צטט: מ.י.כ.ל. 2011-12-24 21:43:10

השאלה לכאורה פשוטה.

מה זה בית בשבילי?

ואז פתאום נאלמתי, נעלמתי וגיליתי שהמילה הזו מכאיבה לי.

 

כאילו מתוך מקום רחוק מאוד מאוד נזכרתי,

איך כשהייתי ילדה גרתי ב"שיכון משפחות" של בסיס צבאי.

כמה שנים חשובות.

במקום הזה אסור לצלם אז אין לי תמונות.

למקום הזה אי אפשר לחזור ולבקר כי הוא סודי.

את הבתים הקטנים עם הגגות האדומים אינני יכולה לראות במפות גוגול - כי מחקו אותם משם.

 

הבית שלי נותר רק בזכרוני, ולמרות שהיו לי בתים רבים נוספים,

המחיקה שלו מהתיעוד המקובל משאירה אותו אצלי באופן סוביקטיבי ומנתקת אותו מהמשמעויות שיש לכם שיכולים לקשר בית אל משפחה, למשל.

בית הוא המקום הראשון ממנו יש לנו זכרונות

אולי הוא נוף הילדות אותו אנו צובעים בצבעים לפי רצוננו

אליו אנו מתגעגעים.

לפני כשנה יצא לי לעבור ליד בית ילדותי,

עמדתי בשביל המוליך אל חדר המדרגות

והתבוננתי לתוך המטבח,

אשה זרה עמדה שם ושאלה אותי מה אני מחפשת,

עניתי לה בלחש שזה היה ביתי

ובלב חשבתי שנאי מחפשת את אמא שלי,,,את הילדות שלי...

אולי הבית שלי הם הזכרונות שלי.

צטט: debie30 2011-12-24 22:05:09

צטט: מ.י.כ.ל. 2011-12-24 21:43:10

השאלה לכאורה פשוטה.

מה זה בית בשבילי?

ואז פתאום נאלמתי, נעלמתי וגיליתי שהמילה הזו מכאיבה לי.

 

כאילו מתוך מקום רחוק מאוד מאוד נזכרתי,

איך כשהייתי ילדה גרתי ב"שיכון משפחות" של בסיס צבאי.

כמה שנים חשובות.

במקום הזה אסור לצלם אז אין לי תמונות.

למקום הזה אי אפשר לחזור ולבקר כי הוא סודי.

את הבתים הקטנים עם הגגות האדומים אינני יכולה לראות במפות גוגול - כי מחקו אותם משם.

 

הבית שלי נותר רק בזכרוני, ולמרות שהיו לי בתים רבים נוספים,

המחיקה שלו מהתיעוד המקובל משאירה אותו אצלי באופן סוביקטיבי ומנתקת אותו מהמשמעויות שיש לכם שיכולים לקשר בית אל משפחה, למשל.

 

בית הוא המקום הראשון ממנו יש לנו זכרונות

אולי הוא נוף הילדות אותו אנו צובעים בצבעים לפי רצוננו

אליו אנו מתגעגעים.

לפני כשנה יצא לי לעבור ליד בית ילדותי,

עמדתי בשביל המוליך אל חדר המדרגות

והתבוננתי לתוך המטבח,

אשה זרה עמדה שם ושאלה אותי מה אני מחפשת,

עניתי לה בלחש שזה היה ביתי

ובלב חשבתי שנאי מחפשת את אמא שלי,,,את הילדות שלי...

אולי הבית שלי הם הזכרונות שלי.

 

אני קוראת את זה ומתחילה רק עכשיו להבין מה המשמעות של חיים בלי זמן. 

אין לי לאן לחזור. אין זיכרונות. אין סיפור ומקום ותחושת שייכות.

אני מי שאני. תמיד.

יש מקומות בעבר שאני יכולה לבקר בהם. יש מקומות בעתיד.

מקומות שלי. מקומות של אחרים. מקומות של אנשים שחיים כיום, או כאלו שחיו פעם או יחיו בעתיד. 

כל המקומות דומים. 

בכל המקומות יש חופש ובדידות.

בכל המקומות "אני" ו"לא אני" - לגמרי לבד או לגמרי ביחד, עם היקום כולו.

אין מצבי ביניים של קשר רגשי.

יש אהבה. יש שותפים לדרך. יש חברים - אבל הכל זמני. נסחף ברוח או נשטף בגלים.

ארמונות בחול.

מגדלים באוויר.

לחיות כמו רוח רפאים....

אוטיזם?....

