאפשר ליישם את הלקחים

בזוגיות, הבאה? (אני לכשעצמי, בספק)

הנבירות והחפירות הן לא יותר מאשר בזבוז זמן.

צטט: מספר סתם# 2011-12-04 19:59:12

נתקלתי בציטוט נחמד:

"לעולם אינך חוצה את אותו הנהר, פעמיים.

הנהר, אינו אותו נהר ואתה אינו אותו, אתה..."

מכאן שהרצון להבין לעומק תהליכים נפשיים פשוט

נידון לכישלון ולא סתם כישלון אלא כישלון קולוסלי.

נגיד ונצליח להבין את המאפיינים של פרידה מסוימת,

ונגיד שנלמד ממנה לקח כולשהו, ונגיד ונגיד ונגיד...

האם את באמת חושבת שאפשר ליישם את הלקחים

בזוגיות, הבאה? (אני לכשעצמי, בספק)

הנבירות והחפירות הן לא יותר מאשר בזבוז זמן.

קודם כל... אתה צודק.

אבל במקום "ללמוד את המקרה" ולהתפלמס עליו אפשר להביט על הרבה מקרים ולזהות דפוס חוזר ואפילו את מנגנון ההפעלה ואת ההיגיון שלו גם בנסיבות משתנות.

מי שיודע לעשות את זה יכול לצפות ברמה די גבוהה איך מישהו יפעל במצב נתון. [ומכאן... גם מה יכול לעזור לו].

צטט: אורית1420 2011-12-04 21:01:26

 

 

 

 

אז חברים

מה באמת קורה לנו ?

הלב נשבר או האגו נרמס?

שתפו אותי

אני חושבת שזה שונה ממצב למצב .

הלב יכול להשבר מכל מיני סיבות בכל מיני סיטואציות ,

הקשה ביותר

כשאדם פוגע בך   

בגלל האגו שלו שנרמס

ואחר כך  מתמיד בהרס , בלשון הרע ,  

פוגע מתוך תחושת ההפסד ועד שיזכה בניצחון מחדש.

לא להגרר לשם זה המקום הכי חזק של לב שבור

נצחון של ה"אגו" , לא לרמוס  ולא להשבר . 

באהבה

צטט: שפנדוזה מרדימון 2011-12-04 16:10:30

צטט: טובה. 2011-12-04 16:02:14

אז בעצם, מה שאתה אומר זה, שמדובר באגו-נטו...?

 

 

========================================

 

פרידה היא דבר שגורם צער אבל אני די משוכנע שמה שהופך את הכל לכואב הרבה יותר זו באמת העובדה

שמשהו תמיד נסדק במקרים כאלה בתפיסה שלנו את עצמנו כי אנחנו מתנהלים (או לפחות שואפים להתנהל) ממקום של בטחון עצמי ואמונה בעצמנו וכשאדם שאהבנו בוחר לוותר על הקשר ובעצם לוותר עלינו

כבני זוג זה מאלץ אותנו לבחון את עצמנו שוב ולשאול את עצמנו שוב אם אנחנו בסדר,אם עשינו מה שיכולנו,האם יש בנו משהו בסיסי שמפריע לנו להיות פרטנרים טובים בזוגיות ומסתבר שדווקא בנסיבות האלה יש תמיד את ה"דודות הטובות" שיגידו "זה קרה לך כי היית כזה וכזה..." בטון מאשים.

 

צריך גם להגיד את האמת שאנחנו חיים במדינה לא קלה בה הביקורת מצויה בשפע ואילו הפרגון ניתן בקמצנות

אז אין פלא שבמיוחד במדינה כמו שלנו צריך כוחות נפש או אופי חזק כדי להתאושש מהר משברון לב.

 

אז יש כאלה שאכן יכולים,יש כאלה שפשוט יש להם עור של פיל ויש אחרים שיותר קשה להם כשהם נופלים ולוקח להם גם יותר זמן לקום.  

 

לא שדבריך נכונים או לא נכונים - שוב, גם כאן אתה מתמקד ב'אני'. אפשר לקרוא לזה 'אגו', בעצם?

