ברבי שבורה, גם אני חושבת כמוך בדיוק.

יש לכך מחיר נפשי כבד מאוד. עובדה היא שהאמא הזו אמרה בסוף התוכנית שהיא לא מתכוונת להביא יותר ילדים. שמעכשיו היא תהיה אמא לשני הילדים שלה ושהיא מאחלת לעצמה בעתיד זוגיות.

המחיר כבד מאוד יותר מהמינוס בבנק, ללא ספק. לא לכל דבר יש מחיר.

אבל אם האמא הזו מסתכלת על החסד המופלא שהיא עשתה, וכך היא ראתה בזה, וכך היא גם אמרה בסופרמרקט, שהיא פונדקאית ושהיא עושה זאת בשביל מישהי אחרת שלא יכולה להרות. היא ראתה בכך זכות גדולה, ואני תקווה גדולה כי אלוהים ישגיח עליה ויתן לה זכויות גם, ושיעזור לה ולילדיה ושתהיה לה את הזוגיות שהיא מאחלת לעצמה. אמן.

צטט: ברבי שבורה 2011-12-24 18:28:00

לורי, שום חמלה ושום נעליים. אין בעולם אף מקרה של אם פונדקאית שעשתה את זה ממניעים אלטרואיסטים כלפי זרים ללא מצוקה כלכלית. (להוציא כמה מקרים נדירים של בנות משפחה שעשו את זה עבור קרוביהם).

שום דבר שאנו עושים בחיים לא נובע אך ורק ממניעים אלטרואיסטים! תמיד יש לכך איזשהי "טובת הנאה" גם עבורנו, ולו רק "הרגשה טובה". תמיד המניעים מעורבים.

היא עושה את זה גם תמורת כסף וגם עוזרת לזוג באופן שבאמת לא הרבה היו מוכנות לעשות.

אם היא רק היתה מקריבה מעצמה זה היה בסדר יותר?

למה להיות "קדושה מעונה" זה דבר נעלה??

מה הבעיה עם מצב שבו שני הצדדים מרוויחים?

היא הרוויחה כסף, הם הרוויחו ילד, כולם מרוצים. מה הבעיה פה?!

אני חייבת לציין שהגישה הזו נשמעת לי מאד "פולנית".

את בסדר רק אם את סובלת...

אין לאף אחד מאיתנו זכות לשפוט מישהי אחרת במצבה... כל עוד שאנחנו לא נמצאות שם...

אמהות זה משהו פנימי שכל אחת מרגישה שונה לגביו...  ולכן אנחנו לא יכולות לשים את עצמנו בנעליה.

במידה ואני הייתי במצב כלכלי גרוע כמוה, והייתי צריכה לפרנס את ילדיי - בטוחה שהייתי עושה הכל עבור זה...

חג אורים שמח מלא אור ואהבה

סיגל

צטט: אופטימית זהירה 2011-12-24 18:34:19

צטט: ברבי שבורה 2011-12-24 18:28:00

לורי, שום חמלה ושום נעליים. אין בעולם אף מקרה של אם פונדקאית שעשתה את זה ממניעים אלטרואיסטים כלפי זרים ללא מצוקה כלכלית. (להוציא כמה מקרים נדירים של בנות משפחה שעשו את זה עבור קרוביהם).

 

 

היא הרוויחה כסף, הם הרוויחו ילד, כולם מרוצים. מה הבעיה פה?!

 

את בסדר רק אם את סובלת...

לא.אבל על כך נאמר "חכם יודע לצאת ממצבים שנבון לא היה נכנס אליהם מראש". האנושות פה לא נוהגת באופן נבון. אני אחזור על זה שוב- תופעת הפונקאות מביאה להמון רעות חולות בעולם. בישראל (עדיין) יש שמירה על איזשהי מוסריות בנושא,אבל רק אלוהים יודע לאן זה יוביל בסוף. בהודו כבר יש סחר בנשים לצורכי פונקאות. רובן לא עושות זאת מרצון חופשי, אבל ישראלים רבים קונים ילדים מחוות הולדה אילו כי הרצון שלהם בילד חזק יותר מהצורך להיות אדם מוסרי. אילו לא ערכים שאפשר לגדל לאורם אדם !

