המשפט הזה הופיע בראיון עם רפי אדר, קראתי בכתבה שהופיעה בגלריה -יום שישי של עיתון הארץ 7/12/07

http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/932010.html

רפי אדר הוא מסעדן (פרונטו) , במאי, מוסיקאי ועוד.

בכתבה הוא מדבר על הדיסק החדש שהוא הוציא לאחרונה, אבל גם דן בהתפזרות בכיווני המקצויע שלו.

אותי הכתבה עניינה מהזוית של ניהול קריירה אישי.

דר"כ אנו דנים פה בקריירה בלשון יחיד. והנה כאן מסופר על אדם שלדעתי מצטיין בכל דבר שהוא עוסק: משל המסעדה שלו גם קיימת 17 שנה, וגם הוא זכה באות הצטיינות מאיטליה עובדה שמראה על התמדה ומצויינות.

ועושה פעולות במקביל.

נשאלות שתי שאלות:

1. מה זה אומר על ניהול מקצועי ואישי שלנו? האם אנו חייבים ליצור מסלול יחיד ומכוון מטרה, או שאפשר לקיים מסלול חיים כזה שמאפשר שילוב.

2. מה הסיכון בזה, או שיש יותר יתרונות? אני אישית רואה יתרון של גיוון מקצועי רב. אבל לדעתי אדם כזה חייב באופיו להיות מאוד חברותי, כי בהתפזרות קריירה נדרשת עזרה חברתית גדולה יותר.

אשמח לשמוע חוות דעתכם.

היי,

אני יכולה להזדהות עם ההתפזרות הזו.

אני חושבת שכל אדם סקרן מטבעו וכילדים התעניינו כמעט בכל דבר : בטבע, באנשים, בחפצים, בחיות, בצעצועים, מאכלים וכו'. כל אירוע חדש היה מאורע מרגש.

כשאנחנו מתבגרים, מתישהוא אנחנו נדרשים " למצוא כיוון " ( ולא " כיוונים " ) ואני חושבת שהגישה הזו גורמת לנו להצטמצם ולעצור את הסקרנות הטבעית שלנו ועקב כך- את היצירתיות.

מובן שיש אנשים שנמשכים לתחום מסויים אולי יותר מתחומים אחרים ולעיתים , במעמקי נשמתם הם היו רוצים להיות " עוד מישהו " , רופא שחולם גם על הופעות מוסיקליות , שחקן שחולם גם להיות מורה, מורה שחולם להיות נגר וכו...

היום, כשתוחלת החיים עלתה, אני רואה הזדמנות אדירה לנו לפתוח את הראש והלב לעוד עיסוקים . גם אם זה אומר להעצים איזה תחביב שלנו, גם אם זה לעסוק כמה שעות בשבוע במשהו שאנחנו מאוד אוהבים ואולי זה יצמח לעשייה שלמה...

בטוחני שהאדם מלא יכולות .ההזדמנויות הן בלתי מוגבלות והכל אפשרי.

רק להעיז ולתת לראש לעוף...

חג שמח, יש עוד זמן לאיזה נס, לא ?

גלית

ברוב המקרים הנסיונות לעשות גם וגם וגם (במיוחד כשמדובר בתחומים שהקשר ביניהם הוא רעוע כמו מסעדנות ומוזיקה) נגמרים בהרבה דברים לא גמורים ולא מוצלחים.

הדרך לעניות דעתי היא לעשות דבר אחד טוב ולהשתעשע בדברים האחרים בלי הרבה יומרות אלא בעיקר בשביל ההנאה.

האם יש כאן בקהילה אנשים שעובדים במקביל, ומנהלים מספר קריירות מקצועיות בפרקי זמן שונים?

למשל כמו שהצעת גלית- רופא שהוא גם מוסיקאי?

האם ההנחה שלי שאופיו של האדם במקרה זו, כאדם בעל אופי חברותי עם פתיחות לסביבה, נכונה?

אשמח לשמוע מקרי אמת.

