היום היה היום הראשון מתוך שניים בכנס 'כלכלת העוני' המתקיים במכללה האקדמית תל-חי, בשיתוף עם המכללה החברתית-כלכלית ומאהל המחאה בקרית שמונה. היה מרתק.

פתח את הכנס פאנל סוער בהשתתפות היועץ הכלכלי לשר האוצר, ד"ר אבי שמחון מהחוג לכלכלה באוניברסיטה העברית ופרופ' יוסי זעירא, גם הוא מהמחלקה לכלכלה באוניברסיטה העברית, שהיה ראש צוות כלכלה בוועדת המומחים האלטרנטיבית (לוועדת טרכטנברג) שגיבשו את הדו"ח המוכר בשם 'ספיבק-יונה'. יחד עימם השתתף בפאנל גם לוני נתנזון ממובילי מאהל קריית שמונה והחזית הצפונית של מאהלי המחאה.

יוסי זעירא הציג נתונים על התגברות האי שוויון והעוני בישראל, והציג גרף לפיו כלל שקטנה ההשקעה החברתית של הממשלה, כך גדל אי השוויון. לוני נתנזון השלים את התמונה עם הצגת המציאות החברתית בקריית שמונה, הכוללת סופרמרקט של רשת שופרסל וסניף של סופרפארם, שהם מהיקרים בארץ, יחד עם מצוקת עבודה, תחבורה ציבורית בלתי מספקת בעליל, וספק רק גם של אותם סטודנטים שרוצים להמשיך לחיות בקריית שמונה והסביבה אחרי הלימודים, אם אכן יוכלו לעשות זאת.

מולם דיבר ד"ר אבי שמחון אשר טען כי בעוד נכון שהממשלה צריכה לעשות יותר למען הבטחת השכלה, בריאות, וכד' לכול, המציאות פחות קשה מכפי שמציגים אותה ורובה של הבעיה החברתית בישראל טמונה דווקא בריבוי הילדים במגזר הערבי והחרדי זו רובה ככולה של הבעיה החברתית בישראל.

טענה זו קיבלה מענה ראוי ביותר דווקא בחלקו השני של היום, בהרצאתו המאלפת של ד"ר דניאל גוטליב ממחלקת המחקר במוסד לביטוח לאומי. ד"ר גוטליב סקר מדדים שונים לבחינת עוני ואי שוויון בישראל, והציג תמונה מצב עגומה, אך מעוגנת היטב בנתונים, של פערים הולכים וגדלים לצד עוני שהולך ומתרחב והולך ומעמיק. בנתונים שהציג, הראה ד"ר גוטליב כי הילודה במגזר הערבי, כולל הבדווי, וכן החרדי, יורדות בעקביות עוד משנות ה-1990, וכי ירידה זו מקורה למעשה בתהליכים חברתיים-תרבותיים שאותן קהילות עוברות, ולכן סביר שהיו ממשיכות גם ללא הקיצוץ הדרסטי בקצבאות שבוצע בשנים 2002-2003. אמנם קיצוץ זה העצים את מגמת הירידה בילודה, אך המגמה הייתה קיימת עוד קודם לקיצוץ.

לפי הנתונים שהציג ד"ר גוטליב, דווקא היהודים הלא חרדים הם היחידים שקצב הילודה שלהם גדל מעט בשנים האחרונות.

ד"ר גוטליב העלה שתי הצעות מעניינות. ראשית, כי במקביל לנגיד בנק ישראל המשמש כיועץ למדינת ישראל בנושא מדיניות כלכלית, יוקם תפקיד של יועץ חברתי, אשר הממשלה תהיה מחויבת לשמוע את דבריו (גם אם לא ליישם אותם). תפקיד שיכול, לדוגמא, להיות מושת על מנכ"ל הביטוח הלאומי. בהמשך לכך הציע ד"ר גוטליב, כי כפי שמדינת ישראל החלה מאמצע שנות ה-1980 לקבוע לעצמה מדד אינפלציה ברור שהיא חייבת לעמוד בו, תקבע המדינה גם ממד עוני. ברם, בניגוד למדד העוני הקיים היום שהוא סבוך ובלתי ברור, יוצב יעד עוני ברור, אשר הציבור גם יוכל לעמוד על מידת עמידתה של הממשלה ביעד.

בשעה 16:30 התפצלו כ-200 באי הכנס (מרצים, סטודנטים ואורחים) לשלושה פאנלים מקבילים – על עוני ותעסוקה, עוני ונכות, והשכלה גבוהה וההיגיון הקפיטליסטי. בפאנל זה, בהנחייתה של ד"ר דלית שמחאי ממכללת תל-חי, השתתפתי גם אני, יחד עם ד"ר עדנה גורני מאוניברסיטת חיפה ומכללת עמק יזרעאל וד"ר יוסי מלכה, מנכ"ל מכללת תל-חי.

בפאנל הצגתי נקודות מרכזיות מתוך נייר העמדה "נגד תיעוש האוניברסיטאות", שיזם וערך פרופ' אילן גור-זאב, אשר השתתפתי כאסיסטנט בהכנתו. [סקירה קצרה על הדו"ח בקישור זה].

אחריי דיברה ד"ר עדנה גורני, על החוויה של מרצה ללא תקן (מה שקרוי סגל זוטר, אך ד"ר גורני הגדירה באופן מדויק יותר כסגל זמני, או לעיתים קרובות זמני-קבוע), על הפגיעה במחקר ובהוראה, כתוצאה מתפיסת הידע האקדמי כמוצר סחיר ותפיסת הסטודנטים כלקוחות.

ד"ר יוסי מלכה המכהן כמנכ"ל המכללה האקדמית תל-חי, סיפר על החלטתו ההיסטורית במושגים ישראליים, להעביר את עובדות הניקיון במכללה להעסקה ישירה של המכללה ולהיפרד מקבלני כח-האדם שהעסיקו עובדות ניקיון עבור המכללה. בעידן בו עובדות ניקיון באוניברסיטאות, מכללות ומוסדות נוספים מתחילות להיאבק על זכויותיהן במקום העבודה, קיבל מנכ"ל המכללה בתל-חי, החלטה עצמאית, ללא שנוהל במכללה מאבק בנושא, לייקר למכללה את עלות ההעסקה, אך לעבור להעסקה הוגנת וראויה יותר. לדבריו, שתהיה התאמה בין הדברים שמלמדים במכללה לבין האופן בו המכללה נוהגת.

בכל המושבים התקיימו דיונים ערים עם הקהל – רובו סטודנטים וסטודנטיות ממכללת תל חי – ובשעה 18:00, בסיום הפאנלים המקבילים התקיימו שולחנות עגולים בהשתתפות מרצים, להמשך דיון וליבון של הסוגיות.

ביום חמישי, יתקיים היום השני של הכנס שיזמו וארגנו פרופ' ארנון בראון, ראש החוג לשירותי אנוש במכללה האקדמית תל-חי, ורפי קמחי, רכז שלוחת חיפה והצפון של המכללה החברתית-כלכלית.

[תמונות יועלו בהמשך]