מר בני מגרלישוילי -מנהל אגף פיקוח עירוני בעיריית באר שבע שלום ובוקר טוב.

רציתי לספר לך כי ציבור הנכים שאותם אני מייצג, מנסה בכל כוחו לנהל אורח חיים סביר והגיוני בעיר באר שבע. אלא שכנראה הפועלים מטעמך ששכחו כי כל נכה המנסה להתנהל בעיר עושה התנהלותו ברכבו בחוסר ומחוסר ברירה ובגלל מוגבלותו ובעיקר בגלל רגליו הנכות. לצערי ועל פי פניות רבות של נכים ניכר כי ההתחשבות, האנושיות וההבנה מטעם הפקחים הפועלים מטעמך פינתה מקומה והוחלפה בהתנהלות לא ראויה ומכובדת.

חבל שחוסר הסובלנות וגישה ראויה הוחלפו בגישה אחרת. מה גם ואשמח לשמש אצל אדוניובהתנדבות, על מנת לסייע בידו לשנות גישה זו ולהעביר לפקחים הפועלים מטעמך מסר חשוב.

נכון, אילוצי התחבורה קשים והחניה במקומות רבים בעיר קשה ומסורבלת ובעיקר בעיר העתיקה. וכל אלו מקשים ומאוד על התנהלות כל אדם ובעיקר על אדם בעל לקות גופנית מנסה לנייד עצמו למקומות הנחוצים לו בחיוניות.

לנכים שבינינו הפכו החיים ובעזרתך לגהינום, משימות פשוטות בהתנהלות יום יומית רגילה הפכו למשימות בלתי אפשריות וזאת לאור ההתנהלות של הפקחים הפועלים מטעמך, אלו שאינם מכבדים את שולחיהם ובהם אני וזה בלשון המעטה.

כבר תקופה שאנו הנכים נאלצים לשאת בעול התנהלותם, גם אני נאלץ ולצערי לחוות זאת על בשרי מידי פעם, אור ליום אתמול, נאלצתי לעשות זאת שוב - את אותה הברוטליות וחוסר ההתחשבות. נאלצתי "לטעום" וזאת לא בפעם הראשונה ואם לא ברור לך די מדובר בתנהלות הפקחים הפועלים מטעמך.

הפעם "נהנתי" במיוחד מיחסה של הגב' שירי אהובה. החוויה האישית המתקנת שחוויתי היא זו שהביאה אותי לכתיבתי, זאת שבאה לאחר שקצו כל הקיצים.

ברוב עוונותי נאלצתי להגיע לצורך רכישת פריט אלקטרוני ייחודי המצוי ולצערי רק בעיר העתיקה ורק במקטע ספציפי מאוד של רחוב טרומפלדור, זה הגובל ברחובות קק"ל והעצמאות. לצערי ניסיונות חוזרים למצוא מקום חניה ולו בודד במקטע רחוב זה ובמשך 40 דקות העלו חרס. חגתי כעורב שוב ושוב סביב אותו מקטע רחוב ולא עלה בידי למצוא חניה בטווח של 150 מטר מהמקום. מקום חניה פנוי בודד לרפואה לא היה בנמצא.

משנואשתי מלחפש מקום חניה, בחוסר ברירה, לא נותר לי אלא לבחור לעצור את רכב הנכה שברשותי במפרץ חניה (לצערי במקום חניה אסור). עשיתי זאת תוך שאני מקפיד לבדוק שעצירת הרכב לא גורמת להפרעה בתנועה - התמונה למעלה מדגימה זאת. אילולי עשיתי זאת, לא היה עולה בידי להגיע למחוז חפצי כלל.