צטט: סגולסגול 2011-12-24 16:21:11

אני חושבת אחרת. ומה שישר עולה לי לראש זה דוגמא מעמיתה לעבודה שילדה תינוק מת בחודש התשיעי ובעצם גם היא התמודדה עם סוגייה "מבלבלת" מול ילדתה הקטנה שהיתה בת 4 באותו הזמן. מה להסביר לילדה? למה אין תינוק בסוף? בחיים קורים כל מיני דברים שלעתים ההסבר "גדול" על הילדים. אז מסבירים להם ברמה שמתאימה לגילם. וכשיגדלו מסבירים בצורה "אמיתית" יותר. וגם אם זה נעשה משיקולים כלכליים, עדיין יש בזה גדולה ענקית שאישה תעבור הריון ולידה עבור זוג אחר ושלא כמו שנרמז כאן - אין דבר כזה שאישה לא תיקשר לעובר שהיא מגדלת ברחמה. אם פונדקאית עוברת התמודדות מאוד מאוד קשה להיפרד מהתינוק הזה ועוד מבלי שיתנו לה אף לגעת בו ולהיפרד ממנו.

הבעיה כאן היא שמראש היא אמרה לילדיה כי הילד לא יהיה שלה והם ראו אותה בכל התהליך ההריוני - הבטן התופחת וכ"ו. מה שקרה עם האישה שאת מכירה זה דבר שגם היא לא היתה מוכנה לו והטראומה היתה שלה ושל ילדיה (וכמובן גם של בעלה) - זה לא היה משהו צפוי וידוע מראש.

במובן הזה אני חושבת שזה היה תהליך מאד מבלבל לבן שלה ובנוסף האופן בו היא דיברה בשמו והכניסה לו מילים לפה הראה כי לא רק שהוא לא מבין וזה גדול עליו, אלא שהיא גם מקשה עליו עוד יותר במקום להקל. והיא ממש לא הסבירה לו ברמה של ילד בן שש..

צטט: אופטימית זהירה 2011-12-24 16:22:50

אני לא הייתי עושה את זה (עובדה היא שלא עשיתי את זה...) אבל בהחלט יכולה להבין מי שכן בוחרת בדרך הזו.

היא לא מוכרת תינוק שלה, התינוק מלכתחילה לא שלה. התינוק "עשוי" מביצית וזרע של הזוג. אין בעובר שברחמה כלום ממנה.

היא מעין אינקובטור אנושי ותו לא, ולכן יש לה אפשרות להתנתק ממנו רגשית.

אני לא חושבת שיש פה מקום להשוואה לנערת ליווי. לא מבחינת המעשה ובטח שלא מבחינת התמורה.

800.000 ש"ח חוב לגורמים מפוקפקים (אפילו אי אפשר הרי להשוות את זה למשכנתא) זה סכום אסטרונומי שלשמחתי מרביתנו אפילו לא יכולים לדמיין מה זה לחיות עם כזו חרב על הצואר. אני חושבת שבמקרי קיצון כאלה אנחנו נוקטים בכל דרך אפשרית כדי לצאת מזה ולהציל את עצמנו ואת ילדינו.

נראה לי שתמיד יש התקוממות נגד אישה שמשתמשת בגופה כדי להשיג כסף.

לעשות סקס תמורת כסף זה בזוי, אבל לעשות סקס מזדמן עם "כל דכפין" בחינם זה מתקבל על הדעת. מקסימום יגידו שהיא שרלילה... מי אמר שלעשות סקס מזדמן עם כל אחד בחינם זה מתקבל על הדעת????

אשה שנכנסת להריון כשהיא מחוסרת כל ומוסרת אותו לאימוץ- זה מתקבל על הדעת. לא בהכרח..אבל להכנס להריון ולמסור את התינוק (שהוא בכלל בכלל לא שלך מראש!) תמורת כסף-זה מקומם.

לתרום כליה זה מעשה אצילי. למכור כליה זה בזוי. את מאד נוטה להכללות.

וכו', הבנתם את הרעיון....

תחשבו על זה...

