ב"ה

הזמן

מה ערכה של אלפית שנייה, ניתן ללמוד מספורטאי שפספס מדליה. מה ערכן של 50 שנים לאדם ששב ומתאחד עם משפחתו לאחר זמן זה. שנייה יכולה להראות כנצח ושנה יכולה לעבור כשנייה.

בברכות השחר אומרים: "אֱלֹהַי! נְשָׁמָה שֶׁנָּתַתָּ בִּי טְהוֹרָה .אַתָּה בְרָאתָהּ, ‍ אַתָּה יְצַרְתָּהּ, ‍ אַתָּה נְפַחְתָּהּ בִּי, וְאַתָּה מְשַׁמְּרָהּ בְּקִרְבִּי, וְאַתָּה עָתִיד לִטְּלָהּ מִמֶּנִּי, ולְהַחֲזִירָהּ בִּי לֶעָתִיד לָבוֹא .כָּל זְמַן שֶׁהַנְּשָׁמָה בְּקִרְבִּי מוֹדֶה אֲנִי לְפָנֶיךָ יי אֱלֹהַי וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי. רִבּוֹן כָּל הַמַּעֲשִׂים אֲדוֹן כָּל הַנְּשָׁמוֹת ".

עבר רחוק וקרוב, הווה ועתיד קרוב ורחוק....

אז מהו הזמן?

המפץ הגדול (The Big Bang) – זוהי הנקודה בה נברא היקום וממנו החל להתפשט. לפני כ-14 מיליארד שנים, כל מסת הבריאה התרכזה בחומר קדמוני דמוי כדור דחוס, שהיה דחוס במידה אינסופית. תיאוריה זו חיזקה את התורה ואת הידיעה כי העולם נברא יש מאין בנקודת זמן מסוימת (עד התיאוריה הזו, רוב התיאוריות טענו כי היקום היה קיים מאז ומתמיד). באותה נקודה בראשיתית הטמפרטורה הייתה מיליוני מעלות והיא עלתה במרכז (תהליך צמצום) עד שנגרם פיצוץ אדיר שיצר תנועות פיזור והתרחקות.

ברגע זה נוצרו החומר והאנטי-חומר, ארבעה כוחות (ביניהם כח המשיכה), היסוד הראשון מימן (H)..ונולד הזמן.

ע"פ הקבלה – עולם "התהו ובהו", הוא העולם שלפני המפץ הגדול (ישנן טענות שזהו היה עולם נוזלי), ורגע המפץ הגדול הינו כאשר אמר אלוהים "ויהי אור".

"וַיְהִי-עֶרֶב וַיְהִי-בֹקֶר, יוֹם אֶחָד" – בניגוד למספור שאר הימים, לא נאמר יום ראשון, אלא יום אחד. יום זה הוא יום ארוך מאד ומשם הכל נברא בסדר הגיוני והיררכי.

ביום הרביעי – נבראו השמש, הירח והכוכבים, יום ולילה, אותות, מועדים, ימים ושנים. נולד הזמן כפי שאנחנו מכירים אותו.

• בין המפץ הגדול להופעת יצור תבונתי כלשהו, חלפו כ-12 מיליארד שנה. –  "כִּי אֶלֶף שָׁנִים, בְּעֵינֶיךָ-- כְּיוֹם אֶתְמוֹל, כִּי יַעֲבֹר" (תהילים צ', ד').

תורת היחסות – אלברט איינשטיין, הוסיף בתיאוריה שלו את מימד הזמן, וראה את החלל כמארג של מרחב-זמן. הוא קבע את מהירות האור כמדד לזמן ולהיווצרות אנרגיה E=MC² (נשוב לתורת היחסות בהמשך). מימד הזמן פישט את המשוואות הבוחנות את היקום.

תיאוריית הקוואנטים – ע"פ תיאוריה זו לא ניתן למדוד זמן. רגע= הזמן הדרוש לאטום כדי להעתיק את מקומו למרחק השווה לאורכו- כלומר, זמן בלתי מוגבל.

אייזיק ניוטון – ניוטון דיבר על שני סוגי זמן: זמן יחסי וזמן מוחלט (ניוטון הושפע מתורת הקבלה).

זמן יחסי- הזמן בו הגוף נע ומתפקד. הזמן היחסי נמדד ביחס לאירועים קודמים שניתן לייצגם ע"י שעון וכלי מדידה אחרים.

זמן מוחלט- זורם באורך קצוב, בתוך עצמו ולפי מהותו הטבעית, ללא קשר לסובב אותו.

