לפני מס' ימים גונב לאזניי מידע שעומדת "להתרחש" בעירי פגישה של כל מחזור 89' מכל התיכונים בעיר.

נאמר לי שזה רץ בפייסבוק (אלא מה?)

התחלתי לשוטט ברחבי הפייסבוק ולאט לאט התחלתי לגלות פרצופים מהעבר. עברתי מכרטיס לכרטיס (אתם יודעים, מתגלגלים מרשימות החברים מאחד לשני....)

מה אגיד לכם... בהתחלה ממש התלהבתי. מאחר ולא שמרתי על קשרים מהתיכון, היה מאד נחמד פתאום לגלות את החבר'ה.

ואז... אני רואה, זה עם כרס, ההוא עם קרחת, זה גם עם כרס וגם עם קרחת, הוא דווקא נראה לא רע בכלל.... זו השמינה, זו נראית פצצה, זו כמעט לא השתנתה, ואת ההיא בכלל לא הייתי מזהה אם היתה עוברת מולי ברחוב...

בקיצור- כולם התבגרו! 22 שנים בכל זאת, לא צחוק!

ואז! ההכרה!

היי! גם אני התבגרתי (שלא לאמר הזדקנתי...) ב-22 שנים!בטח כולם חושבים על עצמם (כמוני...) שהם נראים אחלה וסבבה ולא השתנו... כמעט.

אז מה זה אומר עליי?! יכנסו לכרטיס שלי ויגידו: וואו, איך היא התבגרה\הזדקנה\השמינה\ וואלה דווקא נראית טוב,לא השתנתה כמעט...   - כל האופציות פתוחות!

בכל הכרטיסים שנכנסתי- כולם נשואים!חלקם אפילו נשואים לחבר\ה מהתיכון! איפה הסטטיסטיקה כשצריכים אותה, לעזעזל?!

וזה לא חשוב אם באושר או לא, אני לא מחפשת חלילה שלאנשים יהיה רע. רק... אתם יודעים... שיהיו קצת אחים לצרה...

בקיצור... ההתלהבות על ה"מציאוֹת" הפכה לאיטה למחשבות נוגות...

על הזמן שעבר ובטח השאיר אותותיו, גם אם אני לא לגמרי מודעת אליהם, על הלבד ובכלל...

הייתם בפגישות מחזור שכאלה? תחושות מוכרות? שתפו...

תגובות מעודדות כמו- אין לך מה להתבאס את נראית נהדר- גם הולך!

סתאאאאאאאםםםם!!!

חייבת לספר  שמאז שנכתב הפוסט הזה, בערב עגמומי משהו, הפייסבוק רוחש ורוגש, חברויות מאושרות בין בני השכבה, וממש אפשר לראות שזה מהימים האחרונים לקראת הכנס, דיברתי בטלפון עם מי שהיתה חברה ממש טובה שלי בימי חטיבת הביניים בואכה תחילת התיכון, צ'וטטתי עם עוד כמה "ילדים מהכיתה", ובקיצור- התרגשות גדולה.

תהיתי אם בכלל מישהו זוכר אותי כי תמיד הייתי "מיינסטרים" כזו. לא מסמר הכיתה וגם לא "הדחויה". הייתי מין "מקום באמצע" כזו.. לא מושכת אש ולא מייצרת רעש. חששתי שנבלעתי בשנים שעברו. אבל מסתבר שכולם זוכרים אותי ("וואו, לא השתנית בכלל" ), בקלות ולטובה וזה ממש מחמם את הלב.

אין מצב שאני לא הולכת למפגש הזה.

סיימתי תיכון ב1993. לא הייתי בפגישת מחזור, אבל כמה אנשים מהשיכבה ראיתי בהמהלך השנים ועל חלק שמעתי. היה מענין לדעת מה קרה איתם במשך השנים. חלק השתנו לכאן או לכאן. למשל חלק מהחברמנים של אותם שנים נעשו יותר מופנמים, אולי גם בגלל יותר התמסרות למשפחה שהקימו. הכי ריגש אותי היה כשפגשתי במקרה לפני כמעט שנתיים מישהי מאד יפה שהייתה איתי בחטיבה ואח"כ גם באותה שכבה בתיכון ותמיד אהבתי אותה. זכיתי לראות אותה אחרי יותר מ-17 וחצי שנים שלא ראיתי אותה ושרציתי לראות אותה. בכל מקרה הייתה שיחה נחמדה איתה, הולידה בינתיים 2 ילדים והיופי שלה נשאר.