צטט: saskia 2011-12-25 18:12:47

המחשבה שעלתה בהקשר למונחים שהזכרת היא אחת: בכל אחד מהם יש את התדר הנמוך ואת התדר הגבוה- השאיפה היא לעלות מהנמוך לגבוה- בכל אחד מהם.... וזאת כל העבודה :-)

וזה בדיוק מה שמטריד אותי: אצלי יש את התדר הנמוך ביותר והגבוה ביותר כל הזמן. חסר לי האמצע....

זה מתבטא אפילו בדברים הכי בסיסיים: למשל רגישות גבוהה למספרים ולמתמטיקה, עם קושי עצום בחשבון...

Pattie Lee Backer

תודה לליאורה בן יצחק ולנעמה ע.- saskia

מאד יפה מאד התרגשתי.... לקרוא את כול התגובות ובמיוחד הזדהתי עם מה שחנה  כתבה...

צטט: ענתנוי 2011-12-25 19:52:54

צטט: saskia 2011-12-25 18:12:47

המחשבה שעלתה בהקשר למונחים שהזכרת היא אחת: בכל אחד מהם יש את התדר הנמוך ואת התדר הגבוה- השאיפה היא לעלות מהנמוך לגבוה- בכל אחד מהם.... וזאת כל העבודה :-)

וזה בדיוק מה שמטריד אותי: אצלי יש את התדר הנמוך ביותר והגבוה ביותר כל הזמן. חסר לי האמצע....

זה מתבטא אפילו בדברים הכי בסיסיים: למשל רגישות גבוהה למספרים ולמתמטיקה, עם קושי עצום בחשבון...

 

דרך העלייה והירידה מתברר ומתבהר בסופו של דבר גם איזה שהוא ממוצע וגם בשבילי זה הרבה יותר משמעותי מאשר לעלות דווקא גבוה

התדרים הנמוכים חשובים בדיוק כמו הגבוהים,זה כל העניין,גופנו כבית ,מנגן את כל המבטים ובכל היבט יש את כל התדרים רק מסודרים אחרת כמרכזים משתנים שלכן גם מצביעים על כיווני תנועה אין סופיים שניגודן הוא היציבות המדומה של הבית,ולכן אמצע אמיתי,שגם מרכז את הגבוהים והנמוכים לאחת מהווה בית שאינו ניגוד של התנועה אלא דווקא מימוש האמצע בין התנועה לבין הקביעות

בית זה הבית של ההורים שלי. שתמיד היה בו רעש ילדים,חום, דלת פתוחה, עוגת שמרים נאפית בתנור, שכנה שניכנסת, שכנה שיוצאת (עם סוכר או ביצה , או סתם עצה טובה),חברים,מרק חם, חביתה, ספרים, מוזיקה, המולה טובה. אני מנסה לחקות את המודל הטוב הזה. הלוואי ואצליח קצת.

אם בית זה "מצב" אפשר לשמור על הבית גם בלי נוכחות ההורים?

האם הבית שלי, שבו גידלתי את ילדי, יכול להמשיך להיות "בית" גם אם אני לא שם?....

צטט: ענתנוי 2012-02-09 11:28:12

 

בית זה הבית של ההורים שלי. שתמיד היה בו רעש ילדים,חום, דלת פתוחה, עוגת שמרים נאפית בתנור, שכנה שניכנסת, שכנה שיוצאת (עם סוכר או ביצה , או סתם עצה טובה),חברים,מרק חם, חביתה, ספרים, מוזיקה, המולה טובה. אני מנסה לחקות את המודל הטוב הזה. הלוואי ואצליח קצת.

אם בית זה "מצב" אפשר לשמור על הבית גם בלי נוכחות ההורים?

האם הבית שלי, שבו גידלתי את ילדי, יכול להמשיך להיות "בית" גם אם אני לא שם?....

 

 הבית כאן היה במובן האווירה. הם יצרו אותה. גם כשלא היו בבית פיזית כמובן האוירה שאותה השכילו ליצור ,של בית חם, נישארה. וכך גם היום. אני מנסה לשמר את האווירה הזאת בביתי שלי. גם אם יוצרי האווירה או מובילי הדרך אינם נוכחים פיזית במקום שיצרו, האווירה הטובה שם. גם ההורים שלי,שיהיו בריאים,הביאו אות האווירה מביתם שלהם.

לפני מספר ימים לקחתי את ילדי לבקר את הבית שבו גרה סבתי. התרגשתי רק מלבקר שם, כי האווירה המדהימה שהיא הצליחה ליצר בטוב שלה , בשקט שלה, בנתינה שלה נישארה מבחינתי גם היום.

אני מוסיפה כא ציור שציירתי לזיכרה