להיות טייקון? להיות נשיא? התקווה שהובילה עשרות מיליוני אמריקאים,ויתר אזרחי העולם, לעבדות מודרנית, לא בהכרח הפכה אותנו למאושרים יותר.

גדולי עולם

בנינו לנו גיבורים חדשים ועליהם טווינו את חלומותנו, ידוענים למניהם מתעשית הקולנוע, מנחי טוק שואוז, אבל המפתיע מכולם היה החלום להיות עשיר, החלום להיות איש ממשל, להיות אנליסט באחת החברות הנחשבות. איך שהוא כל מנתחי המערכת הכלכלית, שהם חכמים מאוד, הצליחו לביים את החלום היטב, ובקפידה רבה. לא נרחיק לכת, מספיק שנציץ למרוצת המאתיים השנים האחרונות, ולבחון את פני הדברים. השליטה התפשטה דרך שני צינורות מרכזיים, השליטה על מקורות הכסף שהבטיחה שליטה גם על הממשלות, גם על אמצעי היצור, וגם על התעשיה. והשניה, השליטה על חומרי הגלם שאנו מייצרים, מזון, ושל הטבע, נפט, מים, גז, וכו’. מכאן ברור איך גורמי ההשפעה של חלומתינו הפכו להיות אנשי כלכלה, כי מן הסתם הם שלטו ועדיין שולטים, כמעט בכל משאבי הכדור המשותף והיחיד שכנראה יש לנו.

כל אחד יכול

מרבית המשאבים מחולקים למעט גורמים אזרחיים פרטיים, בשליטה מאוגדת, היררכית, והרמטית, מה שמקטין את האפשרות לערער על שליטתם, ויחד עם זה לתת לחלום להמשיך לזרום. כאן ההמצאה הגאונית של אותם צוותי מחקר שמחזיקים כל הכלכלנים הבכירים ביותר בעולם, אשר יצרו בועה אליה נשאבנו כולנו מי יותר ומי פחות, אבל כולם בלי יוצא מהכלל. האמצעים הגאוניים של כלכלת החוב ותרבות הצריכה המוגזמת, ובלתי טבעית, יצרו מעגל חיים הרמטי ובלתי ניתן לניתוק. האחד שימש זרז של השני וכלא אותנו בתוך חלום שברירי מדי, לעבוד 12 שעות ביום ועדיין להספיק לשלם עבור החובות שלי, היתה עדיין דרך נסבלת להמשיך, אבל לעבוד כמעט את כל מכסת חיי ולהשאר עדיין חייב, זה כבר היה יותר מדי. והיום גם זה כבר אינו מספיק יותר, וגובה האשראי הוא כבר מעבר ליכולות שלי לענות על בהכרח הצרכים שלי. מאזן פשוט של חשבון כדאיות גורם לאגו לצאת נגד השיטה, אי אפשר לקיים את חיינו מתוך דאגה מתמדת על המחר שהולך ומתרחק מאיתנו כמעט בכל יום שעובר. אלו הם הסדקים הראשונים שהתגלו במערכת הכללית של היום, לעומת זו של אתמול.

השנוי לקראת כלכלה קומפקטיטת

הכלכלה משולחת הרסן, יעדים, ומכל שכן מטרה, מיצתה את עצמה כמעט עד הסוף, כרגע נותר רק לאסוף את השברים, לקראת הכלכלה החדשה. הכלכלה כמייצגת יחסים בין בני אדם בפעם הראשונה בחייה צריכה ללכת לקראת איזון מערכות כללי, ביחס לצרכן הכללי והיחיד שיש לה, אנחנו. דבר נוסף שהרווחנו במשבר הנוכחי הוא כלים חדשים, יחס, הבחנות, לגבי עצמנו ולגבי העולם בכללות. ועכשיו כלכלני העולם יחד עם מיטב האנליסטים שלהם ימצאו את עצמם בבעיה שטרם ידעו כמותה בעבר, מעבר לסיפוק צרכים חומרי בסיסי, צריך להיות גם סיפוק צרכים נפשי בסיסי. המשבר גילה לנו וחידד את מה שכבר נשכח, שכסף הוא לא מדד לאושר, שהחיים הם לא רק עבודה, שלהיות מובטל בשיטה הנוכחית זה לא נורא, ובכלל שלהיות אדם זה לא אמור ליצור סתירה עם השיטה הכלכלית, אחרי ככלות הכל אנחנו בעלי השיטה, של המטרה, ומה שרק נותר לנו ללכת לקראת חיבור הקצוות. לאזן את הצרכים החומריים יחד עם הנפשיים, שהיא השיטה החדשה שלנו.