חינוך גלובלי ואינטגרלי בחברה חופשית 

 

מטרות החינוך בחברה חופשית 

 

כעת, כאשר ישנה הסכמה רחבה לצורך ברפורמה רצינית בחינוך, עלינו לבחון בהקפדה את מה שעל בתי הספר להציב לעצמם כדי להשיגו, וכיצד הם יכולים להיערך בצורה הטובה ביותר כדי להגשימו. דבר זה דורש בחינה יסודית את טבעו של החינוך.

 

אולי המקום הטוב ביותר להתחיל בו הוא בלב העניין -- לאמור: כיצד אנשים לומדים. תהליך הלמידה הוא בעל מורכבויות רבות, אולם דבר אחד צלול כמים: כל אחד מאתנו, בכל גיל, לומד בצורה הטובה ביותר כאשר הוא מתמודד עם ניסיונות אמיתיים שהם משמעותיים עבורו. לא חשוב מה הנושא, עליו להתמודד עמו במישרין על מנת לשלוט בו.

 

עקרון בסיסי זה הוא כל כך ידוע, שהוא בקושי ראוי לתשומת-לב מיוחדת. כאשר הנך רוצה ללמוד כיצד לסרוג, הנך יכול: לצפות בסרטי וידיאו, לקרוא ספרים, לקחת קורסים -- אולם כעקרון, עליך לסרוג וככל שיותר תרצה להשתמש בדברים שהנך סורג, יותר סיכויים יש לכך שתתרכז ותעשה עבודה טובה. אותו הדבר הוא נכון לגבי כל אומנות (מקצוע) או מיומנות. זה נכון גם לגבי שפות. הנך חייב להשתמש בשפה הזרה כדי ללמדה; הנך חייב להיות, בראש  ובראשונה, באמת בעל מוטיבציה כדי להשתמש בה, אחרת הנך יכול לבלות שנים בלימוד שפה מבלי שתשלוט בה לעולם. (כמה מאתנו "למדנו" בתיכון במשך שנים אנגלית, או ערבית, ולמעשה לעולם לא הרגשנו שאנחנו באמת מסוגלים לשוחח בשפה או לקראה בנוחיות?)

 

חשיבותו של השימוש האמיתי בדברים שברצוננו ללמוד מודגשת עוד יותר במקרה של הלמידה המורכבת. למעשה, ככל שיותר מורכבת ההתנהגות אשר ברצוננו לשלוט בה, יותר חשוב הוא שנשתמש בה בהתמדה ושנתרגל אותה באופן חופשי. למשל, אין דרך אחרת ללמוד את המיומנויות החברתיות -- כיצד להסתדר עם אנשים מכל הסוגים -- אלא להיות מעורב עם מבחר רחב של אנשים במשך פרקי זמן ארוכים. כמובן, אפשר להיעזר ביועצים, בפסיכולוגים, בספרי הדרכה, ועוד. אולם כאשר מגיע הרגע המכריע, אנו חייבים לקיים יחסי-גומלין, ולהרבות בהם, על מנת לפתח את היכולת להיות חברים יעילים בחברה. עלינו להיות חופשיים להתחיל ולסיים יחסים, להתעסק עם אנשים בני כל הגילים ובעלי כל הרמות של מיומנות, ליצור קבוצות  ולפרקן, להשתתף בתהליכי קבלת החלטות, וכן הלאה.

 

זה מביא אותנו לשניים מהדברים החשובים ביותר אשר אנחנו רוצים שילדינו ילמדו בזמן שהם גדלים להיות אזרחים יעילים במדינתנו. האחד היא  ה י כ ו ל ת   ל ת פ ק ד  בחברה חופשית ודמוקרטית כשותפים מלאים בענייני הקהילה; חברה בה כל אזרח, ללא הבדל גיל, מין, צבע, דת או אמונה, מפגין כבוד מלא לכל אחד אחר, בה כל אזרח מתייחס לכל אחד אחר כשווה בכל העניינים. הדרך היחידה אשר יש בה ולו הסיכוי הקלוש ביותר שהמבוגרים יתפקדו בצורה כזאת היא להחזיק את הילדים, החל מהגיל המוקדם ביותר, בסביבה שהיא דמוקרטית ומכבדת, ואשר מתרגלת את שימושי החופש מהילדות ועד הבגרות.

