הוא  כיום בן 40 גדל בבית עם אמא סכיזופרנית ובעלת תסמונת של מניה דפרסיה.

בגיל 15 ברח מהבית ובגדול חי אצל משפחה אחרת.(משפחתה של חברתו ובעתיד אשתו)

הוא גדל להיות אדם תלותי וחרדתי ברמות גבוהות.

הוא מכיר מישהי "אמהית" שלקחה אותו בידיים,ועזרה לו להכנס חזרה למסלול..ותמכה בו לכל אורך הדרך עד להצלחה מסחררת מבחינה השכלתית ולהצלחה כלכלית.

התחתנו,ויש להם ילד משותף.הילד בן 5 וחצי.

התגרשו.

האמא שלו נמצאת במוסד סיעודי, ומקבלת טיפולים במחלותיה,יש ימים שהיא מרגישה טוב ומתפקדת ויש ימים שהיא נמצאת בהתקף.

היא (גרושתו) מתוך התנהגות הומאנית(?) ורצון לשמור על קשר בין הילד שלהם לבין הסבתא,

החליטה שהיא לוקחת את הילד לביקורים אצל הסבתא.

היא אומרת שלפני שהיא מגיעה עם הילד היא בודקת טלפונית עם האחות האחראית במוסד הסיעודי על מצבה של הסבתא,לפני שהיא לוקחת את הילד לביקור.

הביקורים נערכים כל שבועיים.

בהתחלה הביקור היה קצר,והיום הוא נמשך כחצי שעה.פעם בשבועיים.

האבא של הילד  מתנגד נחרצות לביקורים אלה,אך היא בשלה,לא מעוניינת להתייחס לדעתו של הגרוש שלה,וממשיכה לקחת אותו לביקורים.

והשאלות שלי הן:

האם יש הגיון בהחלטה שלה לחשוף ולקחת את הילד לביקורים כאלה.?

האם אין לאבא "say" בעניין?

מה מהלך כזה אומר עליה?

לדבריה,חשוב לה שהילד יכיר את הסבתא מצד האבא,

מה דעתכם גבירותי ורבותי?

תודה.

מה שעולה לי זה ...שבסה"כ מדובר על יוזמה מבורכת ....להפגיש בין ילד וסבתו.....הביקורים עצמם אני מניחה נעשים בנוכחות אימו של הילד ....הייתי שואלת מה טיבם מה קורה באותה חצי שעה? איך הילד מגיב מרגיש לפני אחרי ובעת הביקורים? לאיזה דברים /מראות/ ריחות/מצבים הוא נחשף ? כמו כן הייתי שואלת את חברך ממה הוא חושש? למה הוא כל כך מתנגד? מה זה מעורר אצלו? והאם מה שקורה כעת אכן דומה למה שהוא עבר . ....ובודאי שלאבא יש מה לומר אבל זה המקום שבו הם צרכים להגיע להדברות לדבר על הפחדים והחששות אם יש ....להעזר באיש מקצוע שיסייע להם להגיע להבנה והחלטה ....כי מה שברור לי זה שלא טוב ילד באמצע כשיש חוסר הסכמה בין הוריו.

אני חושבת שזו המציאות והאמת לאמיתה, ואין דבר פסול בכך. מטבע הדברים שזוג מתגרש ולא מגיעים להסכמות .

האם לעומת זאת בזמן שהילד אצלה יכולה להחליט לקחת את בנה. זה יפה מצידה שרוצה שהבן יכיר  ויהיה לו קשר קרוב עם הסבתא שלו. מה זו חטאה שהיא חולה? ואם הייתה חולת סכרת או לב? גם בין בני זוג שחיים בייחד אין תמיד הסכמות , אז כל שכן שמתגרשים איש אינו חייב להתנהל לפי הגחמות של השני. אם זה עושה טוב לילד אז למה לא? 

מזמן לא התרגשתי מסיפור חיים, כפי שאני מתרגשת מול הסיפור שאתה מביא.

גרושתו היא אישה משכמה ומעלה, אותן התכונות (הנהדרות) שקיבלו את חברך, היו שם בשבילו, עזרו לו לפרוח ולהצליח (וזה לא פשוט כי מדובר על מחלות גנטיות שעוברות בתורשה) נמצאות בה (תודה לאל על כך).

הוריו לא אשמים במחלתם הם אנשים עם לב ורגשות כמוני וכמוך שלא שפר עליהם מזלם, מדוע להתעלל בהם יותר ולמנוע מהם לראות את נכדם?

החיים הם לא גן של וורדים, יש בהם גם קוצים, וככאלה כך אנו צריכים להעביר אותם לילדינו בכדי שיחוסנו, היא מחנכת את בנם לסובלנות וקבלה, מסירות ,אהבת אדם וערכי משפחה, כל כך מבורך ולא מובן מאליו, כמו כן היא עושה זאת באחריות ובתשומת לב, בודקת את מצבם לפני הביקור.

