היי אורלי, מאוד אהבתי/אוהבת את הנושא שהעלית לדיון.
ברור שאנשים ובכלל כל יצור חי זקוקים למגע, לחיבוק לחום.
קיים הניסוי על גורי הקופים שהפרידו אותם מאמם (ניסוי אכזרי בעיני) שהוכיח עד כמה לא פחות ממזון
יצורים חיים זקוקים למגע ולחום. כל מי שמגדל או גידל בעל חיים מודע לכך
ויש לנו לא מעט ללמוד מהם, לגבי מידת החום לה נזקקים גם בני אדם.
התרבות המודרנית ובעיקר עידן המחשב והניידים עלולים לגרום ללא מעט ריחוק.
אנשים היושבים זה מול זה ובמקום לשוחח מדברים או עסוקים בנייד שלהם.
הצורך הזה התמוה בעיני לדווח בכל רגע ורגע על סטטוס בפייבוק, לשתף קרובים או זרים היכן אדם נמצא,
במקום פשוט לחוות ולהיות ולהרגיש... טוב על כך יש לי לא מעט לומר, אבל זה חורג מהעיקר (אולי).
בכל מקרה גם לפני עידן המחשף/נייד דובר לא מעט בספרות על הניכור והריחוק בין בני אדם.
על הקושי לייצר קירבה אמיתית, אינטימיות אמיתית והסתפקות במערכות יחסים קצרות מועד
ונטולות עומק ריגשי.
אלבר קמי (אחד מיני רבים) דיבר על כך בספרו "הדבר" שנכתב בשנות מלחמת העולם השנייה,
כשמי חלם אז על מחשב. הנה ציטוט קטן :
"ודאי אין לך בימינו דבר טבעי יותר ממציאותם של אנשים שעובדים מבוקר עד ערב ואחר כך בוחרים לבזבז את הזמן שנותר להם לחיות על קלפים, על בתי קפה ועל פטפוטים... אוראן...היא כנראה עיר שהלבבות שותקים שם, כלומר עיר מודרנית...אין צורך לפרט ולומר איך אוהבים אצלנו. הגברים והנשים או שהם טורפים זה את זה מהר במה שמכונה מעשה- האהבה, או שהם שוקעים לאורך ימים בשגרת החיים בשניים. בין שני קצוות אלה אין אמצע אלא לעתים רחוקות. גם דבר זה אינו מקורי, באוראן כבמקומות אחרים נאלצים האנשים, בגלל קוצר הזמן והמחשבה, לאהוב זה את זה בלי לדעת זאת"
שימי לב לשיטחיות, לריקנות ולרדידות וכפועל יוצא גם לבדידות, אין שיחות אמתיות
או קירבה וגילוי לב, יש פטפוטי סרק והימורים או מרוץ אחר עשיית כסף
וגם כשקיימים רגשות, הרי האנשים חיים אותם
בבלי דעת, ללא מודעות וללא יכולת ליצור מהם כר נרחב של חיבור עמוק
בין אדם לאדם,
נפש לנפש.
אני גם בשביל חיבוק (חיבוק אמיתי) זקוקה להרגיש קירבה לאותו אדם או אדמית .
הדיון שלך נושק לדיונים אחרים שעלו כאן לגבי אהבה וסקס לשם סקס.
מעניין לעניין באותו עניין.
ובסופו של דבר כל אחד עם המבנה הפנימי שלו
ועם רמת המודעות שלו לצרכיו.
ערב חמים ומחובק,
יעל.
/null/text_64k_1#