 

כמה חשוב הדבר אפשר לראות במדינות הרבות אשר מגיחות מהעריצות אל החופש. פעם אחרי פעם אנחנו שומעים את הטרוניה שלאזרח הממוצע במדינות אלו אין מושג כיצד להתנהג בחברה חופשית, כיצד לכונן יחסים ולתפקד עם מוסדות דמוקרטיים, כיצד להרחיב את הכבוד ההדדי שאנחנו זקוקים לו בחברה פלורליסטית. גם במדינתנו אנחנו ערים יומיום לקשיים  שהאנשים פוגשים כאשר יש להתייחס בכבוד האחד אל השני, ללא אלימות, או עריצות, זדון ושרירות-לב.

 

לכן, נראה היה חיוני שבתי הספר שלנו יתפקדו כחברות חופשיות, ודמוקרטיות, בהן הילדים הם שותפים מלאים בהחלטות אמיתיות על בסיס יומיומי, ומשתתפים בניסוחם של הכללים, בתהליכים השיפוטיים ובתפעולה של קהילתם.

 

מיומנות המפתח השנייה אשר על ילדינו לרכוש בבית הספר היא  ה י כ ו ל ת   ל ח ש ו ב  באופן יצירתי ולפגוש אתגרים חדשים בכל פעם שהם מופיעים. לחשוב, כמו כל דבר אחר, אי-אפשר ללמד. זה כשרון מולד, הוא שייך למבנה עצמו של המוח, וזקוק לאימון ותרגול כדי להתפתח. המוח תמיד חושב; מה שצריך הוא לתת לו הזדמנות לפתח את מלוא יכולתו לפתרון בעיות. בדומה לאופן ששרירי הגוף מתפתחים כתוצאה מהשימוש בהם תוך כדי פעולה.

 

לא בזכות ההוראה הפרונטלית

 

מוח בריא זקוק לחופש הפעולה המרבי האפשרי כדי שיוכל להתחקות אחרי קווי המחשבה שלו. ככל שהאילוצים אשר יכפו על ידי אנשים אחרים יהיו פחותים, יותר סביר שהמוח יתפתח באופן מלא, ייחודי, ויצירתי. ואם יש משהו שאנחנו זקוקים לו במאה הזאת, זו יצירתיות, בניגוד לציות דמוי-הרובוט לכללים (אשר, הניסיון ההיסטורי מלמד אותנו שהוא, עלול גם להוביל לתופעת הפשיזם, עד כדי גרירת ההמונים לביצוע פשעים נגד האנושות).

 

ניסיונות אשר נעשים על ידי בתי ספר ללמד ילדים כיצד לחשוב הם סתירה במונחים. ברגע שהנך יוצר תכנית לימודים, מכל סוג שהוא, הנך כופה דרך מחשבה מעוכלת-מראש על מוח רענן, והנך מקטין את יכולתו לתפקד באופן עצמאי. בתי הספר להם מדינתנו זקוקה היום חייבים להיות מוסדות אשר נוטשים כל ניסיון להגביל את הרדיפה החופשית אחרי הידע שכל ילד, וכל מבוגר, נרתמים אליה באופן טבעי, ללא כל דרבון ו/או תמריץ חיצוני.

 

בתי-הספר להם מדינתנו זקוקה נואשות, כדי להבטיח חברה בת-קיימא של אזרחים יצירתיים, בעלי יוזמה, וחופשיים, הם בתי-ספר המנוהלים באופן דמוקרטי, ואשר מאפשרים לתלמידים חופש לעסוק בכל דבר שמעניין אותם. דגמים אחדים של בתי ספר כאלה קיימים בעולם כיום, והם מבשרים עולם חדש של חינוך.

 

קן רובינסון אומר, שכיון שאיננו יודעים לאן יוביל אותנו העתיד, צריך למצות מן הילדים את מירב הפוטנציאל הטמון בהם. במערכת החינוך הישראלית "יודעים" לאן זה הולך, ולכן צריך עוד כמה נקודות באיזה מבחן סטנדרטי. האישיות של התלמידים לצורך זה אינה אישיו.

גלובלי אינטגרלי מילים מפוצצות

למעשה טעם רע בפה הן מותירות

שכן אין אחד שמבין למה אתה חותר

מכל הבלה בלה בלה שאתה מחבר

התחלת בתאור יומך "המפואר"

שריק מתוכן ממשי זה מכבר,

כמו עכבר במלכודת אתה רץ משם לכאן

מנסה להספיק לתפוס הידך את הזמן

והזמן חולף במהירות רבה

ומשאיר אותך ללא סיפוןק ובתהייה

"מה אפשר לעשות? זה העולם שבו אנו חיים

אין לנו בחירה אלא לחיות לנסות לחיות טרם עוברים,

לנסות לתפוס איזה רגע של הנאה,

שמא גם אותה נחמיץ כמו את כל השעה."