עם כל הכבוד לאדר, מה שמצטייר מהכתבה זה יוצר מתוסכל מעט שעל מנת להתפרנס הוא גם בעל מסעדה. כמי שמכיר את התחום מקרוב (מהצד אומנם, כבעלה של שפית ובעלת קייטרינג) אני יכול להעיד שיש הבדל גדול בין להיות בעלים של מסעדה, טובה ככל שתהיה, ובין לעבוד בה כשף או כטבח. זאת עבודה קשה מאוד הדורשת מסירות והתמסרות.

בעל מסעדה אולי עוסק בצדדים האדמיניסטרטיביים שלה או ביחסי ציבור (כנראה שזה המקרה אצל אדר) אבל הוא בטח לא מבלה כל היום מאחורי הסירים. גם אם המסעדה שלו מעולה, קרוב לוודאי שזה בזכות השפים ולאו דווקא בזכות כישוריו כמסעדן. כישרונו היחיד במקרה זה מסתכם בבחירה נכונה של השף ואולי החלטות בנוגע לתפריט.

נראה לי שההצטדקות שלו באשר ל"התפזרות" ול"פגיעה בקריירה" באה לכסות על העובדה שהוא כנראה יוצר בינוני ולכן לא "כבש" את המצעדים עד היום. אגב, כל מי שיצירתו מסתכמת בגרסאות כיסוי לאחרים חשוד בעיניי כיוצר בינוני ותו לא.

אני מחזיק בדעה שעל מנת להיות בעל שם בתחום מסויים, עליך להשקיע בו. אם כבר להתפזר על פני מספר תחומים כדאי לדאוג שיהיו לפחות משיקים.

מתוך נסיון ומתוך היכרות עם נשים רבות בעלות עסקים, כתבתי ספר העוסק בסוגייה זו - 'נשות הבמבוק - פיתוח קריירות לנשים'.

הספר מדבר על פיתוח 3 קריירות במקביל, 3 תחומים שונים שאם אנו לומדים כיצד לפתח את כולם במקביל יש לא רק פרנסה, אלא גם סיפוק ותחושת מיצוי עצמי. שלושת הקריירות הן: קריירה מעשית, קריירה רוחנית וקריירה מאתגרת. יכולה להיות חפיפה בין תחומים ויכול להיות גם שלא.

נושא ניהול הזמן כדי להספיק לפתח את שלושת התחומים חשוב מאוד וכן תכנון לטווח הארוך. את הספר כתבתי עם שותפתי ויש בו תרגילים רבים, כך שמי שקורא, יכול בעצם לעבוד עם עצמו ולעזור לעצמו 'לסדר' את המחשבות ולצאת לפעולה. אפשר להצליח. 

מאריון, אינני יודע אם אני מתאים להגדרה שלך?!  מכל מקום, למי שקורא את  הפרופיל האישי שלי ואח"כ את הבלוג שאני כותב (המייצג טפח מההתעסקות שלי בנושא) מגלה מיד "פיצול אישיות".  אני לא חושב שאפשר לקרא לכך קריירות מקבילות.  מה זאת קריירה? האם זו רק ההתעסקות בדבר שמביא להכנסה כספית?

מספר השעות ביממה הוא קבוע, וככול שאדם בוגר משקיע יותר זמן בתחום אחד, זה בא על חשבון הדבר האחר - זו עובדה מתמטית פשוטה.  אבל לפעמים גם בחלוקה, ישנם הישגים, גם אם הם לא "אסטרונומיים" - זה תלוי באדם, בסביבה שהוא נמצא במזל ובתחום עיסוקו.  יכול אדם להחליט להתמיד בתפקיד בכיר ולא לקפוץ קדימה לתפקיד בכיר יותר כי הוא במתכוון רוצה לפנות לו את הזמן - גם לדבר האחר.

השאלה שאני שואל את עצמי היא לפעמים מה בא לפני מה? אין ספק שישנו עיסוק אחד מוביל המביא את מקסימום ההכנסה והשני משתרך אחריו.  האם זה תמיד ימשיך כך או אולי יתהפכו היוצרות - לא יודע.  אין ספק שהעיסוק השני - הוא "הבוער" - כי הרי הוא נעשה כמעט בהתנדבות ועל חשבון העיסוק המכניס.