הלווווו - הרגע התעוררתי אז בוקר טוב אופטימית - אז תרשי לי להגיד לך את נראית נהדר - ומה זה משנה הסטטוס בכלל? מכיון שאני טיפוס כנה עד לעצם היי סמוכה ובטוחה שהמחמאה אמיתית ולא סתם מפרגנת, לפי מה שיצא לי תמיד לקרוא אותך את גם אישה מקסימה, חכמה, חברה טובה, ואישה נהדרת,עד לפה מחמאות, ולענייננו - היה בשנת 2000 פגישת מחזור של התיכון שלי, מכיון שאני אף פעם לא הייתי אחת מהחברה ובטח לא מקובלת בכיתת מחוננים וקטנה מכולם בשנתיים ותמניה כול הפאקים יחדיו, תרשי לי להגיד לך שמאוד נהניתי ללכת לפגישת מחזור זה היה כמו סגירת מעגל - נהניתי לראות את כולם , שהרי השתניתי במרוצת השנים, חזקה יותר (בזמנו הייתי נשואה אבל זה לא האישיו בכלל) עם כמה תארים באמתחתי, יותר תקשורתית, ופחות ביישנית ( אבל עדיין לא חיית מסיבות- מה לעשות) נראיתי אותו דבר - רק כמו יין השתבחתי עם השנים( לפחות ככה הרגשתי ) כשהבטתי באחרים, באתי, שאלו אותי כמה שאלות כמו מי אני וכו' כי לא זכרו או לא רצו לזכור, ואז הבטו בי המומים, אז הרגשתי סבבה עם מי ומה שאני, זה לא בא ממקום של נקמה או רוע, זה בא ממקום של סגירת מעגל עם חוויות שעברתי בתיכון, אבל יצאתי משם מחייכת, היה שווה, לכי לשם תהני - חייכי, תספרי מה הספקת בחייך וצאי משם עם הרגשה - וואלה עשיתי את זה, סגרתי עוד מעגל בחיי עם אנשים שלא ראיתי 22 שנה. בהצלחה - לי נראה שיש מה לקנאות בך! ויש הרבה!

ארגנתי פגישת מחזור לשכבה שלנו ביסודי, 26 שנה אחרי שסיימנו ללמוד.
היה מרגש ברמות שאי אפשר לתאר בכלל!

במצגת שהכנו, הצבנו תמונות מהיסודי מול תמונות עכשיוויות.

היתה תמונה אחת שצולמנו 4 חברים באיזה טיול והצטלמנו בדיוק באותה צורה, בפגישה.

היה מצחיק בטירוף :-)

נכון, חלק נראים פחות טוב, חלק נראים יותר טוב, אבל בקיצור, לי זה עשה מאד טוב לראות את כולם.

אגב, הרבה יותר מעדיפה את נורית היום מאשר את נורית הילדה.

הזמן והבגרות השביחו אותי.

אצלי מכיוון שכמעט כל שנתיים בה"ס אחר היה נפטר מנוכחותי ברוב הדר וטקס

ניצלתי למעשה מכל הענין של פגישות מחזור

אמהמה כל האנשים שגדלו בסביבתי במהלך שנות העשרה שלי

יצא ויוצא לי לפגוש אותם ברחובות ילדותי מידי פעם בפעם

ואצלי דווקא הסטטיסטיקה עובדת נפלא (כמו שעון שווצרי ואפילו נותנת פור למציאות )

וכן כולם התבגרו /הזדקנו (מחקי את המיותר ) על חלק זה נראה נפלא ועל חלק אחר ממש לא

אני טוען שזה מאוד תלוי באיך אתה לוקח את החיים

אם אתה לוקח הכל בסבבה ההתבגרות תראה עליך נפלא

אם אתה ממורמר ומבואס ומדוכא ושבור , ההתבגרות תראה עליך בהתאם

בכל מקרה זה מה שאת מרגישה ומשדרת 

עכשיו בלי קשר לכל מה שכתבתי ומבלי לדעת איך נראית בילדותך (למרות שדוקא נראה לי שהיית סוג של חצי חנונית אם לא חנונית מלאה ) אז מהפעם וחצי שיצא לי לראות אותך אני מחזק את כל מה שכתבו מעלי 

אז שיהיה לך בכייף ולכי תוציאי לכולם את העיניים בעיקר לאילו שהסתלבטו עליך כשהיית בבה"ס 

צטט: הלנה מטרויה... 2012-01-12 06:24:27

הלווווו - הרגע התעוררתי אז בוקר טוב אופטימית - אז תרשי לי להגיד לך את נראית נהדר - ומה זה משנה הסטטוס בכלל? מכיון שאני טיפוס כנה עד לעצם היי סמוכה ובטוחה שהמחמאה אמיתית ולא סתם מפרגנת, לפי מה שיצא לי תמיד לקרוא אותך את גם אישה מקסימה, חכמה, חברה טובה, ואישה נהדרת,עד לפה מחמאות, ולענייננו - היה בשנת 2000 פגישת מחזור של התיכון שלי, מכיון שאני אף פעם לא הייתי אחת מהחברה ובטח לא מקובלת בכיתת מחוננים וקטנה מכולם בשנתיים ותמניה כול הפאקים יחדיו, תרשי לי להגיד לך שמאוד נהניתי ללכת לפגישת מחזור זה היה כמו סגירת מעגל - נהניתי לראות את כולם , שהרי השתניתי במרוצת השנים, חזקה יותר (בזמנו הייתי נשואה אבל זה לא האישיו בכלל) עם כמה תארים באמתחתי, יותר תקשורתית, ופחות ביישנית ( אבל עדיין לא חיית מסיבות- מה לעשות) נראיתי אותו דבר - רק כמו יין השתבחתי עם השנים( לפחות ככה הרגשתי ) כשהבטתי באחרים, באתי, שאלו אותי כמה שאלות כמו מי אני וכו' כי לא זכרו או לא רצו לזכור, ואז הבטו בי המומים, אז הרגשתי סבבה עם מי ומה שאני, זה לא בא ממקום של נקמה או רוע, זה בא ממקום של סגירת מעגל עם חוויות שעברתי בתיכון, אבל יצאתי משם מחייכת, היה שווה, לכי לשם תהני - חייכי, תספרי מה הספקת בחייך וצאי משם עם הרגשה - וואלה עשיתי את זה, סגרתי עוד מעגל בחיי עם אנשים שלא ראיתי 22 שנה. בהצלחה - לי נראה שיש מה לקנאות בך! ויש הרבה!

