יצא איחסה... ערכתי עם רווחים. איתכם הסליחה.

הערכאה הראשונה בבריטניה דחתה לפני כשנה תביעה בגין הפרת זכויות יוצרים כנגד רנדום האוס (ההוצאה לאור של ספרו של דן בראון - "צופן דה-וינצי"). ב-5.4.2007 אישר בית המשפט לערעורים את אותה החלטה.פסק הדין עוסק במישרין ובעקיפין בנושאים כמו גניבתו של רעיון ((שבוטא באופן שונה) והגנתם של חוקרים על תוצאות מחקריהם.

מייקל בייגנט וריצ'רד ליי, היסטוריונים שעסקו בנושא עוד מהמאה שעברה טענו כי בראון העתיק מוטיבים מרכזיים מספרם "הדם הקדוש והגביע הקדוש" (1982).

שני הספרים עוסקים בתאוריה לפיה ישו נשא את מרים המגדלית (מריה מגדלנה) אשר ילדה לו ילד כך שצאצאיו של ישו חיים עד עצם היום הזה.

הטענה העיקרית של החוקרים התובעים, היתה כי בראון עשה שימוש בתוצאות מחקריהם שפורטו בספרם לצורך כתיבת "צופן דה-וינצי".

פסק הדין הזה חשוב באשר לאבחנה שקיימת בין רעיון לבין דרך ביטויו (כמו גם להעדר ההגנה על עובדות ותאוריות).בית המשפט הגן על ההלכה הידועה לפיה רעיונות הינם חופשיים לכל. אלא שמרגע שביטאת את הרעיון בדרך כלשהי הרי אותה דרך – מוגנת בזכויות יוצרים.

בית המשפט קיבל את ההנחה שמוטיבים עיקריים במחקרם של החוקרים היו ידועים לאשתו של בראון, שביצעה עבורו את התחקיר, ואף שימשו בסיס לחלק מהפרקים בספר. למרות זאת נקבע כי לא הועתק חלק מהותי ועיקרי מיצירת החוקרים וכי החוק לא הופר.

בית המשפט מצא כי חלק מהרעיונות שהביע בראון אכן נלקחו מהתובעים, כמו שחלק אחר נלקח ממקורות אחרים. עם זאת, בית המשפט גם מצא שלא היתה העתקה מהותית מספיק של הביטוי של אותם רעיונות באופן שהצדיק הגנה על התובעים.

נפסק כי לא ניתן לעשות שימוש בזכויות יוצרים כדי למנוע שימוש בתוצאותיו של מחקר מדעי (להבדיל משימוש בביטויו של אותו מחקר, שלא היה חולק כי לא הועתק באופן מהותי).

מנגד, טוענים החוקרים, כי פסק הדין נתן מכת מוות לפרסומיהם של חוקרים העוסקים בעובדות. מכאן ואילך ניתן יהיה לעשות שימוש בתוצאות כל מחקר שהוא מבלי להזקק לרשות החוקר עצמו.

לסיום, החלטה זו העמידה את החוקרים בבעיה, שכן הם צפויים לחוב בהוצאות משפטיות משמעותיות של בשלושה מליון לירות אנגליות (מעל 7 מליון דולר אמריקאי).

נדמה שדווקא המשפט הישראלי יכול היה להעניק לחוקרים סיוע ממקור שונה מעט, והוא דיני עשיית עושר ולא במשפט. מכיוון שברור, כי על הדין להעניק הגנה מסויימת לחוקרים על עבודת מחקרם ועל המאמץ שהשקיעו, הרי הדין הישראלי יכול להכיר בהגנה שכזו. לאור ההלכה הידועה לפיה העילות בקניין רוחני מצטברות צד בצד לעילות אחרות דוגמת עשיית עושר (כולנו זוכרים את פסק הדין המונומנטלי בעניין א.ש.י.ר.), נדמה כי שימוש בעילה זו כדי להגן על החוקרים מבלי לקבוע הפרת זכויות יוצרים יכול להיות הרעיון הנכון במצב דברים שכזה.