לדעתי זה טוב להתפרק מתוך התחום המסויים לעוד כמה כיוונים

כי אז חוזרים בצורה רעננה ורואים פינות אחרות לשיפור ולהעצמה.

כי לחפור כל הזמן באותו כיוון זה מתיש.

ממש כדאי להרים את הראש ולנשום עמוק.

להנות מהדרך.

גם ככה כל מה שנעשה יישק באיזה שהוא אופן בדבר אליו אנו שואפים.

ולכן זה מוסיף המון.

רחל בנגורה

תיפוף וריקוד אפריקאי

www.bangoura.co.il

לפעמים זה לא ענין של בחירה מודעת או בחירה בכלל, ולפעמים זו דרך הביטוי העצמי הנכונה ביותר לאדם מסוים, וכידוע יש דרכים רבות לחיות את החיים נכון :)

שלום מר יהודה ה.

אם העיסוק השני הוא הבוער כדבריך, אז איך מרגישים בלב/בנפש כאשר בפועל רוב היום מוקדש למשהו שפחות מעניין? מה מחזיק אותך- ואת אנשים אחרים במקום העבודה: איזה אתגרים בונים שם כדי לקום עם חשק בבוקר?

מה שעלה כאן בעיקר הוא ההתמודדות עם עיסוק אחד, משני ברמת העניין, אבל ראשוני ומחייב ברמת השעות.

אני רוצה להעלות נקודת מבט אחרת, אישית כמובן: מצב בו שני תחומי הקריירה אינם משיקים או קרובים (אלא ברמה שכל תחום משיק לכל תחום ותמיד אפשר למצוא מכנים משותפים) אבל שניהם ראשוניים מבחינת עניין ושניהם מחייבים באותה רמה.

בין שבע בבוקר לחמש-שש-שבע-שמונה-תשע בערב אני מנהלת מוקד טלמיטינג בחברת פיננסים, בלילות, בשישי-שבת, בכל רגע וזמן פנוי אני כותבת, עורכת, מעבירה סדנאות ומייעצת לתסריטאים מתחילים. זאת קריירה, בדיוק כמו הראשונה ואני מקדישה לה המון זמן, כמעט זמן שווה ערך לראשונה, בקידום עצמי, זמן יצירה וכדומה. פשוט, השעות יותר גמישות. זה ההבדל העיקרי.

איך מסתדרים? כשאוהבים את מה שעושים ורוצים לעשות את מה שאוהבים, מסתדרים ומוצאים זמן. הכל עניין של ניהול נכון כפי שנכתב כבר לפני. חוץ מזה, גיליתי שככל שעושים יותר כך יש יותר אנרגיות, לא פחות.

אני מעדיפה התפזרות על פני מספר תחומים היות וכך משיגה גיוון ועיניין גדולים יותר, ביטוי רחב יותר לצדדים של אישיותי ומענה לצרכיי הנפשיים.

ברור לי שיש לכך מחיר: מי שמתפזר, מי שמקדיש זמן קצוב במשרה חלקית לתחום עיסוקו מוותר מראש על אפשרויות קידום  (נכון בעיקר לשכירים). בכל אחד מהעולמות האלו סביר להניח שלא אגיע לתפקיד ניהולי שדורש נוכחות רבה, אך מקצועית לא חושבת שאפול ברמתי לעומת אחרים ואולי אפילו להיפך כיוון שבאה מתוך אהבה ומימוש של חלומות. נידמה לי שעובד מסופק יניב תפוקה רבה יותר לעומת עובד שחוק ומתוסכל.

 אני מתכנתת שמעוניינת ללמוד תחום נוסף מעולם התראפיה ולשלב מישרה חלקית בתכנות ואת יתר הזמן לעשות בתחום התראפיה.

אני מוצאת את זה כמעט בלתי אפשרי כיוון שתחום ההיי-טק מגלה קשיחות רבה בנוגע להיקף המשרה, חוסר טולרנטיות וקבלה של עובדים במשרה חלקית. לא מרגישה שהבחירה נתונה לגמרי בידי, ושכוחות השוק עשויים להכניע אותי.

אני על פרשת דרכים שאולי אכריע בה על עזיבת תחום התכנות מתוך כורח מציאות ולא מתוך בחירה טהורה.