רק אם נרצה להחזיר עטרה ליושנה אז זה אכן יקרה, והחינוך יחזור להיות כלי, אמצעי, עבור האדם ועל האדם, כיצד למצוא את דרכו בעולם הזה, ובדרך הטובה ביותר. חינוך כמו העולם התפתח בעיקר מבחינה חומרית טכנולוגית, ולכן התאמנו את המערכות כולן כולל החינוך לכך. החינוך הפך למכשיר מקצועי העיקרו, של השגים, תחרות, והצטיינות פרטית. וללא זה לא היינו יכולים להגיע לאן שהגענו, אבל גם צריך להבין שכל זה היה מתאים עד אתמול.

היום יש דחף התפתחות חדש בעולם של האדם עצמו, של הנקודה הפנימית הנפשית שבנו, שמחפשת את הקשר למטרת ותכלית החיים. זה העקרון המנחה של העולם המתחדש. כולם לא צריך להשתנות היחסי הגומלין החומריים, כלום לא צריך להשתנות ביחס הטבעי הפרטי של כל אחד. אלא הבין קשרים, יחסי הגומלים ההדדיים בינינו אמורים להשתנות. וכל זה תוצאה של העולם הגלובלאלי ואינטגרלי שמתקרב אלינו.

החינוך הוא הכלי היחיד שיכול להכשיר אותנו לכך, לקראת שינוי, לקראת פרדיגמה חדשה. חינוך היה וישאר האמצעי שמאפשר את ההתקשרות הנכונה בנינו, לא מקרי שדרגת האדם נקראת מדבר. על שם השפה, הכלי דרכו אנחנו אמורים לבסס שינויים רצויים, לא דקורטיביים. דור הילדים של היום הוא תוצר חדש של שאלות חדשות, מאותה נקודה פנימית. חיבור הנקודות חיבור האינטרסים, חיבור הדדי, חיבור כל הקצוות, חיבור אל מטרת ותכלית החיים, אלו השאלות החדשות של הדור החדש, של העולם הגלובלי אינטגרלי. ככל שנפנים ונלך לקראתם כן נקצר את תהליך המעבר ונחסוך מעצמנו הרבה סבל. לכן היום יותר מתמיד החינוך נצרך להמשך התקין של העתיד, כי במיוחד בזמני מעבר, בא הביטוי והצורך הרב בחינוך, כמכשיר מעצב של דמות האדם של מחר. אחד הדרכים הלגטמיות לזרז את התהליך הוא שיתוף הדור הצעיר בתהליך, ויצירת דינמקה משותפת של חינוך משולב בין המבוגרים והילדים, בחיפוש המשותף של עתיד טוב יותר.