ולמעשה העולם הזה שאותו תיארת בפתיחה

הוא עולם הזוי המתקיים בגלל הפסקה השנייה.

צריכים למצוא אלטרנטיבה שונה

אבל מה לעשות זה מה שיש כל שנה ושנה.

כלומר קבעת כבר עובדה

שלנו אין לשינוי כלל גישה.

ואני חיומפרנס את משפחתי,

כאשר רוב הזמן אני חי ומצא בביתי

ועובד מתי שאני בוחר לעבוד

וןמתאים את זצמני העבודה כל רגע עוד ועוד

למה שזקוקה משפחתי היקרה

כי עבורה אני חי בשמחה  רבה

ונאמר כפר פני הרבה אלפי שנים

שיחש לנו שתי ברירות באלו החיים

לחיות כמו מתים העוברים בסך עד מותם הסופי

ללא הפוגה, ללא רגי הנאה ואושר אין סופי

רק במחויבות שלי כלפי היקום ובוראי

בלי זכות לנשום ולחשוב בעצמי

ויש החיים כמו חיים באמת, כמו אני בעצמי

שבוחרים את הדרך שבה הם צועדים

וכל הזמן בוחרים וחושבים, אילו צעדים עכשיו עושים.

וצומחים מתוך אושר עילאי

ויוצרים ביסוס כלכלי

טוב יותר מכל ביסוס כלכלי אפשרי

ונהנים מחיים שמחים מאושרים.

ממש ממש כמוני.

אז מדוע בני הנוער את עצמם מחפשים?

כאן צדקת ידידי על מערכת השיעורים.

יש לעשות שינוי ואת הילדים ללמד לחשוב

לחשוב ולהחליט מה להם יותר טוב

מה הם באמת רוצים להשיג בחיים

וכיצד לשם הם להגיע מתכוונים

ואת זה ידידי היקר שביקרים

לעולם לא בבית הספר מלמדים.

את דרך החשיבה מה נכן לעשות בחיים

מלמדים אך ורק המורים הכי מוכשרים

את זה מלמדים רק ההורים.

כשהם לילדם מקשיבים

עם ילדם משוחחים

על הבחירה שבחיים.

כשהם שילדם זמן משקיעים

במקום לשבת בכורסא בוהים

בטמבלביזיה המרצדת בשלל צבעים.

וכשהילד מעלה רעיון דמיוני

לא אומרים לו היה הגיוני

אלא יוצתרים סביב הרעיון

שיח ודיון

וחוקרים את המשמעות

ואת היכולת ליצור ברעיון חיות

ללא שום גלובליות ואינטגרליות

אלא בשפה פשוטה, כך סתם בעברית,

כשהחוט המוביל הוא: אבא מקשיב,

אמא בהאזנה ובתמיכה

והילד מקבל ביטחון

לחיות את החיים נכון.

 

ומי שרוצה רעיון יפנה אלי לקבל תמיכה וסיוע

בכל אחד מימות השבוע

להוציא שבת וחגי ישראל

שהם קודש למשפחה ולעצמי.

kochavmeir@gmail.com

www.lifemax.net/kochavmeir

צטט: עופרנקש0 2011-12-24 18:37:41

 

בדרך כלל אדם יוצא מהבית בבוקר, לוקח איתו את הילד אם יש לו, שם אותו בגן, נוסע לעבודה, בדרך חזרה מהעבודה אוסף את הילד ואולי בדרך חזרה גם מספיק לקפוץ לסופר. בערב יש להורים חצי שעה כדי לקלח את הילד, לאכול איזה ג’אנק פוד, ובזה תם היום פחות או יותר. וכך מיום ליום וחוזר חלילה, ריטואל הקיום של חיים ממוצעים היום בזמננו.

 

תסלח לי, על מה אתה מדבר בכלל?

אני מכיר כמה וכמה וכמה הורים (כמו רוב האנשים, אני מתאר לעצמי), ו... תתפלא, אורח החיים שלהם והקשר שלהם עם ילדיהם אינם דומים כלל ל"ריטואל הקיום" העלוב הזה שאתה מתאר כאן. על איזה ג'אנק פוד אתה מדבר? מי אוכל ג'אנק פוד בבית? מה שאתה מתאר מתאים להורים מסוימים, אולי לשכבה מסוימת, לא לכולם.