פרטי קהילה
חינוך
פורום
חברים בקהילה (1899)
חינוך בפינלנד - הטוב בעולם
| 29/12/11 13:33 |
3
| ||
[ חינוך, פינלנד ] מי שלא ראה את הכתבה על פינלנד חייב לראות! למרות שאין בה חידושים – היא בגובה העיניים. היא מציגה פשוט ונכון את מה שיכול להיות גם כאן. חינוך ציבורי איכותי. יש טוענים שאנחנו לא פינלנד, וזה נכון. אנחנו גם לא אוסטרליה, ולא קנדה, ולא ניו-זילנד, ובטח לא סינגפור ויפן. אבל אנחנו ישראל, ובדרכנו שלנו אין שום סיבה שלא נצליח לעשות חינוך טוב יותר.  משך אלפי שנים הצבנו את החינוך ואת המחנכים בקדמת החברה, ודווקא עכשיו, כשיש לנו מדינה משלנו אנחנו זונחים את התשתית החשובה ביותר לעתידנו. מוזר. אבל אם נרצה, יש לנו ממי ללמוד, כי ישראל היא אחת המדינות האחרונות שלא ביצעה רפורמה אמיתית בחינוך מתוך כל מדינות המערב. מדי פעם מוכרים לנו הפוליטיקאים החולפים תיקונים קלים תחת השם "רפורמה" בחינוך. מה אכפת להם – אולי זה יעזור להם בבחירות והם בונים על זה שהציבור ממילא לא מבין מה הולך בחינוך. לכן הכתבה הזו הייתה חשובה במיוחד. אנחנו חייבים רפורמה עמוקה – לא עוד תלאי על תלאי. הפטנט הפיני פשוט מאוד. לתת אמון במורים טובים שיידעו כיצד ללמד. אבל איך מביאים מורים טובים? ההסבר על רגל אחת - מלמדים פחות. כך צריך פחות מורים ומתחיל מעגל של ביקוש, אפשר לשלם יותר, היוקרה עולה וכו'.. בפינלנד על כל משרת מורה מתמודדים 12 אנשים! פשוט חלום. אז ברור שאנחנו לא פינלנד ואין לנו אותה תרבות בכלל ולהם אין את בית שמש. הכל טוב ויפה. אבל זה לא אומר שאנחנו חייבים להמשיך לדבר על תוספות שעות ועוד תוספות שעות, וחינוך חינם ומספר התלמידים בכיתה, וכל אותם דברים שהם בעצם אותו הדבר – תוספות רוחביות שדינן להישחק ולא להביא שיפור. מה אכפת לנו ללמוד משהו ממישהו אחר? אין יותר מערכות ריכוזיות עם הקצאות רוחביות וכל כך הרבה נהלים וסטנדרטים שגם מצליחות. פשוט אין כאלה יותר. העולם השתנה ואם רוצים לשמור על חינוך ציבורי איכותי חייבים להשתנות ומהר. צריך לתת אמון באנשי החינוך, וזה אומר תקציב ציבורי, סמכות לנהל כוח אדם וסמכות ליצור פדגוגיה. המדינה צריכה להציב להם יעדים כלליים בשלושה תחומים– ערכים משותפים, כישורים וזיקה לתרבות. את כל השאר הם ידעו לעשות טוב מכולנו. צריך להלחם על זה - כי זה אפשרי. וזה הזמן לומר גם תודה לערוץ 10 – לרביב דרוקר ומיקי רוזנטל, שבחרו בנושא שאולי לא הכי מועיל לרייטינג אבל הכי חשוב לעתידנו. אורן יהי-שלום מנכ"ל חינוך ישראלי | |||
| 29/12/11 15:36 |
1
| ||
חינוך בבית הספר הדמוקרטי סדברי ואלי - הטוב בעולם
השנה הייתה 1967. קבוצת הורים קטנה, אשר התגוררנו באזור המטרופוליטני של פרמינגהם, עסקנו בחיפושים ברחבי המדינה אחרי בית-ספר שיענה לדרישותינו. חרשנו לאורך ולרוחב, ביקרנו וקראנו על כל מיני מקומות -- ויצאנו בידיים ריקות.
הדבר העיקרי שהיה לנו במשותף הייתה ההכרה העמוקה שמערכת החינוך הקיימת תגרום לילדינו נזק בל-יתוקן. הרגשנו שהיה עלינו לעשות הכל על מנת לספק לילדינו את הסביבה שרצינו עבורם.
כך נוסד בית-הספר סדברי ואלי בשנת 1968.
