צטט: אילנה פונטיאק 2011-12-13 19:33:38

שבת לפנות בוקר, השכונה כמרקחה, ניידות, טלויזיה, והוניי אנשים מהעדה האתיופית,

השמועה בשכונה רצה לה מהר מאוד,

אביבה השכנה מהכניסה האחרונה, מתה, בעלה ירה בה, והתאבד, מת בדרך לבית החולים,

אביבה היא אמא ל 4 ילדים, שעבדה בסופר שעל יד הבית, אישה שקטה, ונחמדה,

אני אנני מכירה את מנהגי העדה, אולם השכנה מימול , היא מהעדה, ממנה אני מקבלת את המיידע על הנעשה,

המקלט ערוך לקליטת מבקרים, כי מגיעים לכאן מכל הארץ, מה שתמוה בעניי זה השתיקה, שיש מעל אלף איש, ושקט מאוד, אותי זה הלחיץ נורא,

מספרים שהם הזוג חיו בנפרד, ורק לא מזמן התבקשו עי ההורים שינסו לחזור, לא הלך והתוצאה איומה,

בכריי העדה כאן, מאחריי הבית ישנה רחבה שמשך היום היא מלאה במבקרים,

השכנה מימול כל היום, היא ואמא שלה מכינות לחם ומורידות במגשים,

לא נעים, מצב לא קל,והמבקרים זורמים בלי הפסקה,מכל הארץ,

זוג שיש לו 4 ילדים, מלמד אותי שבכל זאת ראו ימים טובים מאלו, מה קורה לו לאדם שיכול להביא אותו למצב של איבוד שליטה מוחלט? של לרצוח אישתו אם ילדיו?

האנשים האלו מאוד שקטים, וזה מאוד מסוכן, כי למראית עין שקט פרושו טוב,

אז ייתכן ששקט כזה סופו רצח?

כל מה שקורה משפיע עליי מאוד, ומחזיר אותי לשכול הפרטי שלי, ובאמת שנותן לי פחד מאוד מזוגיות, זה רק מראה שבן זוג צריך לבחון טוב טוב, ולדעת עם מי יש עניין

עצוב מאוד,

אילנה פונטיאק

 

טוב, את נותנת מקרה של פסיכי מטורף.
בגלל זה תפחדי מזוגיות?
אז אולי בגלל שיש תאונות דרכים תפחדי לנהוג?

אכן סיפור עצוב.

אבל פחד מזוגיות? מה הקשר.. "רציחות" הן לא רק נחלתם של הגברים.

אילנה יקרה, כשתלמדי לסמוך על עצמך ולהאמין בעצמך

ייעלם הפחד מזוגיות ומבחירה לא נכונה של בן הזוג , שולחת לך חיבוק

לצערינו הרב, אנו שומעים לפחות אחת בשבוע על מקרה כזה או אחר שמעורבת בו אלימות נוראית שלעיתים מסתיימת ברצח. את כותבת: "האנשים האלו מאוד שקטים, וזה מאוד מסוכן, כי למראית עין שקט פרושו טוב,אז ייתכן ששקט כזה סופו רצח?" מה ז"א האנשים האלו???איזו הכללה נוראית!! לו היית כותבת דבר כזה על מרוקאים או תימנים או לא משנה על איזו עדה זה בטח לא היה עובר בשתיקה, אבל האתיופים - עליהם מותר להגיד הכל כי הם שותקים, סופגים ולא מרימים את הראש. מן פח זבל כזה של החברה הישראלית! את מייחסת את המקרה לעדה האתיופית בלבד, אך ודאי את יודעת כי זה קורה בכל העדות - אשכנזים ומזרחים. מה ששונה אולי הוא אופיים של האתיופים שהינם אנשים שקטים ומופנמים. הם לא רצים לעיתונות ומשאירים בד"כ את ענייניהם בתוך הקהילה בלבד. מכאן להכליל שזה קורה רק אצלם או שיש משהו לא תקין בשקט שלהם בזמן השבעה?????? יש כאלה שנוטים לצרחות וליללות רמות ע"מ להמחיש את הכאב, יש את אלה שיושבים שבעה על הרצפה, יש את אלה שיושבים מכונסים בשתיקה, אך לכולם משותף האבל, הפחד, השבר העצום וכמובן שהכי לילדים שהם הם הקורבנות האמיתיים בסיפורים מסוג זה! כמו כן את מכלילה ממקרה זה לזוגיות בכלל וגם זה לחינם. כמובן שיש לחיות עם בן הזוג מספיק זמן ע"מ להכירו היכרות פנימית עמוקה לפני שנישאים ו/או מביאים ביחד ילדים לעולם ולמרות שאנו נתקלים או שומעים כמעט כל יום במקרה מזוויע שכזה, עדיין אני מאמינה שהסטטיסטיקה מוכיחה כי המקרים הללו הם עדיין מיעוט. להסתגר בדלת אמותייך בגלל דבר כזה??? זה יכול להיגמר רק בבדידות..

רק לאחרונה רצו כאן שני דיונים במקביל: אחד על העדה האתיופית ואחד (שעדיין רץ) על גברים גרושים שמתאבדים כתוצאה מהגירושים - והנה את מעלה כאן סיפור מהחיים שכורך את שניהם ביחד - המציאות עולה על כל דמיון!

חשוב להבין את המנטליות, אשה אתיופית נחשבת כמו באתיופיה - כמעט רכוש של בעלה, והעובדה שנפרדו היא מכה אנושה לכבודו של הבעל. כנראה שהחזרה לא הביאה את מה שקיווה ולא יכול היה לשאת פירוד נוסף, אין לדעת. אומללים הילדים.

עצוב.השקט הזה מפחיד יותר מרעש. ליבי איתך ועם האישה שאיננה, ילדיה, משפחתה. אני מקווה שימצאו נחמה. אני מניחה שכשתמצאי אהבה אמיתית... הפחד שלך מזוגיות יעלם... מבחינה תאורטית כשאת מנסה לגבות את ההצטוותות לזוג על בסיס הגיון ולא רגש... שם זה נופל ובגדול. אני מאחלת לך למצוא אהבה כזו ומהר.................

לא מוצאת את המילים...