לא ידעתי לאן לשייך את העניין שאני רוצה לשתף, בזמן זה אני אסירת תודה על שיש לי בכלל למי , או לאן לספר את שעל ליבי,

אקדים ואשתף בזה שאמא ניפטרה לפניי כ 14.4 כמה חודשים, ואני אנני מגיע לארועים משפחתיים, ובכלל , אני מחזיקה מאבל, וחושבת שזה כבוד למת, כמו כן , יודעת אני שמידת הכאב איננה נמדדת , לא בבגד, ולא בצביעת שיער, ובטח לא בהליכה לארוע זה או אחר,

מה שעושה טוב לאחיי הם חופשיים לגמריי לעשות, ואני אישית לא מעבירה בחיים בקורת עליהם, או על התנהלותם, בשל כך מאוד כואב לי העניין שבסוף החודש יתקיים ארוע משפחתי, שזה בריתה לאחיינית שלי, המחשבה הראשונה שלי היא : מזל טוב, ואני באמת שמחה על לידתה של התינוקת הזו המקסימה, ושהאחיינית שלי עברה בשלום את הלידה בניתוח קיסרי ומחלימה יפה מאוד , אולם מדוע לא בחרו לספר לי זאת אישית? אחותי זו ששתפה אותי והיינו יחד באותו המקום, האם חששו לאמר לי? חששו מתגובתי? צר לי על כך, הלא אני הדודה הצעירה , כעת אני לא יודעת אך אני נראת בענייהם של אחייני,

אחת  נסעה לקפריסין להנשא ולא שיתפה, השניה עורכת בריתה ולא שיתפה אלא שמעתי זאת דרך אחותי, אז מה קורה כאן?

נכון שאני מחזיקה משנת אבל, אבל אימי ניפטרה, מה אעשה? יחד עם זאת אנני רוצה לחבוש את הכובע של "הרעה", המקשה,

ניראה לי ששיחה עם האחיינית , תפתור הרבה אי הבנות, וזאת אני בוחרת כדודה וכבוגרת מבין שנינו,

לדעתי הם לא מכירים אותי בכלל, ולטנגו צריך 2, אז הגיע הזמן שניישב את הדברים במקום, ולתת להם גם להכנס אליי,

סיפור עצוב מאוד, אני הייתי בטוחה שכדודה צעירה וגזעית תמיד יוכלו לפנות אליי אחייני והנה טעיתי ובגדול,

היא האחיינית הולכת לכל ארוע משפחתי , ונותת מתנות יפות מאוד, וגם לה מגיע שיבואו אליה, היא בחרה לערוך בריתה ביום שישי ללא מוסיקה ארוחת צהריים, למה לא? לי זה ממש מובן, אולם זה שלא בחרו לשתף, מראה לי את החשש ממני, ואני אנני רוצה שירגישו כך,

אני עצמי אין לי ילדים, והם בעצם כילדיי, לא הייתי בוחרת להקשות עליהם, הם עצמם היום הורים לילדים, אתמול היו ילדים , ונהיו לאנשים מדהימים, שאני ממש גאה בהם, אז חשוב לי שידעו זאת,

הדבר הראשון שאעשה זה, לקבוע ללכת אל האחיינית לשבת וללבן איתה את הדברים,

הייתי רוצה דעתכם בנושא,

תודה

אילנה פונטיאק