נקודת הזינוק לכל מחשבותינו הייתה הרעיון המהפכני לכאורה שילד הוא בן-אדם הראוי לכבוד מלא כבן-אנוש. אלה הן מילים פשוטות בעלות השלכות מורכבות להפליא, שהחשובה בהן היא שסדר-היום בחיי הילד חשוב באותה מידה כמו סדר-היום של כל אחד אחר -- הורים, משפחה, חברים, או אפילו הקהילה. בבית-הספר שרצינו עבור ילדינו, צריך היה לתת עדיפות לצרכים הפנימיים של הילדים בחינוכם בכל נקודה.
באופן מעשי פירוש הדבר שפעילויות הילדים בבית-הספר היו צריכות להתחיל ביוזמתם הם. לא יכולה הייתה להיות תכנית לימודים כפויה מבחוץ, לא דרישות שרירותיות אשר תכתבנה להם מה לעשות עם עצמם. בית-הספר היה צריך להיות סביבה מזינה בה הילדים עצמם יבחרו מה שברצונם לעשות, ויקבעו את לוח-זמנם.
כמו-כן כבוד אישי היה צריך להיות הבסיס לתהליך ההסתגלות החברתית של ילדינו. זה הוביל אותנו למושג של דמוקרטיה ככורח מוסדי. הדמוקרטיה עצמה בנויה על בסיס מוצק של כבוד שווה לכל חברי הקהילה, לרעיונותיהם ותקוותיהם. לכן, לתת לכל אחד בבית-הספר, ללא יוצא מן הכלל, קול מלא ושווה בניהול בית-הספר, הפך להיות אבן-הפינה של הפילוסופיה שלנו.
פן מעניין מהנדון אשר הוחל על כל חברי הקהילה של בית-הספר התייחס לגישה שלנו כלפי הורים. כל כך הרבה מחנכים ראו הורים כמטרד במקרה הטוב, או בפירוש איום במקרה הגרוע. זה לא נראה היה לנו, בעיקר כי יסדנו את בית-הספר מלכתחילה כהורים! מכל צד שהבטנו בזה, בהחלט היה להורים מקום בחינוך הילדים. מלכתחילה נאחזנו באמונה זו ובנינו את בית-הספר בהתאם.
אולי הדרך הטובה ביותר לתאר לכם את בית-הספר היא עם קטע מאחד הקטלוגים האחרונים של בית-הספר. כותרתו "יום טיפוסי...שנה טיפוסית", כלהלן:
אפילו לאחר ששומעים על בית-הספר, ולעתים אפילו לאחר שמבקרים בו, עדיין הרבה אנשים תמהים ושואלים כיצד נראה "יום-טיפוסי" בבית-הספר, גם אצל התלמידים וגם אצל הצוות. לעתים מפתיעה אותנו העובדה שאנחנו מתקשים להשיב לשאלה כזאת.
בעייתנו כפולה: ראשית, האנשים בבית-הספר הם כה שונים האחד מהשני, שאין בכלל שניים אשר עושים אותו הדבר, לפחות לא לפרק זמן ארוך. שנית, יש חופש כזה לשימוש בזמן, שכל אחד משנה לעתים את פעילויותיו מיום ליום או משבוע לשבוע או מחודש לחודש.
המגוון הוא באמת מדהים -- עד שהנך שם-לב שבעולם מחוץ לבית-הספר, ההסתברות היא שכל קבוצת אנשים אקראית תראה בדיוק אותם ההבדלים. בסדברי-ואלי רואים כמעט הכל. מישהו ינעל על דפוס שניתן לחזותו מראש באופן מושלם במשך חודשים בלי-סוף, כאשר תמיד עושה אותם הדברים באותו סדר ובאותו זמן -- ואז פתאום ישנה לדפוס אחר שגם הוא ניתן לחזותו מראש. מישהו אחר יעשה משהו אחר כל פעם בזמנים שבהחלט אינם ניתנים לחיזוי מראש. עוד מישהו ילך בסדרה של הילולות קצרות מועד -- כמה שבועות (או חודשים) אינטנסיביים של זה, ובהמשך כמה שבועות (או חודשים) אינטנסיביים של משהו אחר. אחר יעשה משהו אחר כל פעם בזמנים שבהחלט אינם ניתנים לחיזוי מראש. עוד מישהו ילך בסדרה של הילולות קצרות מועד -- כמה שבועות (או חודשים) אינטנסיביים של זה, ובהמשך כמה שבועות (או חודשים) אינטנסיביים של משהו אחר.
ישנם אנשים אשר משחקים כל היום. ישנם אנשים אשר משוחחים כל היום. ישנם אנשים אשר מציירים או לומדים או מבשלים כל היום. ישנם אנשים אשר עושים מקצת מכל הדברים האלה, בהתאם לאיזשהו לוח זמנים שקבעו לעצמם. יש כאלה שמגיעים מוקדם ועוזבים מוקדם. וכאלה שמגיעים מאוחר ועוזבים מאוחר. שבוע אחד הנך יכול למצוא הרבה אנשים בשעת הפתיחה, ובית-הספר יישאר תוסס עד מאוחר. בשבוע הבא אחריו בית-הספר יכול להיות שקט עד אמצע הבוקר.
