צטט: דור-ים 2011-12-23 22:36:43

כשאוהבים - הכי טבעי לתת (ולקבל מעצם הנתינה). לכן ,לדעתי - הכל מתחיל מאהבה.

 

כאשר נולד ילד..והאמא  בהריון 9 חודשים..ואח"כ יולדת אותו ומטפלת בו..זו נתינה הרבה לפני אהבה..לא?

צטט: אופטימית זהירה 2011-12-23 23:19:54

זה קצת כמו הביצה והתרנגולת...

אהבה גורמת לנו לרצות לתת והנתינה מעוררת את רגש האהבה.

מצד שני, אני חושבת שאנחנו כן צריכים גם לקבל חזרה כדי "למלא את המצבר". נתינה אינסופית בלי קבלה (לא במובן החשבונאי והמתחשבן, אבל שתהיה הדדיות מסויימת) גורמת להתרוקנות ומדכאת את הרצון לנתינה.

 

אבל אם נתינה באה מאהבה כמו למשל נתינה לילד שלך..שבאה מאהבה..היא לא מרוקנת אותנו

צטט: יונת77 2011-12-24 09:18:20

אני מאמינה שמתוך המעשיים\התנהגות(נתינה) מתפתח הרגש:אהבה היא בעצם התנהגות.

נתינה כנה הנעשית מתוך מחשבה על הזולת, היא בעלת השפעה רבת עוצמה – היא מכניסה אותנו לתוך עולמו של הזולת ומאפשרת לנו לראות את הטוּב שבו. באותה העת, פירוש הדבר שאנחנו משקיעים חלק מעצמנו באדם השני, וכך מתאפשר לכם לאהוב אדם זה, כפי שאנחנו אוהבים את עצמנו.

מערכת יחסים משגשגת כששני הצדדים מחויבים להתנהגות אוהבת זה כלפי זו, המתבטאת בנתינה מתמשכת ובלתי מותנית. כלומר, אין די במילים ובאמירות ("אני אוהב/ת אותך") – עלינו להפגין זאת במעשיים ובהתנהגות.

נתינה גורמת לנו לאהוב..ל"שמור" על ההשקעה שלנו..ובאהבה את רוצה להעניק..להכניס 
השקעה בזה שאנו אוהבים..

אז בעצם את אומרת ששני המשפטים נכונים?

 

צטט: mafalda-w 2011-12-23 23:06:39

אני חושבת שאהבה גורמת לנתינה

 

ומה קורה עם ילד שלך? עוד לפני שאת אוהבת אותו את משקיעה בו.

9 חודשי הריון,וטיפולים,והנקות,עד שהוא מתחיל בכלל לחייך אליך..את בעצם מעניקה הרבה לפני שאת אוהבת את הילד..לא?

צטט: קליל 2 2011-12-24 21:31:50

צטט: דור-ים 2011-12-23 22:36:43

כשאוהבים - הכי טבעי לתת (ולקבל מעצם הנתינה). לכן ,לדעתי - הכל מתחיל מאהבה.

 

כאשר נולד ילד..והאמא  בהריון 9 חודשים..ואח"כ יולדת אותו ומטפלת בו..זו נתינה הרבה לפני אהבה..לא?

לא בהכרח...נתינה באה ממקום של בחירה...אני מאמין (או רוצה להאמין...)  שכאן זה רפלקס מותנה...

 

צטט: *Shmulik* 2011-12-24 21:57:50

צטט: קליל 2 2011-12-24 21:31:50

צטט: דור-ים 2011-12-23 22:36:43

כשאוהבים - הכי טבעי לתת (ולקבל מעצם הנתינה). לכן ,לדעתי - הכל מתחיל מאהבה.

 

כאשר נולד ילד..והאמא  בהריון 9 חודשים..ואח"כ יולדת אותו ומטפלת בו..זו נתינה הרבה לפני אהבה..לא?

לא בהכרח...נתינה באה ממקום של בחירה...אני מאמין (או רוצה להאמין...)  שכאן זה רפלקס מותנה...

 

לא הבנתי למה התכוונת..מה זאת אומרת רפלקס מותנה?

צטט: קליל 2 2011-12-24 22:06:07

צטט: *Shmulik* 2011-12-24 21:57:50

צטט: קליל 2 2011-12-24 21:31:50

צטט: דור-ים 2011-12-23 22:36:43

כשאוהבים - הכי טבעי לתת (ולקבל מעצם הנתינה). לכן ,לדעתי - הכל מתחיל מאהבה.

 

כאשר נולד ילד..והאמא  בהריון 9 חודשים..ואח"כ יולדת אותו ומטפלת בו..זו נתינה הרבה לפני אהבה..לא?

לא בהכרח...נתינה באה ממקום של בחירה...אני מאמין (או רוצה להאמין...)  שכאן זה רפלקס מותנה...

 

לא הבנתי למה התכוונת..מה זאת אומרת רפלקס מותנה?

 

הנתינה של האמא לילד הוא רפלקס מותנה...נתינה בעיניי היא נתינה אם היא ממקום של בחירה...

אם היא מתבצעת מתוך רפלקס מותנה או לחליפין (ולהבדיל...) מתבצעת כי לא נעים או ממקום אחר מאשר בחירה לנתינה, אז היא לא נתינה ממשית בעיניי...

צטט: ד ר ו ר 2011-12-24 16:07:19

שזורות זו בזו..

 

אם לשפוט על פי החתימה שלך,וסליחה שאני טיפה מחוספסת,לגביך התשובה ברורה.

 

אכן שאלה מעניינת.מרוב רעלת אספרסו לא ראיתי את הדיון הזה.. האם אתה שואל לגבי מי שנותן או מי שנותנים לו? יש הבדל...כמובן. יש שאוהבים ולא יודעים לתת.יש שנותנים ולא אוהבים.ויש שנותנים ואוהבים.ויש שנותנים מאהבה ויש שנותנים כדי להיות נאהבים.בקיצור,יש ויש.

נתינה נוצרת על ידי.. נתינה. אדם נותן הוא אדם נותן. הוא נותן מעצם קיומו, מאישיותו, בידיעתו שנתינה עושה טוב גם לו וגם לאחרים. אדם נותן עושה זאת גם בקשר שלא אהבה, של אהבה זוגית או אהבה לילד או לחבר, וגם בחיים בכלל. אדם שאינו נותן מתקשה לעשות זאת גם במקומות של אהבה. ואת המסקנה אני משאירה לכם...

צטט: לחפשולאבד 2011-12-24 23:24:43

אכן שאלה מעניינת.מרוב רעלת אספרסו לא ראיתי את הדיון הזה.. האם אתה שואל לגבי מי שנותן או מי שנותנים לו? יש הבדל...כמובן. יש שאוהבים ולא יודעים לתת.יש שנותנים ולא אוהבים.ויש שנותנים ואוהבים.ויש שנותנים מאהבה ויש שנותנים כדי להיות נאהבים.בקיצור,יש ויש.

 

אני מדבר על זה שנותן 

לזה שנותנים לו יותר קל לקבל ולאהוב

לא זה ולא זה.

 

נתינה=אהבה