הוא מתבייש בהוריו, אני יכולה להבין את הקושי שלו, זה הסיפור שלו, לכן ברח מהבית, מה שהוא עושה זה להעביר את הפחדים והבושה לבנו, מניחה שהוא מבקש לגונן, אך לדעתי עושה את ההיפך, תנסה להאיר את עיניו לצדדים החיוביים שהעליתי ולעשות זאת ברגישות, כי באמת מדובר על מטען לא קטן אצלו, להפנותו לגורם מקצועי העוסק בתחום ויכול להניח את דעתו ולהסביר שלא יאונה לילדו כל רע.

כגרושים, כל אחד מאיתנו מתנהל עצמאית, אין לנו שליטה על החלטותיו של הצד השני, אבל זה לא הצד החוקי שקשה כאן, יש כאן גורם אנושי, אנחנו "בני אדם", אנחנו לא חוקים ותקנות קרות, ובתור חבר כך אני הייתי עוזרת לו, עם עצה טובה, חיבוק מבין והפנייה לגורם מקצועי שאולי יעזור לו לסגור את הבעיה שנמצאת קודם כל בו עצמו, כי הילד הוא רק השלכה.

בהצלחה ושבת שלום.

שהיא אשה טובה

צטט: גמבה 2012-01-06 07:28:40

מה שעולה לי זה ...שבסה"כ מדובר על יוזמה מבורכת ....להפגיש בין ילד וסבתו.....הביקורים עצמם אני מניחה נעשים בנוכחות אימו של הילד ....הייתי שואלת מה טיבם מה קורה באותה חצי שעה? איך הילד מגיב מרגיש לפני אחרי ובעת הביקורים? לאיזה דברים /מראות/ ריחות/מצבים הוא נחשף ? כמו כן הייתי שואלת את חברך ממה הוא חושש? למה הוא כל כך מתנגד? מה זה מעורר אצלו? והאם מה שקורה כעת אכן דומה למה שהוא עבר . ....ובודאי שלאבא יש מה לומר אבל זה המקום שבו הם צרכים להגיע להדברות לדבר על הפחדים והחששות אם יש ....להעזר באיש מקצוע שיסייע להם להגיע להבנה והחלטה ....כי מה שברור לי זה שלא טוב ילד באמצע כשיש חוסר הסכמה בין הוריו.

אענה לך במיטב ידיעתי.

מה קורה במשך החצי שעה של הביקור?

לדברי האם יש תקשורת בין הסבתא לבין הילד,יש חיבוקים ונשיקות,במפגש הראשון הייתה רתיעה מצד הילד,אך במפגשים הבאים היו פגישות טובות.

לגבי המראות- זהו מוסד סיעודי,ונמצאים בו חולים ונזקקים ברמות שונות ובמצבים שונים, חשוב לציין שזהו מוסד סיעודי רגיל ולא מוסד לחולים בעלי בעיות נפשיות בלבד.

ממה הוא חושש? אני לא יודע בדיוק ממה הוא חושש,אולי מכך שהוא עצמו היה קורבן לבעיות הנפשיות של אמא שלו ופוחד על הילד,על ההשפעה של אמא שלו עליו,מי יודע? מי יודע איזה צלקות נשארו באבא בעקבות הילדות הקשה שהוא עבר?

המצב עכשיו אינו דומה למה שהאבא עבר בילדותו. (דוגמא למצב שהאבא עבר- האמא שלו הייתה קוראת לשכנה שתרביץ לילד שלה על דברים ומעשים שעשה.

מתוכננת הדברות על הנושא הזה בשיתוף עובדת סוציאלית.

צטט: קליל 2 2012-01-06 08:25:22

אני רוצה להוסיף עוד נתון אחד שפרח מזיכרוני. העניין הובא לשיחה עם הפסיכולוגית שמלווה את המשפחה על ידיה . הפסיכולוגית לא פסלה ולא עודדה את מעשיה של האם .

(קלטתי מתוך תשובתך את העובדה שלא עודדה את מעשיה של האם) ובכן גם פסיכולוגים הם רק בני אדם, וגם להם הפחדים האישיים שלהם, למרות שבוודאי משתדלים לשמור על אובייקטיביות.