ע"פ הקבלה – זמן מוחלט=נצח. ניתן להגיע לזמן זה באמצעות מדיטציה, חלום, חזיון או דמיון.

השעון הביולוגי – השעון הביולוגי נמצא במוח, בתאי עצב הממוקמים מעל הצטלבות עצב הראייה בהיפותלמוס. אזור זה הוא "צומת" גדול במוח. תאי העצב של השעון הביולוגי נקראים "גרעינים סופרה כאזמטיים". השעון הביולוגי עובד במחזוריות פיזיולוגית קבועה שאינה תלויה במצבי אור וחושך. מחזור זה הוא בן 24 שעות ולעיתים 25 שעות. מצבו הביולוגי של האדם עלול לגרום עוות בתפיסת הזמן. ילדים בני עשר תופסים את השנה כארוכה פי שתיים מבני 20 ופי חמש מבני 50.

ניסויים במניעת ידיעת הזמן – ניסויים שנערכו באנשים שבודדו ללא אפשרות לדעת את הזמן, מאבדים תוך כמה יממות את תחושת הזמן ולאחר זמן מה האדם מאבד את שפיותו.

• ניתן לראות מסלול של זמן העובר דרך השעון הביולוגי, שאינו תלוי בדבר. ואת מסלול הזמן העובר דרך המנטאלי-אמוציונאלי, שהוא סובייקטיבי (כמו כן, ניתן לראות כי אנחנו תלויים בזמן זה).

מסע בזמן

אנחנו נמצאים כל הזמן המסע בזמן, אנו נעים לעבר העתיד שנייה אחרי שנייה. מצב זה נקרא "חץ הזמן". זהו מסלול חד-סטרי ולכן אנו זוכרים את העבר אך לא זוכרים את העתיד (ולכן גם אפשר לברוא אותו).וכמו כן לא ניתן להחזיר דברים אחורה (לבטל שבירה של צלחת). כל זאת כי כל הדברים ביקום עוברים ממצב של סדר למצב של אי-סדר, היקום עצמו נע בזמן מעבר להווה וממצב מאורגן הוא הופך למצב שלא מסודר.

מסע בזמן שלא ב"חץ הזמן" הוא מסע אל העבר או תאוצה קדימה בזמן. ומי לא חלם לתקן את העבר לראות את העתיד 

תורת היחסות – כמו שכבר ראינו איינשטיין קבע כי החלל הוא מארג של חלל-זמן. ע"פ איינשטיין ניתן לכופף את "חץ הזמן" במצבים קיצוניים. הוא הוכיח כי כוח הכבידה של עצמים כבדים כמו כוכבי לכת וחורים שחורים יכולים לגרום לחלל להתכופף. וכשהחלל מתעוות גם הזמן מתעוות. העצם המכופף ביותר, הוא חור שחור שבסביבתו נוצרת לולאה אין סופית, בה הזמן מסתלסל בתוך עצמו, נעים קדימה וחוזרים שוב אל נקודת ההתחלה, כל רגע ביקום חוזר על עצמו שוב ושוב.

תורת הכבידה הקוונטים – מנסה לאחד את ארבעת כוחות היסוד בטבע למקור אחד. 'תורת המיתרים' מנסה להוכיח זאת אך לא בהצלחה מרובה. תורת הקוונטים טוענת כי העבר ממשיך להתקיים במימד זמן אחר.

סטיבן הוקינג – ניסה בתיאוריה שלו לאחד בין 'תורת היחסות הכללית' לבין 'תורת הכבידה הקוונטית'. הוא ניסה ליצור עולם בעל ארבעה מימדים. סטיבן הוקינג מדבר על חורים שחורים כ"שערים".

חור שחור – חור שחור נוצר כאשר כמות גדולה של גז קורסת לתוך עצמה ובתהליך התכוונות היא מגיעה לכך שנפח השטח שלה הוא 0. כוח המשיכה העצום של חור שחור הוא כה חזק עד כי אין דבר המתחמק ממנו, לרבות האור (בחור שחור מרחב-זמן הם אינסופיים). האזור שממנו לא ניתן "לברוח" מחור שחור נקרא 'אופק האירועים'.

ע"פ רוב התיאוריות חורים שחורים שהם "חורי תולעת" (או שכולם כאלה), הם בעצם מנהרות שניתן לצאת בהן למסע ולצאת בצד השני למרחב וזמן אחרים. חורי תולעת שהפתחים שלהם קרובים, נמצאים תמיד באותו יום ובאותו הזמן ולכן הם מתאימים למסע בזמן (פתרון זה תואם לתורת היחסות), על פי תיאוריה זו בזמן מוקדם ביקום שטבע החלל והזמן היה מעוות, חלק ממנו קפא והפך ללולאות זמן. כל החלל מלא בחורי תולעת, וישנם הסוברים כי גם על כדה"א ישנם חורים כאלו כגון: משולש ברמודה ושקע מריאנה.

