בית עבורי הוא הדרך שאני עושה הביתה.

באמצעות ניעה סרוגה פרומה התענות היענות; 

הכול נוגע עוגן בכול והופך את הכול אפשרי ולא אפשרי

ומה שנולד ומת נולד ומת נולד ומת... אינסופי - הוא הבית.

אינספור הבית.

חסרת בית אנוכי

(לא במובן הגשמי ושלא נדע מצרות)

אף פעם לא הגדרתי

תמיד הרגשתי שאני צב

המתכנס בתוך שריוני

ונושאת אותי על גבי

תודה שהבאת :-)

אוהבת את ההגדרות שהבאת כי הן מעוררות אותי לחשוב על שלי. אני לא בטוחה שהם מוגדרים לי בכזו בהירות ודיוק אבל מה שמעניין הוא שאני בטוחה שהם משתנים ואולי זו אחת הסיבות שקשה לי לעקוב אחרי ההגדרה המדויקת בתוכי כי אני עדיין לומדת אותם, אולי תמיד אלמד. חג שמח ומלא אור בבית עם אהבה וזוגיות ומשפחה וחברות ומיניות טובה :)

הבית שלי הוא החיבור שלי לאלוהים.

שלמות. כל הביטויים שהבאת הם המתכון להתקרב לשלמות

כבר נכתב בספר בראשית: "עַל כֵּן יַעֲזָב אִישׁ אֶת אָבִיו וְאֶת אִמּוֹ וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ וְהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָד". בפסוק הזה יש את השלמות. שני חצאים המתאחדים הופכים לשלם, לבשר אחד.

באיחוד הזה יש את כל הביטויים שהזכרת: בית - אשתו היא ביתו, זוגיות, משפחה, חברות ומיניות.

מה זה בשבילי?

למה, למה לתת מילים במקומות כל כך שלמים, למה הצורך לחתוך רוח חיה ,לגדר, להכניס לקופסא, לסגור שלא תברח, להדביק מדבקה, לכתוב: בית/אהבה/משפחה..., למה, איך אפשר?

ביום ההוא, ששתקנו ביחד את יסודות הבית שנבנה, רקמה חדשה צמחה לה אז בגוף המשותף, האם היה בי צורך להגדיר?

  בלילה, שלחשת לי בשקט, "שי , אני אוהבת אותך" , ששרתי לך על אהבתי אליך, האם נזקקנו ולו לרגע למילון, נעטפנו אחד בשניה תחת שמיכת אהבה מלטפת, שלמה...ששום מילה לא תוכל לחדור...היינו העולם.

אתמול, שחדרת בי, כדי להנעץ בתוכך..כאשר התמזגנו לאחד...ממוססים את גופנו , את הוויתנו , לנוזל מבעבע...האם עצרנו לדבר על מיניות?

האם אני, את...אלוהים...יכול לתחם את החברות שענפה בנו

בשקט, מתוך הקשבה שבלב...ללב המשותף

 מוסיף לאהוב אותך, בכל מאודי, להיות לך חבר

רוקמים ביחד, מתוכנו, את עצמנו, חוט אחר חוט, פיסה אחר פיסה

בדרך...

לקראת...

אולי זוגיות....

בית

צטט: remei 2011-12-23 00:25:56

 

 

חסרת בית אנוכי

(לא במובן הגשמי ושלא נדע מצרות)

אף פעם לא הגדרתי

תמיד הרגשתי שאני צב

המתכנס בתוך שריוני

ונושאת אותי על גבי

 

 

תודה שהבאת :-)

יש האומרים, שהאדם כמו הצב

לעד ישא את ביתו על הגב

יוצאים לדרך עם מה שהוטמע בנו בילדותנו

מוסיפים קירות פותחים/סוגרים דלתות וחלונות

מציצים, מתכנסים נעים ,עומדים וממשיכים לנוע...

היי, ההגדרות שלך נוגעות בי.