 

מחלות נפש הוא תחום בפני עצמו, לא כל פסיכולוג מבין בו, הם צריכים להתייעץ עם פסיכיאטר וגם שם צריך מזל, אבי עסק בפסיכיאטריה כל חייו, ומכיוון שהתמודד עם ניהול מחלקות סגורות, ומהפחדים שלו עצמו, כי הגיע מהצד הקשה של הפסיכיטרייה, אני חושבת שאם היה שומע את המקרה שלך ייתכן שהיה מתנגד (לצערי הוא לא בחיים בכדי שאעלה זאת בפניו), אני עצמי נילחמתי בו וניצחתי כי הוא התנגד גם כשאני עצמי השתמשתי בעזרתה של פסיכולוגית, לטיפול בדברים הרבה יותר פעוטים לעומת מה שאתה מביא כאן, לשמחתי הוכחתי לו שאני צדקתי.

 

אז כמו שאמרתי צריך ליפול על היועץ הנכון. 

צטט: מינואט 2012-01-06 08:26:16

מזמן לא התרגשתי מסיפור חיים, כפי שאני מתרגשת מול הסיפור שאתה מביא.

גרושתו היא אישה משכמה ומעלה, אותן התכונות (הנהדרות) שקיבלו את חברך, היו שם בשבילו, עזרו לו לפרוח ולהצליח (וזה לא פשוט כי מדובר על מחלות גנטיות שעוברות בתורשה) נמצאות בה (תודה לאל על כך).

הוריו לא אשמים במחלתם הם אנשים עם לב ורגשות כמוני וכמוך שלא שפר עליהם מזלם, מדוע להתעלל בהם יותר ולמנוע מהם לראות את נכדם?

החיים הם לא גן של וורדים, יש בהם גם קוצים, וככאלה כך אנו צריכים להעביר אותם לילדינו בכדי שיחוסנו, היא מחנכת את בנם לסובלנות וקבלה, מסירות ,אהבת אדם וערכי משפחה, כל כך מבורך ולא מובן מאליו, כמו כן היא עושה זאת באחריות ובתשומת לב, בודקת את מצבם לפני הביקור.

 

הוא מתבייש בהוריו, אני יכולה להבין את הקושי שלו, זה הסיפור שלו, לכן ברח מהבית, מה שהוא עושה זה להעביר את הפחדים והבושה לבנו, מניחה שהוא מבקש לגונן, אך לדעתי עושה את ההיפך, תנסה להאיר את עיניו לצדדים החיוביים שהעליתי ולעשות זאת ברגישות, כי באמת מדובר על מטען לא קטן אצלו, להפנותו לגורם מקצועי העוסק בתחום ויכול להניח את דעתו ולהסביר שלא יאונה לילדו כל רע.

 

כגרושים, כל אחד מאיתנו מתנהל עצמאית, אין לנו שליטה על החלטותיו של הצד השני, אבל זה לא הצד החוקי שקשה כאן, יש כאן גורם אנושי, אנחנו "בני אדם", אנחנו לא חוקים ותקנות קרות, ובתור חבר כך אני הייתי עוזרת לו, עם עצה טובה, חיבוק מבין והפנייה לגורם מקצועי שאולי יעזור לו לסגור את הבעיה שנמצאת קודם כל בו עצמו, כי הילד הוא רק השלכה.

 

בהצלחה ושבת שלום.

מקסים...מה שכתבת...

נראה לי שיש לו גם הרבה חשבון פתוח עם אמא שלו וזה לא רק בושה, אולי אפילו לא מודע לזה...

עם היסטוריה כזאת, האיש היה צריך ללכת לטיפול מזמן...

נראה שעדיף אולי להתייעץ עם גורם מוסמך על הדרך הנכונה לבקר את הסבתא ושירגיע את האבא...

מן הסתם סביר שיגיד שאם הילד לא עד לצעקות במחלקה הסגורה ויושבים בגינה או במקום שקט והסבתא בסדר באותו יום אז אין שום בעיה...

צטט: liorony 2012-01-06 07:31:17

אני חושבת שזו המציאות והאמת לאמיתה, ואין דבר פסול בכך. מטבע הדברים שזוג מתגרש ולא מגיעים להסכמות לא. האם בזמן שהילד אצלה יכולה להחליט לקחת את בנה. זה יפה מצידה שרוצה שהבן יכיר  ויהיה לו קשר קרוב עם הסבתא שלו. מה זו חטאה שהיא חולה? ואם הייתה חולת סכרת או לב? גם בין בני זוג שחיים בייחד אין תמיד הסכמות , אז כל שכן שמתגרשים איש אינו חייב להתנהל לפי הגחמות של השני. אם זה עושה טוב לילד אז למה לא? 

האם זה עושה לילד טוב? זו בדיוק השאלה-

האם מפגשים כאלה שקיים בהם סיכון מסויים שהילד ייחשף להתפרצות פתאומית של המחלה אצל הסבתא,והאמא תיאלץ לקטוע את הביקור,מה זה יעשה לילד?

איזו השפעה תהיה על הילד מהתמונות והמחזה שהוא ייחשף אליו אם חס וחילה יקרה?

האם מחיר הסיכון שווה את התועלת?