קודם כל תודה על המחמאות :-)

הסטטוס באמת לא משנה לי בחיי היומיום ובאופן כללי אני מאד שלמה עם עצמי. אבל פתאום ה"מראה" הזו שהונחה מול פרצופי ערערה אותי פתאום.

גם אני לא הייתי "מסמר החבר'ה" אם כי לא דחויה או משהו. "מקום טוב באמצע, מה שנקרא.

 באמת מעניין מי יזכור אותו ומי לא :-)

צטט: heyu 2012-01-12 06:07:24

אין לך מה להתבאס את נראית נהדר (((((((-:

חחחח.... תודה!

נראה שהפנמת את המסר של הפוסט.

צטט: ayal adiri 2012-01-12 07:39:34

אצלי מרוב שכל שנתיים בה"ס אחר היה נפטר מנוכחותי 

ניצלתי מפגישות מחזור שכאלו 

אצלי מרוב שכל שנתיים בה"ס אחר היה נפטר מנוכחותי 

ניצלתי מפגישות מחזור שכאלו 

אצלי מכיוון שכמעט כל שנתיים בה"ס אחר היה נפטר מנוכחותי ברוב הדר וטקס

ניצלתי למעשה מכל הענין של פגישות מחזור

אמהמה כל האנשים שגדלו בסביבתי במהלך שנות העשרה שלי

יצא ויוצא לי לפגוש אותם ברחובות ילדותי מידי פעם בפעם

ואצלי דווקא הסטטיסטיקה עובדת נפלא (כמו שעון שווצרי ואפילו נותנת פור למציאות )

וכן כולם התבגרו /הזדקנו (מחקי את המיותר ) על חלק זה נראה נפלא ועל חלק אחר ממש לא

אני טוען שזה מאוד תלוי באיך אתה לוקח את החיים

אם אתה לוקח הכל בסבבה ההתבגרות תראה עליך נפלא

אם אתה ממורמר ומבואס ומדוכא ושבור , ההתבגרות תראה עליך בהתאם

בכל מקרה זה מה שאת מרגישה ומשדרת 

עכשיו בלי קשר לכל מה שכתבתי ומבלי לדעת איך נראית בילדותך (למרות שדוקא נראה לי שהיית סוג של חצי חנונית אם לא חנונית מלאה ) אז מהפעם וחצי שיצא לי לראות אותך אני מחזק את כל מה שכתבו מעלי 

אז שיהיה לך בכייף ולכי תוציאי לכולם את העיניים בעיקר לאילו שהסתלבטו עליך כשהיית בבה"ס 

 

צודק לגמרי. ואני בהחלט בן אדם אופטימי ושמח מטבעי ולא מרירה או מדוכאת, ואני מאמינה שבהחלט מקרינה את זה החוצה.

ו..נכון. הייתי חצי חנונית ונשארתי ( חצי כי זה יותר בפנימיות מאשר בחיצוניות), אבל דווקא לא הסתלבטו עליי מעולם. חברתית הייתי בסדר. במיינסטרים. :-)

תודה!!!

צריך להיות סופר משועממים כדי לעבור/לחפש/לבדוק מכרטיס לכרטיס בפייסבוק.

לא יצא לי וזה מאוד מסקרן להיפגש עם מחזורי העבר במקרה שלי נולדתי ולמדתי בזיכרון יעקב אח"כ בגיל החטיבה עברנו לגור בקריות ומשם לצבא וחזרה בתשובה ומגורים בירושלים עם הנדודים הללו נשארו בני מחזורי הרחק מאחור.

מידי פעם אחותי מוסרת לי דש"ים מחברות מבית הספר שלי שפגשו אותה כאן ושם בקריות ובחיפה ושאלו בשלומי ולמעשי. אחותי דומה לי ויש לנו קול זהה לחלוטין ולא פעם עוצרים אותה ושואלים האם היא אחותי.

חיצונית השתנתי, קצת יותר שמנתי בגיל התיכון אני חושבת שהייתי על גבול האנורקסית משקל 48 ק"ג על גובה של 1.72 הייתי מאוד רזה וחטובה.

בצבא אמרו שיש לי חוסר משקל .

פנימית נשארתי עד היום אותו טיפוס של דעתנית,ילדת טבע, קוראת ספרים ורוקדת.

תכל'ס אנשים לא משתנים.