מסע לעבר – מסע לעבר יוצר פרדוקס הנקרא, "פרדוקס הסבא". נגיד ואני חוזרת לעבר ומונעת מסבא שלי לפגוש את סבתא שלי ואני לא נולדת, אז איך אני עומדת כאן בכלל?!. מצב זה יוצר "לולאת זמן שאין בה הגיון".

לטבע יש דרכים לעקוף פרדוקסים:

• המסע לא אפשרי, נקודה.
• גם אם אפשר לחזור לעבר, לא נוכל לשנות אותו והוא יקרה בכל מקרה. למצב זה קוראים "עקיבות" והוא יוצר "לולאת זמן עקבית".
• יקומים מקבילים/מרובים – המסע בזמן נעשה ביקומים מקבילים ואין לו השפעה על היקום שלנו. (בהמשך נשוב לדון ביקומים מקבילים).

מסע לעתיד – המסע לעתיד יצר פרדוקס נוסף "פרדוקס התאומים", שנולד מתוך תורת היחסות הפרטית, בה נקבע כי הזמן העובר על אדם בתנועה הוא אטי יותר יחסית לזה שלא, אז אם תאום אחד עוזב בחללית, מבחינת התאום שנשאר על הארץ החללית מתרחקת ונעה ולכן הזמן על התאום בחלל יעבור יותר לאט, אבל מבחינת התאום בחלל, הוא נייח וכדור הארץ ואחיו הם הנעים ולכן על פי נקודת הייחוס שלו אחיו על כדור הארץ אמור להזדקן לאט יותר. הפרדוקס נפתר ע"י תורת היחסות הכללית, שקבעה שככל שאתה נע מהר יותר בחלל, הזמן מאט עבורך יחסית לאלו שלא נמצאים תנועה מהירה (דבר זה הוכח בניסויים). אפקט זה נקרא "התרחבות הזמן". מבחינה תיאורטית, ניתן לדלג לעתיד ע"י האצה לקצה מהירות האור (99.9%), כשנחזור לכדה"א עלינו יעברו 7 שנים שעל כדה"א עברו 500 שנים. (ע"פ איינשטיין גם כוח הכבידה מאט את השעון).

ע"פ הקבלה:

ברית בין הבתרים – ע"פ הקבלה אברהם ערך מסע אל העתיד במעמד "ברית בין הבתרים".

משה – ע"פ הקבלה משה ערך מסע אל העתיד, עד סוף הימים במעמד "הר נבו".

מסכת סנהדרין – מספרת על שלוש קפיצות דרך בתנ"ך:

אליעזר עבד אברהם – יצא בשליחות חשובה והיה והגיע לפני רדת החמה ליעד המצוי במרחק ימים רבים של רכיבה.

יעקב – יצא למסעו מבאר שבע בדרך מזרחה לחרן ומצא את עצמו באותו יום בבית אל, צפונית לבאר שבע (סולם יעקב- קשר בין שני יקומים ועליו תנועה דו-סיטרית).

אבישי בן-צרויה – שר הצבא שיצא בבהילות לחפש אחר המלך דוד, על מנת להצילו מסכנת ממות, וקפצה לו הדרך כדי שיוכל לבצע את משימתו.

• כמו כן, מובא במסכת תענית, סיפורו של חוני המעגל, שנרדם והתעורר כעבור 70 שנים.

עמנואל וליקובסקי – טען כי המצב של "שֶׁמֶשׁ בְּגִבְעוֹן דּוֹם, וְיָרֵחַ, בְּעֵמֶק אַיָּלוֹן...  וַיַּעֲמֹד הַשֶּׁמֶשׁ בַּחֲצִי הַשָּׁמַיִם, וְלֹא-אָץ לָבוֹא כְּיוֹם תָּמִים" (יהושע י', י"ב-י"ג) – קרה כאשר כוכב שביט עבר קרוב לכדה"א (לטענתו הכוכב הוא ונוס, שנלכד בכוח המשיכה של השמש) וגרם להיפוך קטבים, שבעקבותיו הזמן עצר מלכת וחזר בקצב שונה.

