מעט על איך זה מרגיש ולמה אצל מי שנוגע ונגוע וונגע בקטע הזה כשיגרה אפשר לקרוא גם כאן ומשם גם אפשר קצת להבין מדוע אסור לדבר על זה בכלל ולמה אנשים פשוט לא מוכנים או יכולים לשמוע ולראות וכמה זה חבל

http://www.tapuz.co.il/Forums2008/ViewMsg.aspx?ForumId=612&MessageId=158392823

'לחשוב ולחיות זה אותו הדבר‬   arana1  
וזה נכון במיוחד במקרה של אוטיסטים
אדם שחושב לא רגיל נוטה גם לחיות בצורה לא רגילה
וחברה שפויה ותקינה אמורה גם להרשות ולתמוך ואפילו

השם ישמור לאהוב אנשים לא רגילים שזקוקים לחיות בצורה

לא רגילה.
הבעיה, שכמו שמשתקף גם מכתיבתה של האחות האוהבת,

שיש מין סגידה ודבקות פנטית ואטומה במה שנחשב לרגיל ונכון

ולכן כל פעולה ותשוקה וביטוי ורגש ורצון שיוצא אך מעט מהרגיל

והשגור נתקל באטימות, במקרה הטוב,

לרוב זה נתקל בדברים הרבה יותר קשים.

ואני אומר לך מניסיוני שרוב הקשיים של האוטיסטים נובעים בדיוק

מזה. לי אין רצון וגם מעולם לא היה שום רצון או נטייה לקיים חיים

רגילים או להיות כמו ילדים או אנשים "רגילים"
ממש הכי לא שבעולם
כנראה שגם אין לי יכולת וצורך לחיות חיים רגילים.
זה לא אומר שאין לי יכולות וצרכים לחיים מאוד ראויים ויפים
(האמת שכמו הרבה אוטיסטים הרבה פעמים שמעתי

שיש לי דווקא אחלה יכולות (וגם צרכים)
הבעיה זה הקושי של הסביבה לראות ולחוש מעט מעבר לרגיל
וכשהקושי הזה נוכח מבני המשפחה הקרובים ביותר

ועד בעלי המקצוע והממסדים השונים אז ברור שבחיים

של אוטיסט יהיה הרבה יותר סבל וקשיים ממה שראוי וצריך'

'זה בכל אופן הניסיון שלי שמספר שזהות א"ס היא בין היתר

התנגשות מתמדת עם התפישות הרגילות והשגורות של

הסביבה ובמצב כזה באמת קשה להגיע לתפקוד עצמאי

בגלל שהבן אדם לא מצליח להשיג שהות לנשום רגע מחוץ

להיזון חוזר שלילי.
אני לא אומר שכל ההתנהגויות של האוטיסטים הן נסבלות,

ממש לא. אלא רק טוען, ונדמה לי שיש כאן גם כמה אנשים

שנוכחו שזה יכול להיות נכון שההתנהגויות הנפסדות והמצוקות

הן לא הזהות של האוטיסט אלא הדרך שבה הוא מגיב על

סביבה שהיא מאוד בעייתית בשבילו מהמון בחינות ומהמון סיבות

אוטיסט יכול להגיע להרגלים של התחשבות בסביבה מתוך עצמו,

מתוך התובנות שבוקעות מזהותו, וזה עדיף על לאלף אותו,

בהרבה, רק שלשם כך צריך לנסות ללמוד ולהבין אותו ובשביל

לעשות את זה צריך לצערנו לשאול ולפקפק גם במה שנחשב

כרגיל ונורמלי ומובן מאליו (שזה בדיוק מה שאחותו לא ניסתה לעשות,

להפך,היא החמיצה לחלוטין את היופי שבזהותו המקורית)

ואגב, באותו עניין, לא רק שהמתיקות והיופי לא עוזרים לאוטיסט

בכלל אלא שהם מהווים את אחד מהגורמים העיקריים ליחס הנפסד,

המקשה והמכשיל של הסביבה אליו. לא רק כילד, אלא גם כבוגר

האוטיסט יסבול מיחס מעוות לחלוטין מהסביבה בדיוק בגלל שהוא

כל כך מתוק ויפה וגם זה קשור לנורמות של מה שנחשב לרגיל.'

ממליצה לקרוא את כל השתלשלות השרשור שהניח (--) בהודעתו

כמו גם את תגובותיו אשר צוטטו על ידי מאותו שרשור עצמו.

ה'מעט' הזה שעבור חלקנו הִנו המציאות היומיומית.

אני חושבת שלא רק שמותר לדבר על זה אלא זה צו 'שעה' קיומי

של האנושות כולה. בשביל זה אנחנו כאן. עושים את המסע הזה.

נוסעים אל תוך עצמנו ומתוכנו. נושאים אל תוך עצמנו ומתוכנו

מן ההסתר אל הגילוי שהרי הקשת האוטיסטית מגלמת את כל

ההשתקפויות וההשתלשלויות ולא בכדי.

אני תפילה שלמסע הזה יצטרפו עוד ועוד 'נוסעים'

המוכנות, תביא את היכולת

והיכולת תישא ב'כנפיה' את השמיעה ואת הראייה...

צ"ה 

תודה על הבאת הדברים 

.

הסיפור הוא על איך נפגשים

איך אני מספר לי את המפגש

איך אני מנגיש לי את היכולת להתקרב

זה לא פשוט להתקרב

לפעמים אני זקוק לקביים של חמידות  כדי להתקרב

צריך לאהיב את הרצון להיפגש

איך להתגבר על הפגיעות  והתוקפנות והעוקצנות

אני רוצה שבאוטובוס האוטיסטי לא יצביע עלי על כך שאני יושב זקוף

על כך שאני מדמיין תסריטים אחרים

אני לא רוצה שימירו את כנותי כנוסע באוטובוס האוטיסטי

אני יכול לתת את הקבלה שאני מבקש