זמן מקבל חזות שונה בסדברי ואלי. אין פה פעמונים, אין פרקי זמן, אין תקופות, אין ציונים, אין תלמידים-טירונים", אין "תלמידי-כיתה ב'", אין "תלמידים-צעירים", אין "תלמידים-מבוגרים", אין "תלמידי-טרום בית-ספר", אין "תלמידים-מוסמכים". הזמן שייך לכל תלמיד במובן מאד אישי. כל תלמיד לומד להבין ולעבוד עם הקצב, הפסיעה, והמהירות הפנימיים והייחודיים שלו. איש אינו לומד-זריז או לומד-אטי. המשותף אצל כולם הוא החיפוש אחרי זהות אישית שהיא שלמה, ויחידנית, וכאשר מוצאים אותה, נראית כל התייחסות לזמן כקלת ערך.
וזה לב-העניין. בשילוב של כבוד-עצמי מוחלט ותחושה עמוקה של קהילה, סדברי ואלי הוציא לפועל אידאלים אשר נאבקנו זמן רב למענם. זה הדבר שעליו חלמנו, והוא התגשם.
 ׁ "....השאלה היא למעשה מי יקבע היכן יסומן הקו של ההתאמה האישית: הפוליטיקאים, ההורים, המחנכים -- או הילדים עצמם?....." (ראה וידאו 9:14)
נחוצים לנו פחות אחידות -- פחות הומוגניות -- והרבה יותר גיוון בבתי הספר שלנו.
בעל טור בעיתון ביכה לאחרונה את חוסר הידע המדעי אשר קיים אצל המבוגר הישראלי הממוצע, חוסר ידע שבא כנראה כתוצאה מהמצב הירוד באופן תהומי של החינוך במדינה. כפי שקורה לעיתים קרובות, הטור נחתם ברמיזה שהפינים יכלו ללמד אותנו דבר או שניים כיצד לתקן את המצב.
אינני חושב שאני היחידי שכבר התעייף מלשמוע כמה שעלינו ללמוד מהפינים בתחום החינוך. ראשית, מעולם לא ראיתי מחקר רציני משווה את הידע האמתי של המבוגר הפיני הממוצע עם זה של המבוגר הישראלי הממוצע. אין לי מושג מה מחקר כזה היה מגלה, כפי שאיש איננו יודע זאת; עובדה זו, לעצמה, הייתה צריכה להביא את האנשים לחשוב, בטרם הם מפצירים בנו לגרום לבתי הספר שלנו להדמות לבתי הספר הפינים. שנית, השוואות כאלו תמיד משמיטות את הנקודה העיקרית: לאמור, שלחינוך הפיני יש מטרות מאד שונות ממטרותיו של החינוך הישראלי. המבוגר הפיני האידאלי, כפי שנתפס על ידי חברתם, דומה במעט לאידיאל של המבוגר הישראלי, כפי שמתארים אותו לעצמם רוב האנשים פה. בטרם נעתיק את בתי הספר של מדינה אחרת, מוטב שנהיה לגמרי בטוחים שאנחנו רוצים להעתיק את התרבות שלהם בכללותה, ואני מאד מסופק אם לרוב הישראלים היה נוח לחיות כפי שהפינים חיים.
אולם הטיעון העיקרי שלי נוגע עמוק יותר. מדוע שמישהו יחשוב כי חשוב למבוגר הישראלי הממוצע לדעת כיצד פועלים מכשירים חשמליים? היכן מסתיימת צורה זו של נכונות למלא רצון אחרים? האם מבוגר חייב להיות בקיא בכלכלה ובכספים, כדי שכל אחד יתמצא בתיאורית הכספים (התאוריה המוניטרית), מימון החוב, בנקאות וכספים, יצירת הון פרטי וציבורי, וכד'? האם על כל אחד ואחד מאיתנו להבין את התאוריה של מוליכי העל, אלקטרוניקה, בנייה ותחזוקת מחשבים? האם זה חשוב לכל מבוגר להיות מומחה בכימיה אורגנית, בביוכימיה, בכימיה הפיזיקלית של החומרים הרדיואקטיביים, בתיאורית הפטרוכימיה? האם על כולנו להיות מסוגלים למצוא את דרכנו במבוך של נושאי המזרח התיכון, הפוליטיקה של האזור הבלטי, של הלאומנויות האירואסיטיות, של תולדות השבטים האפריקניים? כל אחד מהנושאים האלה, ובפירוש מאות נושאים נוספים, משחקים תפקיד מפתח בהתפתחותה של החברה המודרנית, במדינתנו ובכל העולם כולו. לדרוש מכל אדם שיהיה בעל ידע, ואפילו התחלתי, בכל הנושאים כולם, פירושו לגבור על היכולת האינטלקטואלית של אחד כמו אריסטוטלס, או אחד כמו ניוטון, או כל אחד מ"אנשי (או נשות) הרנאסנס" הדגולים הידועים.
