ללא חפירות מיותרות, אני מתעוררת מוצאת עצמי ממש לבד, אמא ניפטרה לפניי כמה חודשים, ואני לבד , לא עושה כלום כדיי לפתור זאת, כי אני מתה מפחד, ולא יודעת אך,
מתחילה עם המשפחה: אח אחות אחיינים,
רק אתמול הם אחייניי היו ילדים קטנים, שהיום הם עצמם הורים לילדים גדולים, מה עושים?
יודעת לתרץ ולאמר ש"לטנגו" צריך שתיים, ולמה רק לי מפריע שאין קשר? מה להם זה לא מפריע? מחפשת לברוח מההתמודדות,
נגמרו התרוצים, ולבד לא רוצה להיות, והקשר הקיים הוא מפגשים משפחתיים, היי היי , כולנו נוצצים, ואני עולה על פוזה שהכל אצלי בסדר, ובסוף הערב ביי, עד למפגש או הארוע הבא, אלו לא יחסים,
כל כך מקנא באלו ששני אחיות יוצאות לקניות יחד, ואפילו באלו שרבות, או מלוות אחת לשניה, ממש מקנא, ורוצה גם,
הפחד מאך שרואים אותי, והתוצאה עצובה, שלא שתפו אותי בעניין בריתה, או הריון, של אחת מהאחייניות, וזה רק מצער אותי, כי אני מאוד אוהבת את המשפחה, וכניראה שלא אפשרתי להם להתקרב, והנה התוצאה, עבודה רבה מחכה לי בעניין,
מתה מפחד אבל חייבת את זה לעצמי, רוצה להיות שותפה, הריי אני הדודה הצעירה והגזעית, אז מה קרה כאן? בלי לשים לב פספסתי,
הטיפול באמא וההתמסרות הטוטאלית שלי אליה, לא יכולתי או היה לי זמן בכלל ליחסיי משפחה, ועוד היו לי טענות, ובחרתי להפגע בשל יחס שלא השתתפו איתי מספיק לטעמי,אז אני כנראה נימצאת במקום שבחרתי להיות בו,
חייבת לתת הזדמנות לי ולעשות הכל כדיי שיהיה קשר טוב , משפחה דבר חשוב מאוד, ובכלל
אלו שהיו אתמול ילדים קטנים, גדלו ונהיו לאנשים שבעצם אני לא מכירה אותם, צר לי על כך
אילנה פונטיאק
הוספת תגובה על "הם שלך ואתה לא מכיר אותם"
נא להתחבר כדי להגיב.
התחברות או הרשמה