יקירתי, כשאת מחמיאה לי אני יודעת ומרגישה שאני צריכה להתכונן לאיזושהי מתקפת טילים או נחיל דבורים שיסובב ויעקצץ אותי מפה ומשם ,אבל אל תחושי עם זה לא נעים, את מאתגרת אותי וגורמת לתאי המוח שלי להתעורר ולהשתלהב ביתר שאת ביתר עוז.
במיוחד עבורך אקרא את המאמר שהופיע בעיתון הארץ תחת הכותרת: " הדרך המואצת לחלקיק האלוהי", וואו רק מהכותרת אני נגנבת
ומתעוררת לחיים.
אני בטוחה שהבנת שזו לא היתה מחמאה! ואני מרגישה מאד נעים עם עצמי כי יש לי גבולות אדומים בכל מה שקשור לסבלו של הזולת!
ההשתלהבות שלך הרבה יותר גרועה ומסוכנת ממתקפת טילים. עצם המילה השתלהבות שבה את משתמשת מעידה כבר על כוונתך. יש במילה זו רפרור לדבר חסר מעצורים שמעצים את עצמו עוד ועוד ועוד מבלי היכולת לעצור אותה יותר ולשלוט בה!
זו לא עקיצה ולא הטפת מוסר. סתם עוד נסיון אחד אחרון וכושל כנראה להגיע אלייך, למרות שאני יודעת כי זהו נסיון סרק. את לא מקשיבה, את רק עסוקה באיך לענות בשנינות ובהטפה.
את פוגעת בהרבה מאד אנשים - פגעת באילן עת אמו נפטרה (שיא הכאב!), פגעת בי, פגעת בעדנה ועוד ידך נטויה.
אני עם כל העצבים ולעיתים ההתלהמויות שלי, מעולם לא הכאבתי למישהו בנקודה הרגישה שלו (מוות, אובדן...) וגם אם כן התנצלתי (ואת זה עשיתי הרבה לאחרונה). כשמעירים לי בקהילה ומחוצה לה אני תמיד מקשיבה - נכון אני חמומת מוח ולפעמים לוקח זמן עד שנופל לי האסימון, אבל יש לי את היכולת לעשות עם עצמי דין וחשבון ולהסתכל על עצמי מבחוץ. לך - לא! את תמיד בטוחה בצדקתך ואף מגייסת תמיד את אלוהים לצידך. אני אישה יהודיה מאמינה מאד, אבל לא בצורה עיוורת - יש לי השגות, תובנות, תהיות, שאלות... כמו למשה, אהרון, איוב, קוהלת..... את מחזיקה בדיעה מסוימת בצורה דוגמטית ואז מחפשת לה ציטטות וזה הכי הכי הכי מסוכן בעיניי.
אני משום מה בתמימותי מצפה דוקא מאדם דתי להיות באיזשהוא מקום קצת יותר עניו וצנוע ולכן התנהלותך מאד חורה לי!
להגיד למישהי שהיא אומללה ומיואשת אם היא מוכנה לצאת עם ערבים?? או לבחוש למישהו בכאב על מות אמו או לומר למישהי שאביה התאבד כי "מגיע" לו ושזה גנטי????
בחיי, איפה הראש שלך????? קצת, קצת, קצת חשבון נפש! הרע הזה יחזור אלייך בחזרה כמו בומרנג וחבל
הוספת תגובה על "בוזון היגס"
נא להתחבר כדי להגיב.
התחברות או הרשמה