אענה על כך מחלקים משירים שלי, המוציאים מתוכי אותי:

בית:

אֲנִי גָּרָה בְּתוֹךְ גּוּפִי

גְּלוּיָה כְּסֶרֶט...

אהבה:

לוּ הָיִיתִי אִשָּׁה מֻשְׁלֶמֶת

הָיִיתִי אוֹהֶבֶת אוֹתִי כְּמוֹ גֶּבֶר;

הוֹפֶכֶת לְמַעֲנִי אֶת הָעוֹלָם

מַדְלִיקָה אֶת הַשֶּׁמֶשׁ גַּם בַּלַּיְלָה

לִשְׁמֹר אֶת אַהֲבָתִי עֵרָה

מִחוּץ לַחֹשֶׁךְ שֶׁל שְׁנָתִי...

זוגיות:

יֵשׁ שֶׁאָדָם לְבַדּוֹ.

וְיֵשׁ שֶׁאָדָם תּוֹפֵר אִשָּׁה לְגוּפוֹ

מְהַלֵּךְ חֲצִי-לְבַדּוֹ

בְּתוֹךְ תְּלָאוֹת עֵרוּתוּ...

משפחה:

זָר נָעַץ בִּי מַבָּט שֶׁאָמַר, לִמְדִי אֶת הַפּוֹאֶטִיקָה הַמִּשְׁפַּחְתִּית שֶׁלָּךְ, שֶׁתָּמִיד מַתְחִילָה בְּאִמָּא וְאַבָּא וַאֲדָמָה שֶׁל בֵּית קְבָרוֹת הַשּׁוֹאֶלֶת מָה עֶרְכּוֹ שֶׁל הַמָּוֶת אִם יֵשׁ חַיִּים אַחֲרָיו. אֲבָל הַמַּבָּט אָמַר שֶׁהוּא רוֹאֶה הַכֹּל. סִמְכִי עָלַי, אָמַר, אֲנִי רוֹאֶה חַיִּים, רוֹאֶה אוֹתָם בַּמָּוֶת, רוֹאֶה. זֶה עַל זֶה מוּנָחִים דּוֹרוֹת עַל דּוֹרוֹת...

חברות:

אָהַבְתִּי קָרוֹב.

אֲפִלּוּ כְּשֶׁרָחַקְתִּי

אָהַבְתִּי קָרוֹב,

וְגַם כְּשֶׁלֹּא אָהַבְתִּי

אָהַבְתִּי קָרוֹב...

מיניות:

וְגוּפִי מְחַפֵּשׂ עִנּוּגָיו

בִּשְׁבִילִים דַּקִּים

שְׁכוּחֵי אֵל

וּבְיִלְלוֹת הַסִּמְטָאוֹת הָאֲפֵלוֹת

שֶׁל עֵירֹם גּוּפֵנוּ...

נהניתי מהשיטוט הזה אל תוך שיריי, אל תוכי. שבוע טוב וחג שמח!

תודה

השאלה לכאורה פשוטה.

מה זה בית בשבילי?

ואז פתאום נאלמתי, נעלמתי וגיליתי שהמילה הזו מכאיבה לי.

כאילו מתוך מקום רחוק מאוד מאוד נזכרתי,

איך כשהייתי ילדה גרתי ב"שיכון משפחות" של בסיס צבאי.

כמה שנים חשובות.

במקום הזה אסור לצלם אז אין לי תמונות.

למקום הזה אי אפשר לחזור ולבקר כי הוא סודי.

את הבתים הקטנים עם הגגות האדומים אינני יכולה לראות במפות גוגול - כי מחקו אותם משם.

הבית שלי נותר רק בזכרוני, ולמרות שהיו לי בתים רבים נוספים,

המחיקה שלו מהתיעוד המקובל משאירה אותו אצלי באופן סוביקטיבי ומנתקת אותו מהמשמעויות שיש לכם שיכולים לקשר בית אל משפחה, למשל.