הקפדתי הקפדה יתרה לבדוק בהתבוננות בתנועת כלי הרכב, שעצירתי במקום לא יוצרת מצב בו נוצר על ידי רכבי עיכוב או מניעת תנועה. לשמחתי חלפו על פני רכבים רבים ברחוב מבלי שתיגרם להם כל הפרעה ממשית. מאחר והיה בי חשש קלוש שמא תפריע עצירת הרכב, דאגתי להשאיר ובתוך הרכב נהג על מנת שיזיז את הרכב באופן מידי למען לא תיווצר הפרעה. ירדתי מהרכב וחזרתי אליו ובתוך 5 דקות, מיהרתי ובאופן המקסימאלי שנכותי מאפשרת לי.

בסביבות השעה 12:00 הופיע הפקחית (כצפוי) כשהוא מלווה בשוטרת רס"מ לידר דיקלה מיחידת התנועה של משטרת באר שבע. הנהג שישב ברכב שאל את הפקחית באם עצירת הרכב מפריעה וברצונה שיקח אותו משם. תשובתה הייתה נחרצת: "לא לזוז!!! השוטרת כבר רושמת דו"ח". לא עזר הסברו של הנהג כי הרכב הוא רכב נכה וכי הבעלים והנהג הוא נכה הנמצא בסמיכות למקום וכי עצר את הרכב מתוך מצוקת חניה קשה ובחוסר ברירה וכי נתבקש להזיז את הרכב משם וכך יעשה ובמידית.

לא חלפו 2 דקות ורס"מ לידר דיקלה מיחידת התנועה של משטרת באר שבע התפנתה מרישום דו"ח אחר והחלה להתכונן לרישום הדו"ח כמוצאת שלל רב. כעבור דקה הגעתי למקום, ניסיתי להניא אותה מרישום הדו"ח. להפתעתי הפקחית שנכחה במקום התעלמה ממני והחלה לצלם את הרכב, נתקלתי בחוסר רצון בולט להקשבה, אם לא די בכך, בנוכחותי הגדילה הפקחית לעשות כשעסקה בדירבון השוטרת לכתיבת הדו"ח ובתדרוכה.. "אל תקשיבי לו ,תרשמי שהרכב חוסם את התנועה"... "תבקשי ממנו להציג רישיון נהיגה".... לא רק זאת, גם לאחר מסירת הדו"ח עסקה בצילומי האישי כשאני בתוך הרכב. למרות שביקשתי שתחדל מצילומי האישי ופניתי סורבה, כמו גם סירבה למחוק את הצילום, למרות שצילום ספציפי זה אסור על פי חוק !!! מה לא עושים בשביל לרצות בוסים ולהביא להם דו"ח "טוב"...

לא נכנס כלל לנושא תוקפו החוקי של הדו"ח, כמו גם לא עוסק כלל באם ראוי היה לרשום דוח על פי החוק. אני מלין ובחומרה רבה על ההתנהלות. לא יתכן שפקחית מטעמך לא תגלה מידה מינימאלית של התחשבות. לא יתכן שזו תהייה התנהלות מקובלת כלפי הציבור ונכים בפרט. לא יתכן שלא תתגלה קמצוץ של הבנה ואנושיות. נכון, תפקידם של פקחים נועד להסדיר סדרי תנועה ולמנוע מפגעי תנועה, אלא שהללו אינם עילה להתנהלות חסרת התחשבות ואנושיות. אני בטוח שאם רגלה הייתה קטועה כמו רגלי, הייתה מתנהלת אחרת, מתחשבת ובהרבה יותר אנושית. מה שבטוח הוא שהפתגם "כסף יעוור עיניי חכמים" עלה במחשבתי ויותר מפעם אחת ובאותם נסיבות.

זה רק ניסיוני האישי, זה שעליו אני יכול להעיד, ניסיונם של אחרים דומה ואף קשה מזה.

אני פונה לאדוני, אנא פעל על מנת להחזיר את האנושיות וההבנה לפיקוח, אנא דאג כי מי שאמון על ביצוע העבודה מטעמך יגלה מידה של הבנה והתחשבות ראויים, כי בסופו של יום כולנו בני אדם וגם לנכים מגיעה הזכות הבסיסית להתנהל ולנהל חיי יום יום בצורה מכובדת.

קובי כהן, יו"ר

מטה הפעולה של הנכים