אנשים אשר מסנגרים על ההנחה, על התיזה, כי בחברה כמו שלנו, חברה דמוקרטית, על כל אדם מבוגר להיות בעל ידע המתאים לביצוע העבודה, במגוון רחב של נושאים, אינם מבינים כיצד תרבות דמוקרטית מודרנית ונעלה פועלת. במרכז הכל נמצאת מערכת אחסון המידע שלנו, מציאת והבאת המידע, והפצתו, אשר מאפשרת לנו לצבור כמות עצומה -- למעשה אין סופית -- של ידע, של חשיבה יצירתית, ושל נסיון אנושי, ולהשתמש בה באופן יעיל. הגורם הראשון שהוא מפתח בתהליך זה הוא תוצר העבודה של כל יחיד בתרבות, כאשר הוא או היא עמלים בגן הקסום והמיוחד של הנפש. כל אחד מאיתנו, ללא יוצא מן הכלל, יכול לתרום את התרומה היחודית שלו להתפתחות המדינה והתרבות האנושית. מה שמערכות המידע המודרניות עושות, הוא לאפשר לנו להתמחות ולהיות יצירתיים בשטח ההתעניינות המסוים שלנו, ועדיין להיות מסוגלים לפנות אל כל הידע האנושי כאשר הוא נחוץ לנו. התרבות מתקדמת על ידי צבירת כמויות מדהימות של יצירות יחידניות ומקוריות, שהן זמינות לכל בחברה המסויים שלנו, עדיין להיות מסוגלים לפנות אל כל הידע האנושי כאשר הוא נחוץ לנו. התרבות מתקדמת על ידי צבירת כמויות מדהימות של יצירות יחידניות ומקוריות, שהן זמינות לכל בחברה באמצעותה של רשת התקשורת. למעשה, ככל שכל אחד מאיתנו כפרט ישקיע יותר אנרגיה בפיתוחם של כשרונותיו הייחודיים, כך גדולים יותר הסיכויים שהמדינה והעולם ייצאו נשכרים מהאנרגיה היצירתית שלנו. הדבר האחרון בעולם שאנחנו רוצים לעשותו הוא לעמוד בדרכה של ההתמחות היחידנית, או להגביל את היצירתיות האישית על ידי העמדתה בפני איזשהו תהליך כללי ואחיד של הומוגניזציה.
לכל אדם, לרבות ילד, אשר אי-פעם הכרתי, יש שטח התעניינות יחודי לו, משהו שהוא או היא באמת טובים בו. זה הניצוץ המיוחד הזה אשר קיים אצל כל בן אדם העושה אותו למעניין, ומביא אותנו לרצות לחפש את חוכמתו ועצתו. אינני רוצה לחיות בחברה בה אנשים יותר דומים זה לזה מאשר שונים זה מזה, בה המבוגרים הורסים את השנים הראשונות של חיי ילדיהם בנסיונם -- שהוא תמיד בלתי מוצלח, אפילו בפינלנד או ביפן!! -- לתחוב כמות בסיסית גדולה של ידע משותף לתוך כל אחד ואחד מהם, ויוצרים מבוגרים צייתנים, נוחים ואחידים, שכולם מסוגלים, למשל, לדעת כיצד פועלים מכשירים חשמליים. הקיפו אותי בבקשה, במקום זאת, באמנים גדולים, בלי להתחשב באם הם יודעים להפעיל מחרטה או לאו; במכונאים בעלי כושר המצאתי, ללא כל קשר אם הם יודעים כימיה; במדענים מבריקים, אפילו באלה שאינם קוראים שירה; בחוואים יצרניים, ללא כל קשר אם הם מתמטיקאים באם לאו. הבה ונציב לעצמנו כמטרה להפיק אומה של יזמים יוצאי דופן של המוח ושל הנפש, הניתנים למדידה לא על ידי איזשהו מבחן סטנדרטי של ידע אחיד, אלא על ידי הדרגה שבה כל אחד מאיתנו מסוגל לתרום תרומה מקורית קטנה כלשהי לקידום המדינה והתרבות האנושית.
| |||
/null/text_64k_1#
הוספת תגובה על "חינוך בפינלנד - הטוב בעולם"
נא להתחבר כדי להגיב.
התחברות או הרשמה