אני לא מסכימה עם זה שאם אין בעובר שברחמה כלום ממנה, זה מקל להתנתק ממנו רגשית. בכ"ז את מכילה אותו במשך 9 חודשים, שזה כמעט שנה! את מאכילה אותו דרך חבל הטבור, את צופה בו במוניטור, את מתקשה לישון בלילות ככל שההיריון מתקדם, יש לך בחילות ובקיצור כל התופעות, ההורמונים והרגשות של היריון.

נכון שבראש את יודעת כל הזמן שהוא לא שלך, אבל בין השכל לרגש יש מרחק רב.. ואני לא חושבת שכל אישה מסוגלת לעשות זאת.

צטט: מישהו 1 2011-12-24 17:11:58

את האעון בעניין הילדים את יכולה לטעון גם לגבי משפחות אמנה. הוא לא אח שלכם למרות שאתם צריכים להתייחס אליו ככזה. אנחנו מקבלים כסף על מנת לגדול אותו ויום אחד הוא יעלם. אז גם להיות משפחה כזאת זה לא נכון מוסרית? נראה לי קל יותר להסביר שאמא עובדת "כמטפלת" לתינוק מאד קטן שעדיין לא נולד.

עבורי גם משפחות אומנה הן דבר בעייתי. למעשה כל דבר שאינו טבעי וקצת "מעוות" בענייני ילדים, בעייתי בתפיסה שלי וזה לא בא ממקום שיפוטי! אין באפשרותי לשפוט אף אחד על מעשה כזה או אחר ולכן מראש הצגתי את גישתי האמביוולנטית לסוגיה.

צטט: לורי שםטוב - ע.ל.י.ה 2011-12-24 17:35:45

היא לא תכננה את ההריון הבא.

 

אמרה שהיא מחפשת זוגיות והיא לוקחת חופשה ארוכה עם הילדים שלה.

זה לא נכון! בסוף הכתבה ציינו בפירוש כי היא כבר מחכה לשיבוץ לזוג הבא. זה היה בקושי 3 חודשים אחרי הלידה.. ומה ירגיש עכשיו הבן שלה??? שוב אמא בהיריון ושוב אין זכר לתינוק בבית???

 

היא עשתה זאת בנתינה אדירה. חבל מאוד שלא היתה כלפי האמא נתינה, והם לא הפגינו חמלה כלפי האישה הזו, והשתמשו בה רק כרחם להשכיר. האשה הזו היא מעבר לרחם, היא גדושת הורמונים אחרי לידה, והיו חייבים לשים את התינוק על החזה שלה כדי שתיפרד ממנו. היא לא היתה נקשרת אליו, היא רק היתה צריכה לראות אותו, חיבוק ונשיקה ושלום. זה כל מה שהיה נדרש מהם.

 

כל כך בכיתי כשראיתי איך הם לקחו את התינוק ואיך האמא מובלת במיטתה למחלקת יולדות, כשלמעשה היא סיימה את תפקידה. אבל לא ראיתי שהיא בכתה.. היא צ'יק-צ'ק יצאה מבית החולים והשאירה את הכל מאחוריה - ושוב, אני לא שופטת אותה, רק שנראה לי שאת יותר רגישה ממנה.. ולכן דעתי מתחזקת כי מעט מאד נשים יכולות לעשות דבר כזה. נדרשת איזושהיא יכולת של הדחקה וניתוק עצום בין הרגש לשכל.

 

אני מקווה מאוד שאמהות שמתכננות להיות פונדקאיות ידרשו את הסעיף הזה שמאפשר להן להיפרד עם מסירת התינוק והמינימום שבמינימום זה לשים את התינוק על האמא.

 

אני מקווה מעומק לבי, שתהיינה נשים שתסכמנה להיות פונדקאיות כדי לעשות את החסד המופלא הזה עם נשים שהטבע לא נתן להן יכולת ללדת. אין חסד אדיר יותר מזה.

 

להיות אמא זו זכות גדולה.

 

התרגשתי מאוד מהסיפור הזה ושמחתי מאוד שהאישה הזו גרמה אושר שאין לו מחיר למשפחה אחרת.

 

אם גם את זקוקה לאמא פונדקאית, אני מאחלת לך הצלחה ושתחזרי הביתה בידיים מלאות.