נוסטראדמוס – חוקריו של מישל דה נוסטרדאם, טוענים כי הוא ערך מסעות אל העתיד. המילים הכתובות בשיריו, הם בעצם הדרך היחידה שהייתה לו לתאר את מה שראה.

יקומים מקבילים

מיצ'יו קאקו – קאקו טוען כי יש לפחות עשרה מימדים/יקומים מתפצלים (גם יותר). במימדים המקבילים הזמן נע אחרת. המעבר ליקומים מקבילים הוא דרך חורים שחורים או חורי תולעת (מנהרות). ומלבד לכך שנרתום את הטבע לטובתנו נוכל ליצור חורי תולעת מלאכותיים.

מסכת פסחים – בתלמוד מסופר על רבי יוסף, בנו של רבי יהושע בן-לוי, שהיה במצב של מוות קליני שלושה ימים, וכשהתעורר סיפר כי היה ביקום מקביל בו כולם בני אותו גיל ותפקידם נקבע ע"פ היררכיה הנקבעת ע"פ רמה רוחנית.

ברכת אשר יצר – "ברוּךְ אַתָּה ה' אֱלהֵינוּ מֶלֶךְ הָעולָם אֲשֶׁר יָצַר אֶת הָאָדָם בְּחָכְמָה וּבָרָא בו נְקָבִים נְקָבִים חֲלוּלִים חֲלוּלִים. גָּלוּי וְיָדוּעַ לִפְנֵי כִסֵּא כְבודֶךָ שֶׁאִם יִפָּתֵחַ אֶחָד מֵהֶם או יִסָּתֵם אֶחָד מֵהֶם אִי אֶפְשַׁר לְהִתְקַיֵּם וְלַעֲמוד לְפָנֶיךָ אֲפִילוּ שָׁעָה אֶחָת"- המיקרו והמאקרו הם זהים, גוף האדם נברא נקבים חלולים, כמו הגוף כך גם החלל. כלומר, על מנת שנוכל לעבור למימדים אחרים התהוו מנהרות זמן (ניתן לעבור בהם בחלום ובחזיון נבואי). מנהרות אלו הם גם אל העבר (ואפילו לתקן דברים מבחינה אנרגטית) וגם אל העתיד.

מסעות ליקומים מקבילים בתנ"ך:

• הנפילים – בני האלוהים שירדו לארץ, בעצם הגיעו מיקום אחר.
• חנוך – התהלך את האלוהים, עבר למימד זמן אחר באותו מצב צבירה
• אליהו – שנלקח ע"י המרכבה ליקום אחר.

ע"פ הקבלה – ישנם ארבעה עולמות עיקריים, ראשי-התיבות שלהם אבי"ע: אצילות- עולם אדם ראשון והמרכבה, בריאה- עולם השרפים, יצירה- עולם המלאכים, העשייה- עולם הגלגולים והחומר. כמו כן, ישנם עוד עולמות: אור האין-סוף, אדם קדמון, דה נקודים, התהו ועוד.

מאיץ החלקיקים – המכונה הגדולה ביותר והמורכבת ביותר שיצר האדם, היא "מאיץ החלקיקים" הנמצא בשוויץ. החלקיקים הם קוונטים (קטנים מאטום), המאיץ, מאיץ פרוטונים משני כיוונים שונים סביב טבעת, כמעט במהירות האור ואז גורם להם להתנגש. המטרה היא להבין את תכונות החלקיקים המרכיבים את החומר ביקום והכוחות המופעלים עליהם, ככל שהעוצמה רבה יותר ככה אפשר ללמוד יותר גם על היווצרות היקום ..מה עלול לקרות אין לדעת מחור שחור מעל שוויץ שיהרוס את היקום או פתיחת מנהרת תולעת שנוכל לעבור ליקומים מקבילים ומסע בזמן.

האם הזמן באמת יותר מהר? – כן! היקום מתפשט מהר יותר מרגע לרגע לעבר נקודה מסוימת...סוף היקום.

פילוסופים רבים עסקו בזמן, ביניהם: אפלטון, קאנט, קירקגור, הגל ועוד

הסינים – מתייחסים בתרבותם לעבר

שבטים אפריקאיים – מתייחסים להווה או לא מתייחסים לזמן.

העולם המערבי – מתייחסים לעתיד.

יש לנו 86,400 שניות ביממה – החשוב ביותר הוא לנצל אותן נכונה. החשבון מתאפס בלילה ובבוקר אנחנו מקבלים זמן נוסף..ועד שנפתור את המסע בזמן..שנייה שעברה לא חוזרת!

בברכה,

רויטל הירש