צטט: אספרסו כפול 2011-12-04 17:02:33

צטט: טובה. 2011-12-04 16:30:43

צטט: אספרסו כפול 2011-12-04 12:05:49

לאנשים בוגרים אמור להיות כבר ידוע שאין אהבה. לא כזאת רומנטית.
מה שיש זה מנגנון רביה גנטי על תקן המסנן [העדפה אבולוציונית] והמוציא לפועל. זו ההדלקות, ההתאהבות. בהמשך, כשיש צאצא, נכנס מנגנון הישרדותי אחר לפעולה.

כל היתר זה אגו וחסכיו.
אז אנחנו בוחרים אובייקט ותופשים עליו בעלות. סוג של שיבוש שבו הגבול בין האדם לאובייקט מתטשטש עד כדי שכבר אין הפרדה, המטרה המקורית כבר זניחה וראייתו של האובייקט הופכת למי שאנחנו. ואם הוא לא משתף פעולה, האובייקט הופך לאחראי על כל פגיעות האגו שלנו. הרומן הרומנטי.

אבל... לך תגיד את זה לנקבה מהשורה.

כפארה, אני יודעת שאת איש מאוד חכם ויש לך תובנות בריאות על החיים, אבל איכשהו תמיד דברייך מובילים לזה ש"הכל בגלל הנקבות האלה...".
תעשה לי טובה אישית - כי אני מעריכה את הדעות שלך, אבל לא מבינה מה כתבת כאן - "תצייר" לי עולם אוטופי בעיניך, פליז.

 קראתי את ההגדרה שלך לאהבה. [זאת שבהמשך]. הגדרת חברות אבל עם אלמנט של רכושנות. וברגע שיש רכושנות... החברות כבר נגועה. זאת כבר מלחמה על אינטרסים.

ולגבי האוטופיה? אין אוטופיה. אנחנו לא מושלמים וגם לעולם לא נהיה.

המצב המיטבי כאן זה להכיר בכך שאין אוטופיה. כולנו נולדים, חיים קצת ומתים.

וברווח הזה כדאי לקחת את מה שאפשר... להתנסות, לחוות, לחיות ולא לבזבז את המתנה המדהימה הזאת על פנטזיות שטותיות ומשתקות.

והנקבות? זה בגלל שאני שוביניסט מתנשא.

 

חחחח לזה כבר התרגלתי - ולא מפחדת בכלל ((:
תוהה... איפה, מתוך הגדרתי 'אהבה', הסקת שהתכוונתי לרכושנות? רכושנות אינה נכללת ברגשי אהבה. אינטרס - זה כבר אופרה אחרת. כולנו מונעים מאינטרס - למה אני נושמת? כי אני רוצה לחיות. גם זה אינטרס.
נכון שאין אוטופיה - אבל לכל אחד יש איזו תמונה על החיים, ואיך הוא היה רוצה שהם ייראו, אם הדברים היו תלויים בו. מה שאתה מציע כאן זה בדיוק מה שמתקיים במציאות - כולנו לוקחים את שהחיים מזמנים לנו, וממשיכים הלאה. החיים מזמנים גם כאב, עצב, פרידה, אבלות... בדיוק כמו כל דבר אחר טוב.

טובה יקירתי. בפרוש הקלאסי של הזוגיות, הרכושנות היא בילד אין.
זה לא מצב שבו אתה כלכך בעניין שלה שאתה לא רואה אף אחת אחרת. פעם כתבתי על ביקור באתר של א-מיניים. [כאלה שהסקס לא מעניין אותם בכלל] ועדיין יש ציפיה מבן הזוג להיות נאמן. ולא רק שלא ישקר... אשכרה ש"יבחר" ואחרי שבחר יתרגל חיים ללא סקס. שם באתר זה נראה להן טבעי והגיוני. [וגם מסביר משהו על ניגוד האינטרסים]
ואת? מוכנה שבן זוגך יתפרפר? [בידיעתך, בסדר.] זה גורם לו עונג... ואת הרי "אוהבת" אותו. או שאת נאחזת בגירסה הקלאסית של שלי שלי ושלי?

שניהם.
גם הלב וגם האגו.