צטט: בן גן עדן 2011-12-29 17:57:46
צטט: ר ו נ י ת 2011-12-29 08:33:22
צטט: הבודד 2011-12-28 18:26:04
צטט: ר ו נ י ת 2011-12-28 07:58:46
צטט: ציפור עפה 2011-12-28 07:53:05
צטט: ר ו נ י ת 2011-12-28 07:50:44
בגילי המופלג היציאה לפנסיה היא היא - הפנטזיה.
תגלי לנו מה הפנטזיה שהיציאה לפנסיה היא האמצעי לממש אותה?
האפשרות להנות מהחיים כל עוד כוח במתני, אמנם זה אינו משהו שלא עושה עכשיו, אבל בגיל פנסיה הזמן הפנויי שיש לך הוא רב יותר, וכל שנותר הוא למלא אותו בעשייה של למידה, חוגים טיולים, משהו שכעת הזמן מועט יותר.
זה צד אחד של המטבע...
הצד השני הוא, שכאשר אצא לפנסיה, יהיה
לי הרבה יותר זמן לעשות את הדברים שאוהב.
לא בטוח שאוכל להרשות לעצמי את הדברים...
אז עדיין לא ממהר לשום מקום...
לא שאני לא נהנה עכשיו.. פשוט לא מספיק.
לא יודעת למה, אבל הצד הבריאותי הוא בראש מעייני,
רואה סביבי הרבה אנשים גברים ונשים ששנים עובדים, ואז כשזו מגיעה סוף סוף - הפנסיה,
הרבה פעמים הבריאות לקוייה כי אין מה לעשות, הגוף שלנו היא מכונה אשר בסופו של דבר מתבלה,
כל עוד אוכל להנות בבריאות איתנה - הרווח שלי.
הרי מה ישאר לנו כשנגיע ל"אחוזת ראשונים" - רק הזכרונות.
.
אז אני הפכתי את החיים, התחלתי לעבוד בערך בגיל 30, ומאז כבר עשיתי 6 שנות חופש.
טענתי היא שקשישות ומוות הם גרועים ומסכנים ולא צריך לחפש את השנתיים האחרונות ברמה, אלה לוותר עליהם מידיעה שזאת מסכנות בכל מקרה ולחיות נהדר עד לשם. את מי מעניין איך אני אמות, הרבה יותר מעניין איך אחייה ולא להשתעבד לחיים
לדעתי זה גם שומר עלי יותר בריא וצעיר
הממ... לא יודע למה אתה קורא בדיוק "שנות חופש".
כשאני יוצא לחופש, ונוסע לטיול צילום, זה כולל סחיבה
של תיק גב מלא ציוד צילום, והליכה/טיפוס במקומות
שכוחי אל, אחריהם זקוק למלון איכותי כדי להתאושש
ולהיות מוכן ליום הבא. שלא לדבר על ההוצאה הכספית
הכרוכה בכל מסע כזה. בגיל 30 סדר העדיפויות שלי
היה שונה... ומה שיכולתי להרשות לעצמי - די מוגבל.
אני רק מקווה, שבגיל 67, עוד יהיה לי כח למסעות...
/null/text_64k_1#