הי,
ככול שיהיו יותר מכונים ומוסדות כך תתפתח התרבות כאן נכון לעכשיו המקום שומם מבחינה תרבותית!

 

נ.ב.

העיניין הוא שעל מנת להיות אמנים לא צריך את המעטפת האקדמית הזאת!

צטט: מציירת 2011-12-31 11:47:57

מה שכתבת כאן הולך איתי כבר כמה ימים. אני ואפסי.. הייתי במוזיאון תל אביב (עם המשפט הזה שלך) התענגתי והתרחב ליבי מתערוכת האומנות הישראלית שמוצגת באגף החדש. מהשיח בין האומנים השונים מנקודות המבט השונות שכולן משקפות את האהבה לנוף של כאן מאז ועד עכשיו. אהבתי את רייזמן את סימון את לאה ניקל ואת אריה ארוך את יהודית לוין ואת גרוס המופלא את רפי לביא בשתי עבודות נהדרות..ועוד ועוד. אומנות ישראלית. הם חיו כאן. הם שוחחו ביניהם מן הקירות. היה שם עושר שמקורו בחוויות משותפות בכמיהה מוכרת בשפה אחת. זיהיתי את עצמי מעל הקירות. ראיתי שפע וראיתי נדיבות אומנותית (ענווה? הסבירי לי, איך היא באה לידי ביטוי? ) כל אלה רוממו את נפשי!

ברור, אפשר לנהל ויכוחים נוקבים בפורום הזה (אני מנסה להמנע) על ככ הרבה סוגיות וזוויות אבל למה אי אפשר לקחת צעד אחורה (מדי פעם) ולחכוך ידיים בהנאה ממה שהצליחו לברוא בכל כך מעט שנים? אין לנו היסטוריה תרבותית של מאות שנים אין לנו מהפכות תרבותיות גדולות  להתרפק עליהן אבל מה ששלנו הוא שלנו. זה גם משהוא.

ואת? אמנית ישראלית. מה מקומך? האם את נוכחת נפקדת? אין לך אמירה? אין לה שום השפעה וגם לא תהיה?

ולמה מה שאמרת הולך איתי כבר כמה ימים? כיוון שאני כן מסכימה עם מה שאת כותבת כאן בדרך כלל והפעם לא הבנתי.

 

אהבתי את דברייך אלה מאד.

מה שהצלחנו לעשות כאן בהיסטוריה קצרה של 60 שנה, זה נפלא. אנחנו יכולים להשוות את עצמינו רק לעצמינו ולא לשום דבר אחר. רק כך צומחת תרבות. ולנו יש הרבה עבודה, ורבים עושים אותה.

 

 

הנה, אנחת רווחה לשנה החדשה. לא כל מה שאני חושבת וכותבת נמצא בקונסנזוס. אני מקווה, שרון, שאני זכאית לדעתי הלא-מנומקת, גם אם זה נראה כמו דיבורים בעלמא. דיברתי על רגשותי ועל תחושותי וצר לי שזה מטריד כל כך. יש לי הערכה רבה למה שעושים אמנים - בודדים, פה ושם - בארץ, אך בעיקר אני שמחה כשהם עוזבים אותה כדי להתחדש, ללמוד ולהרחיב אופקים והשכלה בעולם הגדול. איך אומר השיר? בלונדון יש אמנות מצוינת והחיפוש נעשה יותר נוח. ;) ואני מדברת בתור צופה בלבד, לא בתור אחת שעושה - לפעמים - ציורים.

צטט: רונתי 2011-12-26 21:01:24

את רוצה את התשובה הארוכה או הקצרה?... לדעתי - אמנות ישראלית סובלת מהיעדר מסורת, היא קצרת ימים, אין לה כמעט היסטוריה והיא הומצאה יש-מאין לפני כמאה שנה. אני מרגישה, חשה, חושבת, שהענף הזה הקרוי אמנות ישראלית נתלש מן העץ, מסרב להיות חלק ממנו.

אני לא מנסה להטיף לכלום, אלא רק לחלוק ולשתף במה שאני אוהבת, מרגישה, וחושבת. את טוענת שכתבתי על ענווה פעמיים? אני חושבת שכתבתי על זה לפחות עשרים פעמים. אני מדברת על ענווה של אמנות ושל אמנים, לא על טענות שמועלות כאן בפורום. ענווה אינה היפוכה של יהירות, כי אמנים טובים רבים היו שחצנים לא קטנים. אפשר גם לקרוא לזה כנות, אבל זה לא רק.

מאמנות אני דורשת שלא תהיה מנופחת ובומבסטית, או מלווה בטקסטים עתירי מלים, בלי לתת לי את החוויה שתעביר אותי לרגע למחוזות שמימיים.

בקשר למיזם - אני מאוד אוהבת את גדעון עפרת. הלכתי לכל התערוכות שאצר בזמן לאמנות הזכור לטוב.

 

 

רונתי

שמח לקרוא את תגובתך

הכנה והמפוכחת על האמנות

המקומית.